לקראת מסיבת השנה של הכלוב הערב (3 בפברואר 2006) החלטתי לחלוק כמה הגיגים הקשורים לנושא היציאה מן הוירטואליה אל המציאות.
חלקנו כאן כבר יצאנו אל העידן החדש הזה. עידן בו אנחנו נפגשים גם במציאות לצד המפגשים הוירטואליים בצ'אט או בפורום. חלקנו באים לאירועים במועדון הדנג'ן למסיבות אחרות, מפגשים ספונטאניים, מפגשי פורומים אחרים או ממפגשי בית סודיים.
אולם מה עם החלק האחר? מה עם הגולשים בצ'אט של הכלוב או במערכת הפורומים שכאן שלא היו אף פעם במועדון, גם לא בשום מפגש אחר. להם זה נראה מפחיד, מאיים, מצמרר, חושפני ומרתיע ועל כל זה תוסיפו את העובדה שאנחנו אלו שנוהגים להיפגש במציאות, נראים להם קהילה מסוגרת, מחוברת מוקפת חומה שקשה מאוד לחדור אליה.
הפוסט הזה נפתח למען אלו השוקלים להיות חלק מהעידן החדש, לנטוש את מסך המחשב לערב אחד ולצאת מהוירטואליה אל המציאות. כן כן אתם החוששים, הפוחדים, המצטמררים מהמחשבה שאולי תפגשו שם מישהו שמכיר את הדודה כוכבה מכפר סבא...
האמת היא שיש המון סיבות מדוע כדאי לכם לעשות מעשה ולבוא. נתחיל מזה שהחיים קצרים וכדי לכם להתנסות בכל מני דברים שנורא מושכים אתכם אבל גם קצת מפחידים. נמשיך לעובדה שכשתהיו מוקפים בעוד כל מני אנשים שיש להם פטישים, סטיות ותחומי משיכה מגוונים ב – BDSM, כבר לא תרגישו מוזר כל כך אלא ממש נורמאליים וכלה בזה שאלו שמכירים כבר אחד את השני תמיד שמחים להכיר אנשים חדשים ושקהילה מוקפת חומה וקשה לחדירה זה מיתוס שלא קיים במציאות.
עד היום בכל מפגש או מסיבה שהייתי פגשתי אנשים חדשים שבאו "בשביל האקשן", "כדי לממש" "כדי להתערבב", "להתרגש לבלות ולראות את האנשים מאחורי השם"...
ואתם?
לפני 18 שנים. 3 בפברואר 2006 בשעה 9:27
