פרצי BDSM בחיים + AI

השעה הייתה 21:07 ואני עמדתי בכניסה לבית הקפה שבו קבעתי עם רוני. הוא היה ידיד טוב שלי מתקופת הלימודים ומדי פעם היינו נפגשים כדי להחליף רעיונות יצירתיים ועסקיים. הפעם קבענו בשעה 21:00 ורוני שהיה דייקן מטבעו איחר לפגישה.

חשבתי שדווקא אני אהיה זו שאאחר כמה דקות כתמיד והוא כבר יישב לו באחד השולחנות ליד החלון ואפילו יתקשר לשאול אם להזמין לי הפוך...אבל הפעם הוא איחר.

שלפתי את הסלולארי שלי מהתיק ועמדתי לחייג אליו לבדוק מה קורה כשפתאום עבר לידי מישהו שאני מכירה מכאן שגם הוא חובב BDSM כמוני ובזכות היכרות ואמון שנינו פחות או יותר יודעים אחד על השני עוד כמה פרטים.

הוא עצר ושאל מה שלומי ולמי אני מחכה. סיפרתי לו שמדובר בידיד שאני מכירה מהלימודים וגם קצת מהעבודה והוא שאל אם לארח לי חברה עד שהידיד יגיע. הסכמתי בהתלהבות ועמדנו כמה דקות וקשקשנו על כל מני דברים שקשורים ל BDSM... כעבור כמה דקות הסתכלתי שוב על השעון וכבר היה 21:15 אבל עוד לא הספקתי לחייג לרוני כדי לבדוק מה קורה איתו.

בעודי מסתכלת על השעון ומדברת עם הבחור שמארח לי חברה הוא שואל: "תגידי, זה שאת אמורה לפגוש כאן ושמאחר לך כבר ברבע שעה, יודע מה גודל המעמד ?" :-)

תמונה להשראה (לא בית הקפה שלי)

אנחנו מכירים כבר די הרבה זמן. הכרנו במועדון הדנג'ן לפני כמה שנים, אבל מאז שדיברנו על BDSM ולא על סתם נושאים של יומיום, עבר די הרבה זמן. הוא נסע לחו"ל לפני זמן מה ועכשיו חזר וקפץ לבקר אותי. מזג האוויר, היה ממש חם ועל אף המזגן בבית, הרגשנו שאנחנו זקוקים למשהו שיקרר אותנו גם מבפנים, אז החלטנו ללכת לאכול יוגורט קפוא.

יצאנו לדרך, זה היה מרחק הליכה של כ – 10 דקות מהבית שלי ובדרך דיברנו בעיקר על העיר תל אביב ועל הקסם שבה. חשבתי לעצמי שיש דברים שאפשר לעשות בתל אביב באמצע העיר ואף אחד לא יחשוד שמשהו לא בסדר איתי או איתו:-).

אמרתי לו שממש בא לי לתת לו כמה סטירות וחשבתי על כך שיש משהו שמאוד מרגש אותי בסטירות.

זה תמיד מתחיל במחשבה על הסטירה שאני הולכת לתת, ממשיך בתחושה בכף היד אחרי ההפלקה ועולה בזרמים קטנים ונעימים במעלה הזרוע ומגיע במין דגדוג נעים עד הראש.

הוא הסכים, אז עצרנו לרגע והעפתי לו סטירה מצלצלת כזו בלחי ימין. הרגשתי את הזרם הנעים וחייכתי חיוך רחב. הבטתי לצדדים כדי לבדוק את תגובות העוברים ושבים, אחרי הכל אנחנו באמצע תל אביב ותמיד קיימת הסכנה שמישהו יחשוב שמשהו לא בסדר איתי. אמנם זו אישה שמפליקה לגבר ולא ההיפך אבל עדיין...

אף גבה לא הורמה, הרחוב היה בשלו, כנראה שהקסם של תל אביב, היה שם, אף אחד לא חשב שמשהו לא בסדר איתי ואני נתתי לתחושת העונג להמשיך ולזרום בגופי.

המשכנו ללכת ואז היה לו חם, הוא הציע שניקח מונית, אני הסכמתי והוא הרים את היד. כעבור דקה, עצרה לידו מונית ונכנסנו פנימה. הקרירות של המזגן הורגשה מדי ואני נזכרתי שוב בזרם הנעים שעבר בי לפני כמה דקות, הסתכלתי אליו ובלי הכנות מיוחדות, הפעם הפלקתי לו עם גב היד על הלחי שהייתה קרובה אלי. שוב הרגשתי את הזרם הנעים, חייכתי חיוך רחב והדגדוג הגיע גם לראש.

אפילו נהג המונית התנהג כמו חלק מהקסם של העיר ולא חשד שמשהו לא בסדר איתי.

הגענו ליוגורט, הזמנו וישבנו לאכול, היוגורט היה מדהים וגם הדגדוג...

