פרצי BDSM בחיים + AI

על גברים עם מחווה נדירה... (אמנון כהן – לוי, או אמנון לוי – כהן)

הבלוג הזה כזכור לכם עוסק בהבלחות BDSM בחיי היומיים, לעתים אני כותבת על דברים שהם בבחינת הבלחה חד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים ומתאימה לבלוג הזה כמו כפפה ליד ולעיתים אני כותבת כמו הפעם על מחוות יוצאות דופן שאינן ממש בבחינת הבלחה אבל בהחלט ראויות לאזכור מכובד כיאה לבלוג של מכשפה החובבת מעריצי נשים באשר הם.

פוסט זה בבלוג שלי מוקדש הפעם לגברים ישראלים עם מחווה נדירה. נדירה כל כך שבכל מהלך חיי על אף העובדה שאני מכירה הרבה מאוד אנשים, זכיתי עד היום להכיר רק שני גברים כאלו. את האחד פגשתי לפני 4 שנים ואת השני היום. שני גברים נדירים אשר מציתים בי אופטימיות ואמונה כי יש עוד כמה כמותם וביחד הם מרכיבים תופעה יוצאת דופן.

בישראל כמו בשאר מדינות העולם, נהוג כי האישה מקבלת את שם משפחתו של בעלה עם נישואיהם, כך למשל אם רונית לוי תינשא לאמנון כהן, יקראו לה מעתה רונית כהן או עם תתעקש יקראו לה רונית לוי – כהן. אמנון כהן בשונה מרונית, ימשיך להיקרא אמנון כהן, לפני ואחרי נישואיו.

ישנם גברים, להם מוקדש הפוסט הזה אשר אימצו את שם משפחתם של רעייתם וקראו לעצמם (למשל) אמנון כהן – לוי, או אמנון לוי – כהן, כאמור זכיתי עד היום להכיר רק שני גברים כאלו. את האחד פגשתי לפני 4 שנים ואת השני היום, שמם המלא שמור במערכת:-)

מחווה נדירה...

תכירו את יעל שרוני, שחקנית בטלנובלה הישראלית השיר שלנו. למי שלא צופה בטלנובלה הזו זה הזמן לגלות שיעל שרוני משחקת שם בתפקיד שרון סילבר, ביץ' תוצרת הארץ. מדובר בתפקיד אשר העניק לה את הזכות המיוחדת להופיע בין היתר בבלוג שלי העוסק כידוע לכם בהבלחות BDSM בחיי היומיום.

שרון סילבר היא כלבתא מדופלמת שכל הסדרה מנסה ומצליחה ללא הרף להפיל קורבנות בזה אחר זה, תוך שהיא משתמשת בפלאי הטכנולוגיה המודרנית ומפיצה בין היתר ברשת האינטרנט תמונות של רן דנקר, החבר של נינט בתנוחת נשיקה אינטימית עם מישהי אחרת. כל הפעילות האינטנסיבית הזו בחום הרוע הנשי, לא מפריעה לה להתנשנש עם מיטב כוסוני הסדרה מתי שרק מתחשק לה.

נכון שלא בטוח שיעל שרוני היא גם ביץ' בחיי היומיום שלה, אבל העובדה שמדובר בטלנובלה שמשודרת כל יום כמה פעמים ויוצרת דור שלם של מתמכרים, הופכת אותה לבעלת זכות בבלוג הזה.

ושתי הערות לסיום:
כותבת בלוג זה צפתה במספר זעום של פרקים ואיננה מוגדרת כמכורה.
חבר טוב שלי אמר לי הבוקר שעצם העובדה שאני כותבת עליה בכזה פרגון – זו אחלה הבלחה:-)

יש לי ידידיה שעלתה לפני כ – 20 שנה מברית המועצות. היא גרושה עם ילדה שחיה עם חבר כבר כמה שנים באותה דירה והם מנהלים חיי זוגיות מאושרים ומוצלחים.

לפני כמה חודשים היא החליטה לנסוע לביקור מולדת בעיר הולדתה. לראות את העיר, להשקיף על הנופים, להיזכר בילדות שלה ולבקר את המשפחה שעוד נותרה שם. אמה ואביה חיים גם בישראל אבל שם מאחור הם השאירו דודים ודודות.

