אנשים מרגישים זעזוע וסלידה מדברים מסוימים שבני אדם עושים
דברים אוניברסליים כאלה
דברים שרואים בסרטוני דעאש, בבית מטבחיים, התעללויות ,יחסים אסורים בין בני אדם
תינוק שנהרג,אלימות קשה, מוות פתאומי
פנטזיות שנראות חולניות או מסוכנות.
ואני מסתכל על הדברים האלה ואני מרגיש שונה מהשאר.
אני לא מרגיש את הכאב והזעזוע מהצפייה
הכי רחוק שאוכל להגיד זה שאני לא מתחבר לרעיון או לדבר שהציגו בפניי
או שאני לא אוהב את זה.
אבל זעזוע? מה שבני אדם עושים כבר לא מזעזע אותי.
כל דבר חריג מוזר או מסווג כרע שבא מבני אדם לא יפתיע אותי. הם מסוגלים להכל
הטבע אכזרי וגם בני האדם
כשהוא עושה את מעשיו הוא לא מקשקש על אידיאולוגיה כלשהיא ולא מצדיק את מעשיו בתירוצים.
הוא עושה כי הוא יכול.
לעיתים כשמדברים על הנושא הקשה אני משתדל לשתוק ויותר להקשיב.
לפעמים גם נאלץ להעמיד פנים שזה הטריד אותי אבל אני ממש לא טוב בזה. אני שונא לשקר
אבל מספיק להגיד כמה "מילים של צער" ואז האנשים מסביב מסופקים בזה וממשיכים הלאה בנושא.
וכי מה אגיד?
שאני לא מרגיש את הזעזוע כמוהם?
שהרגש שמופיע אצלהם לא מופיע אצלי?
גם אם אני נגד הרעיון המוצג הרגש לא מופיע. זה לא אשמתי.
פעם הוא הופיע אבל זה היה במינונים נמוכים
עם השנים זה מתקהה
הם לא יקבלו את זה.
אני נאלץ לזייף את הרגש הספציפי הזה
כדי שלא יכעסו עליי או יסתכלו עליי אחרת