אולם בית הקולנוע היה חשוך וממוזג. יריב ואני התיישבנו בשורה האחרונה בדיוק באמצע. השעה הייתה 12:45 יריב שאל אותי אם אני רוצה פופקורן ואמרתי לו שכן ושיקנה גם קולה לשנינו. הוא יצא לכיוון הדוכן בלובי של הקולנוע ואני בינתיים הסתכלתי מסביב וחשבתי שכמה טוב שלפעמים יריב גם יוזם משהו קטן לבד ולא צריך להגיד לו הכל.

האולם היה יחסית ריק בקצה השורה שלנו ישב זוג שקוע בעצמו, בשורות שלפנינו עוד כמה זוגות, כמה בנות ביחד ואימא עם שני ילדים. עדיין היה לי קצת חם בגלל המחשבה על הסטירות וכבר רציתי שיריב יחזור. יריב חזר עם הפופקורן וכוס קולה ענקית. שתיתי קצת והגשתי לו את הכוס עם הקש, הוא שתה והודה לי. הוצאתי מהשקית את הקולר שקנינו קודם, הלבשתי אותו על הצוואר של יריב ואמרתי לו: "תתחדש, עכשיו אתה הכלב שלי". יריב הסתכל בי במבט מבויש אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה והחל לגדול ולגדול עד שהפך לחיוך רחב ולבבי.


יריב סינן: "תודה" באופן מגומגם מפיו, נשם עמוק ואז הוסיף בקול עם קצת יותר בטחון: "תודה גבירתי".

נישקתי את יריב על הפה ואז ביקשתי שיחלוץ לי את הסנדלים ויעשה לי קצת מסג'. הסרט עוד לא התחיל ובינתיים הוקרנו פרסומות על המסך. עיניו של יריב היו נעוצות בכפות הרגליים שלי שבינתיים הנחתי אותן על ברכיו והידיים שלו היו עסוקות בלעסות את רגלי בעדינות. החיוך הרחב לא נמחק לו והוא הקפיד לעסות כל אצבע בנפרד. מאוד נהניתי מהמסג' של יריב וזה עשה לי חשק להתקדם עוד צעד. נזכרתי שבאותו יום לבשתי חצאית וזה בטח יהפוך את מה שתכננתי לעשות לבר ביצוע באופן קל יחסית.

הסתכלתי לצדדים וראיתי שנוספו עוד אנשים ספורים מאוד באולם אבל הרוב היו שקועים במסך בפרסומות שעדיין הוקרנו. הסתכלתי על יריב ואמרתי לו:
"אני מקווה שהכלב הגדול שלי יכול לשבת על הרצפה כאן למרגלותיי".


יריב הסתכל בי במבט קצת המום, אבל אחרי שניות ספורות הוא חייך ואמר: "אני בטוח שכן".
יריב ירד לרצפה והתיישב ברווח שבין הכסא שלי לשורה שלפני, הגוף הגדול שלו נדחק בין הכיסאות והרגליים שלו התקפלו מתחת לכסא שלידי. הרמתי קצת את החצאית וקרבתי את הראש של יריב לאזור שבין רגלי.

"תריח קצת", אמרתי לו, והוא הדביק את האף שלו לתחתונים שלי ונשם עמוק. ליטפתי לו את הראש והרגשתי שהקרבה שלו אלי מאוד מעוררת מינית. הסטתי בעדינות את התחתונים מאזור הכוס והורתי ליריב ללקק. תוך שבריר שניה יריב החל ללקק לי את הכוס ואני נאנחתי קלות. הוא המשיך ואני השתדלתי להחניק את הקולות כי אחרי הכל אנחנו באולם קולנוע באמצע תל אביב והסרט עומד להתחיל. יריב ליקק במרץ רב ואני גמרתי תוך דקות ספורות, לקח לי עוד כמה שניות להירגע ובינתיים הפרסומות נגמרו והסרט עמד להתחיל. ליטפתי לו שוב את הראש ואמרתי: "יריב, אתה כלב נפלא, בוא שב בחזרה על הכסא ובהפסקה נטפל גם באורגזמה שלך".

