לפני 19 שנים. 21 במאי 2005 בשעה 5:51
יש לך טעם חזק...
יום חמישי לפני כמה שבועות, השעה 18:30 ואני נכנסת לחנות מגפיים ברחוב אלנבי. מכירות סוף העונה הן תמיד זמן מעולה לרכוש מגפיים ולמצוא את המוכרים במצב רוח נדיב במיוחד להנחות ועם תודעת שירות מפותחת.
"יש לך משהו עם שפיץ הרסני?" אני שואלת את אורן המוכר (בחור דתי עם פרצוף משתדל), "יש לי משהו עם שפיץ עצבני" הוא עונה לי בחיוך ושולף כמה קופסאות של מגפיים עם שפיץ מקדימה, עקב דק ומידה 41.
התחלתי למדוד. הכנסתי את הרגל לתוך המגף, הרמתי אותה קצת באוויר ואמרתי בתקווה שאורן יבין "אוף, נורא קשה הריצ'רץ' הזה", הוא אכן הבין, זינק לכיווני, כרע ברך, הניח את הרגל שלי על הברך שלו ורכס לי את המגפיים בזה אחר זה.
עשיתי סיבוב בחנות עם המגפיים וחייכתי. אחר כך חיפשתי עוד כמה זוגות שמצאו חן בעיני, מדדתי גם אותם ואז ישבתי לנוח כמה דקות. לפתע נעמד לידי גבר כבן 50 הסתכל עלי ועל המגפיים שעל הרצפה ואמר "יש לך טעם חזק". הסתכלתי עליו במבט שואל והוא התחיל להסביר, "את כמו אשתי, אף פעם זה לא סתם למדוד נעליים ולקנות, היא תמיד עוברת איזה 20 חנויות או מתיישבת שעה בחנות אחת" ואז שוב חזר על המשפט "יש לך טעם חזק" ויצא.
חשבתי לעצמי איזה כמה דקות ואז הבנתי למה האיש מתכוון, יש כאלו שיכולים לקנות מכנסים ב – 10 דקות, או עגלה שלמה בסופר ב – 5 דקות, אבל כשזה מגיע לנעליים, סנדלים או מגפיים, זה תמיד כרוך בטקס שלם. הרי זה לא בגלל שאני או אלו שזה קורה להם, לא מחליטים מהר, אלא בגלל שבקניית נעליים יש משהו עוצמתי, מרגש, מחבק, מרגיע וחזק ואולי בתת ההכרה שלנו אנחנו אוהבים לאריך את זמן החוויה.
נ.ב
אחרי שקניתי 2 זוגות מגפיים, אורן אמר לי שעם החיוך שלי הוא ישמח שאני אבוא הרבה לחנות אפילו אם אני לא אקנה כלום, אז רציתי להגיד לו שאני אכתוב עליו בבלוג שלי אבל בסוף אמרתי לו שבגלל שהוא נחמד אז אשלח אליו את כל החברות שלי שאני מתכתבת איתן באינטרנט על מגפיים... (TO GO אלנבי 83 תל אביב)