לקראת הנסיעה היא החליטה לגלוש באינטרנט. נכנסה לכל מני אתרים, אספה מידע, השלימה חוסרים בידע שלה על עיר הולדתה וגם התחילה לצ'וטט עם כל מני אנשים שגרים שם. היא אהבה לדבר איתם ועם אחד אהבה לדבר במיוחד.

יום הנסיעה הגיע, היא נפרדה לשלום מהילדה, החבר וההורים ונסעה לשם. בביקור המולדת היא ראתה את העיר, השקיפה על הנופים, נזכרה בילדות שלה, ביקרה את המשפחה שעוד נותרה שם ושתתה קפה עם זה שאהבה לדבר איתו עוד כשגלשה לשם מהארץ.

בשבועיים שהיא הייתה שם, הם נפגשו כל יום ובימים האחרונים הם לא נפרדו. היא התאהבה בו, הוא התאהב בה והפרידה הייתה קשה.

מאז שחזרה, הגוף שלה כאן, מתפקד כאם, כבת זוג וכבת אבל הלב שלה שם...

תכירו בבקשה את הסדרה בוסטון ליגל, מבית היוצר של דיויד אי קלי, (האבא של אלי מקביל ושל הפרקליטים), המשודרת בערוץ 3 מדי יום שלישי בשעה 21:30 ובשידור חוזר במוצאי שבת. הסדרה מגוללת את סיפורם של חבורת עורכי דין העובדים כולם במשרד אחד.

לצורך הסדרה נאספו מגוון דמויות ייחודיות כמו הכוסון ג'יימס ספיידר (ששיחק את עורך הדין בסרט המזכירה), ולצידו קפטן קירק ממסע בן כוכבים הלא הוא וויליאם שאטנר שאף קיבל פרס אמי על משחקו בסידרה.

ולעניין ההבלחה, ג'יימס ספיידר בסידרה יוצא עם עורכת הדין הברונטית אבל מקיים מתח מיני הדוק עם עורכת הדין הבלונדינית. באחד הפרקים היותר שווים, הוא מתחרמן על העורף של הברונטית ולמציע לה בקול סקסי וחרמני "אולי נלך לעשות קניות, אני אקנה לך שמלה ונעליים" ושתי דקות אחרי זה יושב מול הבלונדינית שמתלוננת על כאבי רגליים מרוב הליכה על עקבים, מושיט את ידו, אוחד בכף רגלה ומתחיל לבצע עיסוי חושני בכף הרגל. כשהיא מעירה לו שאולי הברונטית לא תאהב את זה הוא אומר לה "זה בסדר זה לא משהו אישי כלפייך, זה פשוט פטיש"...

מי תרצי/ ביצוע גידי גוב, מילים ולחן עמיר בניון

אז מי תרצי שאהיה
את יכולה לבחור בכל אחד
אחד שיקנא לך, ואחד שלא
או אחד שמנגן בזמן שאת שרטת
את הלב שלו, את הלב שלו.

אז מי שתרצי שאהיה,
אני כאן כדי לשחק למענך
אביר מאיזו אגדה, לפחות לעכשיו
או אחד שמחייך בזמן שתצחקי
מהכאב שלו, מהכאב שלו, ומשלך.

אז מי תרצי שאהיה,
מי מכיר אותך טוב יותר ממני,
אני תלוי בך ואני גם לא
ואין כמוני מבצע כל משחק שתדרשי
ממני, ממני וממך.

אז מי תרצי שאהיה,
נשאר משחק אחד ואחרון
שאני חייב או שאולי אני לא
אחד שישאר שייך בזמן שאת בכלל
כבר לא שלו, כבר לא שלו ולא שלך.

אז מי תרצי שאהיה,
מי מכיר אותך טוב יותר ממני,
אני תלוי בך ואני גם לא
ואין כמוני מבצע כל משחק שתדרשי
ממני, ממני וממך.

מי תרצי, ביצוע גידי גוב, מילים ולחן עמיר בניון

אליסף קובנר מבליח על מדרכות מנהטן...

מדי פעם עוסק הבלוג שלי בהבלחות מתחום האומנות. יצירות אומנות המצביעות כי גם במוחו היצירתי של האומן ישנן הבלחות BDSM מקסימות.

אליסף קובנר, אמן וקולנוען תל אביבי העוסק בקשר שבין היום יום לדרמות הגדולות של החיים ביצע בשנים האחרונות, עבודות גרפיטי שרוססו על מדרכות וקירות מנהטן. הסתכלות עמוקה בעבודות יוצרות תחושה כאילו האמן הוא מעצב אופנה פריזאי שנשות "סקס והעיר הגדולה" היו שמחות לנעול את עיצוביו. אולם אליסף יצר את הפריטים במוחו הקודח והפך אותם לעבודות גרפיטי מרוססות.