http://www.thecage.co.il/magazine,597.html

השעה הייתה 11:05 יצאתי מדלת הבניין שבו גרתי, מול הכניסה עמד יריב, דלת מכוניתו פתוחה מאחור וגופו דרוך לקראתי.
"בוקר טוב כלב, חיכית לי הרבה זמן?" שאלתי את יריב.
הוא הסתכל לצדדים בחשש שמא מישהו מהעוברים ברחוב שמע אותי, השפיל את מבטו לרצפה ושאל:
"לא גבירתי, הגעתי לפני כמה דקות, אבל למה את קוראת לי כלב?"
"אני מאוד אוהבת להשתמש במושג הזה, אבל יכול להיות שקצת הקדמתי כי אתה עדיין לא הכלב שלי", עניתי לו ונכנסתי לאוטו. יריב התיישב בכסא הנהג, הניע את האוטו, הסתובב לעברי ושאל:
"לאן גבירתי?"
"הפתעה" עניתי לו, וכיוונתי אותו לרחוב דיזינגוף.
הגענו לחניון של דיזינגוף סנטר, יריב יצא מהרכב, פתח לי את הדלת, יצאתי ועליתי לכיוון חנות בעלי החיים בקומה השלישית. יריב הלך אחרי במרחק של חצי צעד ממני, בדרך לחנות ראיתי כמה אנשים שהכרתי, אמרתי להם שלום ידידותי אבל לא עצרתי לדבר והמשכתי ללכת ויריב אחרי. הגענו לחנות בעלי החיים, התחלתי להסתובב ולסקור את מגוון הקולרים והרצועות שהיו תלויים על הקיר.
"אפשר לעזור?" פנתה אלי נערה דקיקה כשהיא מחזיקה חתול ג'ינג'י על הידיים.
"אני מחפשת קולר ושרשרת לכלב גדול" אמרתי לה והבטתי ביריב.
הנערה הורידה את החתול לרצפה, פנתה לקיר והצביעה על כמה קולרי עור שחורים עם ניטים.
"מאיזה סוג הכלב?" היא שאלה והוסיפה: "יש לנו גם קולרי ריסון ממתכת, שמתאימים לכלבים גדולים, אם אתם רוצים להרגיע קצת כלב תוקפני".
"זה בסדר", אמרתי לה והסתכלתי על יריב, "הכלב שלי הוא מהסוג החמוד".
"אם ככה אז יש לי קולר מעור רך שבדיוק מתאים", היא אמרה והושיטה לי קולר מעור שחור ורך מעוטר בניטים קטנטנים ממתכת מבריקה.
מיששתי את הקולר והושטתי אותו ליריב ושאלתי: "מה דעתך?"
יריב שתק, אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה שלו והוא סינן "נהדר" מגומגם מפיו.
"חבל שלא הבאתם את הכלב אתכם", אמרה הנערה והוסיפה: "אז היינו יכולים למדוד ולבדוק אם הקולר מתאים, זה מאוד חשוב שהקולר יהיה מתאים לצוואר של הכלב".
"זה בסדר", אמרתי לה. "אנחנו כבר מודדים".
לקחתי את הקולר מידיו של יריב הנחתי אותו סביב צווארו, סגרתי את האבזם ואמרתי לנערה: "זה מושלם". יריב קצת החליף צבעים אבל החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה, לא נעלם. הנערה הסתכלה עלי וניכר במבטה שהיא לא מופתעת. כנראה שהיא כבר ראתה מחזות כאלו, חשבתי לעצמי. היא הושיטה לי שרשרת ברזל תואמת המתחברת לקולר, אני מיששתי אותה, הורדתי ליריב את הקולר מהצוואר וניגשנו לקופה.

מחנות בעלי החיים הלכתי לכיוון אזור בתי הקפה ויריב אחרי, התיישבתי על הכסא באחד מבתי הקפה והורתי באצבעי ליריב גם לשבת. יריב התיישב ממולי והמלצרית ניגשה אלינו. הזמנתי לי קפה הפוך וליריב מים מינרלים.
"עד שהקפה יגיע", אמרתי ליריב, "תעלה למעלה לקנות לנו כרטיסים לסרט שמתחיל בשעה 13:00, ותבקש כרטיסים לשורה האחרונה באמצע". יריב הלך לקנות כרטיסים וחזר אחרי עשר דקות.

בינתיים הקפה הגיע וגם המים. אני אוהבת קפה הפוך, אבל אני לא אוהבת את הקצף שלמעלה. שמתי בקפה סוכרזית וערבבתי. הקצף לא נעלם, אז הזזתי את כוס הקפה שלי לכיוון של יריב ואמרתי לו שאני רוצה שהוא ישתה את כל הקצף. יריב שתה, חייך, והחזיר לי את הכוס כשהיא נקייה מקצף ומלאה בקפה. שתיתי את הקפה שלי והסתכלתי על יריב. הוא היה נראה אפילו יותר טוב מאתמול בערב. לפעמים קורה שמישהו באפלולית הערב נראה לי מאוד מושך וסקסי ואז כשיוצא לי לראות אותו באור יום, הוא נראה קצת מאכזב. אצל יריב זה לא היה ככה. הכתפיים הרחבות שלו מצאו חן בעיני, עיניו הכחולות הביטו בי במבט שואל, והבעת הפנים שלו הייתה קצת ביישנית. אהבתי את מראה עור הפנים שלו, וחשבתי לעצמי מעניין אחרי כמה סטירות לחי העור הבהיר הזה יהפוך לאדום. מהמחשבה על הסטירות קצת נהיה לי חם אז אמרתי ליריב להזמין חשבון ולבדוק מה השעה.
[b]

