אני שואלת את עצמי את השאלה הזאת הרבה.
אני מאוד דומיננטית ביום יום שלי ואני כל כך רוצה לחזור הביתה לגבר שיגיד לי "כאן את לא שולטת, כאן אתה עושה מה שאני אומר".
אני לא כל כך מכירה את העולם הזה ואני מנסה להכיר אותו בכמה חודשים האחרונים.
הוא נראה כל כך מרתק..
מרגש..
מסעיר..
ובאותו הזמן כל כך מפחיד.
קשה לי מאוד להיפתח.. הייתי סגורה הרבה זמן ואני מבינה שזה הכרחי לשליטה המנטאלית אבל אני פשוט לא מצליחה. אולי כי לא פגשתי את הגבר הנכון.. אולי כי אני פשוט לא מתאימה לעולם הזה.. אני לא יודעת.
אני מתנגדת הרבה.. אני מאוד דעתנית ואולי חלק מהעניין שאני פשוט לא חסרת עמוד שדרה. אני לא יכולה להיות אחרת. לא עכשיו כשאני סוף סוף עושה מה שאני רוצה.
אני לא מוכנה שיקראו לי כלבה, ישפילו אותי, ירקו עליי, יסטרו לי.. לא מוכנה!
אז אני לא נשלטת?
אז אין מקום לכופף קצת את החוקים בשביל מישהי כמוני?
ואם אין חוקים אז למה אני מרגישה שכולם כל כך מקובעים באיך שאני צריכה להיות?
אני רוצה להשתחרר..
לחוות עונג שאף פעם לא הרגשתי.. כזה שיגרום לי להתעלף מהנאה ולחייך עוד ימים ארוכים..
לתת אמון במישהו ולהתמסר לו..
לתת לו את כולי ולדעת שהוא יעריך את זה ואף פעם לא ייקח את זה כמובן מאליו..
להרגיש שאני יכולה להגיד "אני שלך". "תעשה בי מה שאתה רוצה".
יש לי מקום?