דוגמאו לעיונכם…



עוד עבודות בלינק הבא:
http://www.kowner.com/graffiti/ek_paris.html

השבוע הוקרן בערוץ הסרטים של YES (תודה לכם על טלוויזיה רב ערוצית) הסרט "בוגדת" Unfaithful, בבימויו של אדריאן לין ובכיכובו של ריצ'רד גיר.

הסרט מגולל את סיפורם של זוג נשוי (ריצ'רד גיר ודיאן ליין) עם ילד מקסים (שקט מדי לטעמי), אשר חיי הזוגיות שלהם מופרעים לפתע על ידי כוסון על הורס המפתח רומן עם האישה(הכוסון, אוליביה מרטינז שמוכיח שגם אם נראים כמו ריצ'ארד גיר עדיין אשתך יכולה לבגוד בך עם מישהו).

באחד מרגעי הסרט ניתן ליהנות מהבלחת BDSM מטריפה, כאשר בפעם הראשונה שהאישה נכנסת למיטה עם הכוסון החדש, היא ממלמלת במבוכה "אני לא יודעת מה לעשות" וגם "אף פעם לא עשיתי את זה" והוא שובר את הקרח ואומר לה hit me (הכי אותי).

היא מכה בו בלי לרחם, סטירות מצלצלות, נשיכות ואז נשבר הקרח והם ממשיכים למשגל סוער אך ונילי למדי ומשאירים אותי בציפייה לעוד קצת BDSM אך לשווא... מה שבהחלט הופך את הקטע להבלחה!

מתוך מוסף עסקים של מעריב יום ראשון 6.2.2005, מדור "כיכר אתרים" של שרית פרקול:

* השוט
* מילים, לחן וביצוע: דן צפורי

אני יודע שמגיע לי עונש
כי הייתי ילד רע
תבעטי בי החוצה
ואני אזחל בחזרה
את יודעת אני מבין רק את
העוצמה של המכה
אני אהיה העבד
ואת תהיי המלכה

אני ארגיש נאהב כשאת תצליפי בי עכשיו

וזהו, אין יותר פקפוקים, אין דאגות
אני שוכב ומתחנן שאת תתני לי עוד
טפטפי עלי בכל הגוף נרות דולקים
אף פעם לא הרגשתי חופשי כל כך
כבול באזיקים

תקשרי אותי ותעשי לי מה שאת רוצה
אני שלך ואת יודעת את זה
אז תנצלי את זה, לרעה...

אני ארגיש נאהב כשאת תצליפי בי עכשיו

ואני שיכור, שיכור מאהבה אליך
ככל שאת תכאיבי יותר אני אוהב אותך
אני קשור ויש לי מצבטים על הפטמות
אהבה כמו שלנו יש רק באגדות

כאמור לשיר קוראים השוט, המילים, הלחן והביצוע הם של: דן צפורי

מדור הבלוגים של שרית פרקול ב - nrg (מעריב) דיווח אתמול על הבלוג שלי (להלן ציטוטים מהדיווח): "הבלוג מתאחסן, כראוי, באתר קהילת הסאדו-מאזו העברית, השולטות והנשלטים, השפחות והאדונים, הקושרים והקושרות וכדומה, "הכלוב". במקום לתאר סצינות של סדום ועמורה, היא מתעדת פכים קטנים מחיי היומיום, כמו נשיקה על כף היד בפגישה עסקית, או טכנאי שקרא לה "גברתי", שגורמים לה להרגיש כמו מלכה גם בעולם שמחוץ לקהילת הבדס"מ (בונדאג', דומיניישן, סאדיזם, מאזוכיזם)."

ומוסיפה שרית פרקול: "השבוע פרסמה המכשפה בבלוג שיר שאני אוהבת, "פנקס הקטן". את השיר, המבוסס על סיפור מאת דיימון ראניון, שר ששי קשת וכתב דן אלמגור. המכשפה מצאה גם בו, כמובן, הבלחות של בדס"מ"
(נחמד לדעת שפנקס הקטן הוא השיר האהוב על שרית)
http://www.nrg.co.il/online/10/ART/861/381.html