מסיבת יום ההולדת של מיכל הסתיימה. יריב ואני יצאנו החוצה, זה היה יום חמישי בלילה, היה די חם, השעה הייתה כמעט 03:00 אבל אני עוד הייתי ערנית מאוד. שאלתי את יריב אם יש לו באוטו שמיכה או מגבת, והוא אמר שכן.
"אם כך", אמרתי לו, "אז אנחנו הולכים להתרענן קצת".
הגענו לאוטו של יריב. הוא פתח לי את הדלת וציפה שאכנס.
"אני רוצה לשבת מאחור", אמרתי לו "ושאתה תנהג לאן שאני אומר לך".
יריב פתח לי את הדלת שליד המושב האחורי, אני נכנסתי לאוטו, יריב התיישב בכסא הנהג הניע את האוטו, הסתובב לעברי ושאל:
"לאן גבירתי?"
כיוונתי אותו לכיוון חוף הים, דרך שביל נסתר שאני מכירה שמאפשר להגיע עם האוטו כמעט עד המים ואז אמרתי לו לעצור. מסביב היו עוד כמה מכוניות שירדו אף הן לחוף הים דרך השביל ובתוכן זוגות שבאו לחפש אינטימיות. יריב יצא מהאוטו ובא לפתוח לי את הדלת.
"רד על הברכיים", אמרתי לו.
יריב הסתכל לצדדים בחשש קל וירד על הברכיים מולי.
"תוריד לי את המגפיים" אמרתי לו לפני שאני יוצאת מהאוטו.
יריב ציית לי הוריד את מגפיי והמשיך לעמוד על ברכיו.
"אם אתה כבר שם", אמרתי לו, "אז תוריד לי את הגרביים ותעשה לי קצת מסג' בכפות הרגליים."
יריב הסיר את גרבי, החל לעסות את רגלי בעדינות, ושוב ראיתי את החיוך הקטנטן שבצבץ בזוית הפה שלו. הוא הקפיד לעסות כל אצבע בנפרד. אחרי כרבע שעה קצת נמאס לי אז הודעתי ליריב שאנחנו הולכים להרטיב את הרגליים קצת. צעדתי לכיוון המים ויריב אחרי. הרטבתי קצת את הרגליים במים הקרירים, צעדתי קצת לתוך המים ונתתי לגלים להגיע לי כמעט עד הברכיים. יריב נשאר על החוף היבש והביט בי. אחרי כמה דקות התחלתי להרגיש את הקרירות הנעימה של המים מתפשטת לי מהרגליים לכיוון כל הגוף והחלטתי שהגיע הזמן להתקדם עם יריב עוד צעד.

"יש לך שמיכה באוטו?" שאלתי את יריב, והוא מיהר לתא המטען ושלף שמיכת צמר דקה. פקדתי על יריב לפרוס אותה על תלולית החול שהייתה לידנו והתיישבתי עליה. יריב התיישב לידי. אני הסתכלתי עליו במבט כועס, הרמתי את ידי ונתתי לו סטירה מצלצלת. יריב היה מופתע, הביט לצדדים בחשש ואז הוריד את ראשו ושאל:
"מה לא בסדר גבירתי?"
"קיבלת רשות לשבת?" שאלתי, והוא השפיל את מבטו קם על רגליו ומלמל: "את צודקת גבירתי".
הוא היה נראה כל כך חמוד עם המבט המושפל הזה בעיניים ואני המשכתי להביט בו עוד כמה דקות במבט כועס.
"בתור פיצוי על זה שהתיישבת בלי רשות, אני רוצה שתעשה לי סטרפטיז ותרקוד גם תוך כדי", אמרתי ליריב והמשכתי להביט בו.
יריב קפא על מקומו למספר שניות, אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה והוא סינן: "כן גבירתי" מגומגם מפיו, והושיט את ידיו לרוכסן המכנסיים.

יריב החל לנוע בכבדות קלה, חלץ את הנעליים, הוריד את המכנסיים, עשה כמה צעדי ריקוד והמשיך לכיוון החולצה. אני ישבתי לי ונהניתי מהמראה הנהדר שלו. אחרי שהוא נותר בתחתונים בלבד ורקד עוד קצת אמרתי לו:
"עכשיו אתה יכול לשבת".
יריב ישב ליד על השמיכה ואני התקרבתי אליו עד שיכולתי לחוש בריח שלו. הרחתי את האפטר שייב המעורבב בזיעה קלה וניסיתי לנחש באיזה הוא משתמש. ישבנו על השמיכה עוד כחצי שעה, שאלתי את יריב כל מני שאלות על עצמו, ניסיתי לברר כל מני דברים אודות הניסיון שלו והוא הודה כי אין לו הרבה ניסיון בתחום אבל הוא רוצה ללמוד. אמרתי לו שמוכנות נפשית זה הרבה יותר חשוב מניסיון והוא שמח. התעייפתי קצת אז אמרתי ליריב שאנחנו מתקפלים. הוא קם על רגליו עזר לי לקום. התיישבתי באוטו וקראתי ליריב לבוא.
"נקה לי את הרגליים מהחול", אמרתי לו, "ואחר כך תגרוב לי את הגרביים ותנעיל לי את המגפיים".
יריב ציית ואני חשבתי לעצמי כשרגלי היו כבר בתוך המגפיים ולא הרגשתי אף גרגר חול, שיריב עשה עבודה מאוד יסודית בלנקות לי את הרגליים מהחול. הדרכתי את יריב איך לנסוע לכיוון הבית שלי ואחרי כרבע שעה יריב עצר ליד הבניין שבו אני גרה, נפרדתי ממנו בנשיקה, הוא ניסה לדחוף לי את הלשון לתוך הפה שלי אבל עצרתי אותו. יריב היה נראה מאוכזב קצת ושאל:
"מה לא בסדר, גבירתי?".
הסברתי לו שאני לא אוהבת שדוחפים את הלשון, אבל הרגעתי אותו שהוא תלמיד מצוין ושיש לו פוטנציאל נהדר. יצאתי מהאוטו ואמרתי ליריב:
"תהיה כאן מחר בשעה 11:00 בבוקר".
יריב אמר: "כן גבירתי", ואני נכנסתי לבניין שבו אני גרה, עליתי הביתה, התקלחתי במהירות והלכתי לישון.

תופפתי בעצבנות באצבעותיי על הבר ותהיתי איזו טעות זו הייתה להגיע לכאן כל כך מוקדם. "את חייבת לבוא בזמן ליום ההולדת שלי", אמרה לי מיכל חברתי, אבל אני ידעתי שאף נפש חיה לא תגיע לבר לפני 23:00.

חייכתי חיוך רחב למיכל שעמדה בפתח הבר, המשכתי לתופף בעצבנות באצבעותיי וקיוויתי שכבר יקרה משהו עד שהבר יתמלא.

לפתע נכנסו בחורה ושני גברים לבר, זיהיתי את הבחורה, היא הייתה עם מיכל פעם באיזה קורס בצבא ומאז הן נשארו חברות. חייכתי אליה מרחוק והיא ניגשה אלי ביחד עם שני הגברים והציגה אותם.
"זה רוני, החבר שלי" - הציגה את השחום הגבוה שעמד קרוב אליה - "וזה יריב", הציגה את השני.
"נעים מאוד", אמרתי והסתכלתי על יריב. הוא היה גבוה, בהיר מוצק באזור הכתפיים, אבל הבעת הפנים שלו הייתה שונה מאוד מהרושם המוצק שהשאיר מבנה הגוף שלו. הוא נראה ביישן וקצת יורם אפילו. המשכתי להסתכל עליו וחייכתי. הוא השפיל את מבטו ואמר בקול רועד קצת:
"אז את החברה הקשוחה של מיכל."
הסתכלתי עליו ואמרתי: "אני מבינה שכבר שמעת סיפורים עלי".
"כן", הוא אמר, "אבל לפגוש אותך במציאות זה שונה מכל הסיפורים".
הוא התיישב לידי והחברה של מיכל ורוני החבר שלה הלכו לכיוון הספה שהייתה בצד.

סקרתי את יריב במבטי מכף רגל ועד ראש והחלטתי שאולי תקוותי נענו ואתו אוכל להעביר את דקות השעמום הארוכות עד שהבר יתמלא.
"ספר לי על עצמך קצת" אמרתי, והוא להפתעתי שתק.
"למה אתה שותק?" שאלתי, והוא אמר:
"אין לי מה לספר כל כך, החיים שלי היו די משעממים עד היום."
"ובכל זאת", אמרתי, "מה אתה עושה בחיים?"
"אני רוקח בבית מרקחת", הוא אמר, ואני חשבתי לעצמי, כמה שהבחור צודק, להעביר את החיים במקצוע המשמים הזה שהדבר הכי מרגש שיכול לקרות לך במהלך היום זה שבין האמהות שבאות לקנות נרות להורדת חום לתינוקות שלהן גם תופיע איזה כוסית שבא לקנות גלולות.

ו"מה עם נשים?", שאלתי אותו והוא הסמיק. הסתכלתי עליו והוא שתק. החלטתי לדובב אותו קצת ואמרתי: "אני מניחה שאתה אוהב נשים חזקות". הוא הסמיק עוד יותר אבל אז בצבץ לו חיוך קטנטן בזוית הפה שלו והוא סינן: "כן" מגומגם מפיו.

"אז מה אתה אוהב בנשים חזקות?" שאלתי אותו.
"אני אוהב שהן תופשות פיקוד", הוא אמר. "אני אוהב להרגיש קצת חסר אונים לידן" הוסיף והשפיל את מבטו לכיוון המגפיים שלי.
החלטתי שאכן השיחה עם יריב בהחלט מרעננת לאור השעמום שהיה שם. המבט בעיניים שלו ושפת הגוף שלו סימנו לי כמו שלט ניאון שיש לי כאן עסק עם עבד מתוק וביישן, שאם הוא טרם התנסה ביחסי שליטה ללא ספק הוא מוכן לזה נפשית. הרגשתי גם קצת משיכה אליו והחלטתי להתקדם עוד צעד.

"אני רואה שאתה מתלהב מהמגפיים שלי" אמרתי לו.
"כן" הוא ענה ולא הרים את מבטו מהן.
"אולי אתה רוצה להתקרב למגפיים שלי קצת יותר?" שאלתי בחיוך ממזרי. לקחתי את קופסת הסיגריות שלי מהבר הפלתי אותה למרגלותיי ואמרתי לו: "תרים לי את הקופסה בקצב איטי ותשתהה ליד המגפיים".
יריב לא היסס לשניה, הוא ירד מהכסא, כרע ברך למרגלותיי, השתהה שניות ארוכות ליד המגפיים שלי, הרים את קופסת הסיגריות ועלה שוב חזרה באיטיות לכיוון כיסאו. כמובן שהאנשים שהחלו לזרום לבר ראו בעינהם מחזה תמים של גבר שהתכופף להרים משהו מהרצפה, אבל עבורי ועבור יריב זו הייתה תחילתה של חוויה נפלאה. לא הסתפקתי בזה ובעודו מנסה לשוב לכיסאו שלחתי את ידי וליטפתי בעדינות את מפשעתו, קיוויתי להרגיש שם בליטה קלה ולהפתעתי הרגשתי נפיחות עצומת ממדים.

ההתעניינות שלי ביריב הלכה וגברה, המשכנו לשבת שם ליד הבר כל מסיבת יום ההולדת של מיכל, שתינו כל מני משקאות ועישנו כמה סיגריות. מדי פעם ניגשו אלינו מכרים אבל נפנפתי אותם אחרי כמה משפטים קצרים כי רציתי להמשיך ולהתרכז ביריב. הרגשתי אליו משיכה גדולה והחלטתי להמשיך ולהשתעשע אתו עד כמה שאוכל.

הרגשתי קצת רעב אז שלחתי את יריב להביא משולחן יום ההולדת של מיכל איזה נשנוש. הוא חזר עם קערית של במבה, הגיש לי אותה ולחש:
"בבקשה".
"בבקשה מה?" סיננתי אליו בכעס, והוא הסמיק קצת, השפיל שוב את ראשו ושתק.
"תשמע יריב, מעכשיו בכל פעם שאתה פונה אלי, אני רוצה שתוסיף בסוף המשפט את המילה 'גבירתי'",אמרתי לו.
יריב הרים את ראשו, הסתכל עלי במבט מבויש, הסומק מפניו קצת דהה, חשבתי לעצמי שאולי קצת התקדמתי אתו מהר מדי, אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה והוא סינן: "כן גבירתי" מגומגם מפיו.

התחלתי לכרסם את הבמבה שיריב הביא לי. הבטתי בו וראיתי שהוא מסתכל עלי במבט משתוקק.
"אתה רוצה גם במבה, יריב?" שאלתי.
"כן גבירתי", הוא ענה מבלי להסס.
"אם ככה, קח אחד" אמרתי וזרקתי חתיכת במבה על הרצפה במרחק של כחצי מטר מאתנו. יריב החוויר לרגע, הסתכל שמאלה וימינה בחשש, קם מכיסאו, התכופף, הרים את חתיכת הבמבה, חזר לכסא ונגס בחתיכה בהנאה. אחרי חוויות הבמבה החלטתי להניח לו קצת ורק ליטפתי את זרועו, חייכתי אליו ואמרתי:
"אני מאוד מרוצה ממך".
"תודה גבירתי, זו הבמבה הכי טעימה שאכלתי מימי" הוא אמר.

הבטתי בשעוני,השעה הייתה 20:00 ואני הייתי לבד בחדרי בקומה ה – 22 של בניין המשרדים המפואר של חברת "ביוטי קליניק". רשת מרפאות שעוסקות בתחום האסטטיקה, אליהם הצטרפתי כמנהלת שיווק לאחר שהפכו לרשת מצליחה בעקבות מאות נשים שהגיעו אליהם לכל מני טיפולים אסתטיים.

הם רצו להרחיב את חוג הלקוחות שלהם והחליטו לשכור מנהלת שיווק שתסייע להם להביא לרשת המרפאות גם קהל של גברים. הייתי לבד בבניין, כל הרופאים האחיות והצוות עזבו מזמן את המקום ורק אני נשארתי לכתוב את הפרזנטציה שאציג מחר בפני מועצת המנהלים. עייפות קלה נפלה עלי והחלטתי להכין לעצמי קפה. קמתי ממקומי וצעדי לכיוון המטבחון בקצה המסדרון.

"סליחה גבירתי..." שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי מיד וראיתי לפני בחור גבוה. "סליחה גבירתי" הוא המשיך... "קבעו לי תור לשעה שמונה אולם לפי כמות האנשים שכאן אני מבין שהכוונה הייתה לשמונה בבוקר ולא לשמונה בערב...". המשכתי להסתכל עליו, גבוה, חסון, בעל עיניים כחולות כבן 30 מדבר בקול רך ונעים ומשפיל מעט את מבטו כשהוא אומר את המילה "גבירתי". חלפו לי כמה רעיונות בראש באותם רגעים והעייפות שנפלה עלי פגה כהרף עיין. התעניינתי מדוע הוא הגיע לכאן והסתבר לי שהוא מעוניין להסיר נקודת חן מגבו. אמרתי לו שהצוות הרפואי כבר הלך אבל אני אשמח לבדוק אותו אם הוא מסכים. לשאלתי, עיניו נפקחו לרווחה והוא הסכים בהתלהבות יתרה.

הכנסתי אותו לחדר הטיפולים, לבשתי חלוק לבן וארוך שהתאים במיוחד לחליפת העסקים השחורה שלבשתי באותו יום. הוצאתי מהמגירה את הסטטוסקופ, שמתי אותו סביב צווארי והסתובבתי אל הבחור. הוא הביט בי בעיניו הכחולות והגדולות וזקפה מדהימה מילאה את מכנסי הג'ינס שלו. "תתפשט" פקדתי עליו והוא ציית הוריד את החולצה, המכנסיים, התחתונים, הנעליים, הגרביים ונשאר עירום לחלוטין. "שב על המיטה אמרתי בקול סמכותי" והוא ציית.

התקרבתי אליו והנחתי את הסטטוסקופ הקר על החזה החשוף שלו, הזקפה שלו בלטה עכשיו הרבה יותר ממקודם וגופו החלט לרעוד קצת. מיששתי את גופו, העברתי יד לאורך החזה, מהכתף ועד המותן, עצרתי לרגע ואז המשכתי לרדת עד שהגעתי לאשכים. ליבו הלם בעוצמה ושמעתי את הפעימות דרך מכשיר הסטטוסקופ. חפנתי את אשכיו ו"שקלתי" אותם בידי. המשכתי דקות ארוכות בבדיקה הזו תוך שאני מקפידה לבדוק בידי כל סנטימטר מגופו. גם אני התרגשתי מהבדיקה, הרגשתי רטיבות קלה בין רגלי ואגלי זיעה החלו להופיע על מצחי.

"שכב על המיטה פקדתי עליו", והוא נשכב על מיטת הטיפולים תוך שהוא אומר בקול שקט "כן גבירתי". פישקתי לו את הרגליים ובדקתי שוב את האשכים והפעם בשתי ידי, תוך שאני מהנהנת בראשי ואומרת מילים כמו "כן, אני רואה מה המצב כאן...".

ניגשתי אל שולחן הטיפולים, לקחתי שתי כפפות לייטקס שקופות וצנצנת וזלין. לבשתי את הכפפות ולקחתי כמות נדיבה של וזלין ביד ימין וביד שמאל פישקתי לו את הרגליים. דחפתי אצבע אחת לפי הטבעת שלו והוא החל להיאנח בקול.

"כואב לך"? שאלתי והוא אמר "לא גבירתי, נעים לי מאוד". המשכתי לדחוף את האצבע פנימה, הוספתי את האצבע השניה והתחלתי לחפור פנימה ולחפש את הערמונית. גם גופי שלי המשיך להתרגש מהבדיקה והנוזלים שהחלו לרדת במורד ירכי הזכירו לי שכבר כמה ימים לא חשתי באורגזמה. שלפתי את ידי מגופו, הסרתי את הכפפות, הורדתי במשיכה אחת את המכנסיים והתחתונים וטיפסתי על מיטת הטיפולים. התיישבתי על פניו, אחזתי באיברו המזדקר וצעקתי "לקק אותי עבד, לקק".

לשונו ליקקה את הכוס שלי במרץ וידי משכו קלות באיברו. התחלתי להזיז את אגני על פניו קדימה ואחורה, הוא התאים את קצב ליקוקיו לתנועת גופי וככה המשכנו במרץ דקות ארוכות. לשונו ליקקה היטב את הדגדגן שלי ואני התקרבתי בצעדי ענק אל האורגזמה המיוחלת. עוד כמה ליקוקים ותחושות עונג נפלאות מילאו את גופי, גמרתי באנחה גדולה ונשארתי לשבת על פניו. הוא ליקק בהנאה את הנוזלים שפרצו ממני ואני המשכתי לגעת קלות באיברו וסיננתי מבין שפתי "יש לך בדיוק דקה לגמור". הוא צעק לי מתחתי "כן גבירתי" ונוזל לבנבן השפריץ מאיברו. גם הוא גמר... השעה הייתה כמעט 22:00 אני ירדתי מעליו התלבשתי, הורתי לו להתלבש גם ויצאנו לשתות קפה ברחוב הסמוך.

יצאתי מבית הקפה הדחוס כדי לשאוף אוויר בחוץ. נשענתי על הברזלים שהיו על המדרכה והבטתי אל העוברים ושבים. חלפו כעשר דקות ולידי עצר רוכב אופנוע. הוא לבש חולצה סמרטוטית, מעיל ישן, מגפי בוקרים ומכנסי ג'ינס מלוכלכות. התכוונתי להתעלם ממנו אבל הוא היה גבוה ומוצק ומבעד לחריץ בקסדה ראיתי את עיניו הכחולות ננעצות בי. הוא הוריד את הקסדה ושאל בנימוס "סליחה אולי את יודעת איפה זה רחוב פינסקר?"


על אף העובדה שאני מאוד אוהבת בחורים מנומסים, הסברתי לו באדישות וסובבתי את הראש לצד השני. חשבתי שיגיד תודה וייסע משם אבל רגליו נתקעו ברצפה והוא המשיך להביט בי בעיניו הכחולות. "למה אתה בדיוק מחכה" שאלתי בנזיפה קלה והוא התקרב צעד אחד אלי ואמר, "רציתי לשאול אותך על השרשרת שתלויה לך בחגורה".


לפתע נזכרתי שהיום החלטתי להוסיף לחצאית השחורה שלי ולחולצה הצמודה חגורת עור שחורה עם ניטים שממנה משתלשלת שרשרת ברזל דקה וכסופה.


הוא המשיך להביט בי בעיניו הכחולות ברצינות תהומית וכאילו רמז לי שהוא מחכה לתשובה. הוא הזכיר לי קצת את מתיו פרי (מהסדרה חברים).


החלטתי לענות לו תשובה מתחכמת ולבדוק את התוצאה. "השרשרת, המממם זה למקרה שאני אפגוש איזה כלבלב שארצה לקשור," אמרתי תוך שאני בטוחה כי עוד דקה יעלם במחשבה כי אני מטורפת...


"אני לא ממש כלבלב", אמר לי פתאום לאחר מחשבה, "אבל אולי כלב דוברמן" הוסיף והשפיל את ראשו לכיוון הרצפה. "דוברמן זו התחלה טובה מאוד", סיננתי לו והוספתי, "תרים את הראש".


הוא ציית ועיניו הכחולות נתקעו בי שוב. שאלתי אותו מה יש לו ברחוב פינסקר והוא הסביר לי בנימוס שהוא צריך לקחת משם משהו, ושוב הביט בי המתין שאני אמשיך.


הבטתי בו במבט נוקב והוא השפיל את ראשו ועיניו נתקעו ברגלי הנעולות בסנדלי עקב שחורות שמהן בצבצו אצבעותיי וציפורני המשוכות בלק אדום.


נתתי לו לבהות ברגלי עוד דקות ארוכות ואז אמרתי "כמה זמן לוקח הסיפור הזה בפינסקר? והוא ענה, "כמה דקות" עדיין תקוע ברגלי, אבל שמץ של חיוך הציץ מבין שפתיו כאילו רצה שאתעניין במעשיו.


"אני מבינה," אמרתי והוא הוסיף בגמגום מהוסס שלא תואם את המראה המגודל שלו "תרצי לבוא איתי ואח"כ נלך לשתות משהו"?


הבטתי לו עמוק לתוך העיניים ואמרתי: "הייתי דווקא שמחה לבוא אתך אבל כמו שאתה נראה בבגדים המגעילים האלו לא הייתי הולכת אתך אפילו לקומזיץ בל"ג בעומר. נעבור דרך הבית שלך ונמצא לך משהו יותר טוב ללבוש".
"אבל כל הבגדים שלי כאלו", הוא אמר.


"אין בעיה," אמרתי, "נעשה לך אוברול כללי. בוא ניסע לפינסקר ומיד אחרי שתיקח את מה שאתה צריך, אתה עושה בדיוק מה שאני אומרת לך ולא מתווכח..."



"ברור" הוא אמר ומיד הבנתי שזוהי תחילתה של פרשייה מרתקת. הוא שלף קסדה נוספת עזר לי לעלות על האופנוע ונסע לרחוב פינסקר.


הגענו לפינסקר. הוא ירד מהאופנוע נכנס לבניין וחזר תוך שתי דקות עם מעטפה. משם על פי הוראותיי נסענו למרכז עזריאלי.


נכנסנו לחנות גדולה בחרתי לו מכנסיים יפות בצבע שחור וחולצת בד בצבע כחול בהיר, תחתוני טריקו בגזרת בוקסר וגרביים לבנות. הלכנו לקופה והוא גיהץ את כרטיס האשראי המוזהב שלו. עברנו לחנות נעליים ובחרתי נעלי ז'מס בצבע שחור עם שרוכים.



יצאנו מחנות הנעליים ועמדנו בפתח של מספרה, נכנסתי פנימה, סימנתי לו לבוא עם היד, ניגשתי לספר ואמרתי לו: אנחנו ממהרים לאירוע תוכל לספר ולגלח אותו מהר? הספר הושיב את האופנוען שלי על הכסא ותוך עשר דקות סיפר וגילח אותו למשעי. בדרך עברנו בחנות לבעלי חיים ואני בלי להסביר לו הורדתי מהמדף קולר עור בצבע שחור עם ניטים מוכספים ואמרתי לו: "תשלם בקופה".

משם נסענו שוב לביתו ושם אחרי מקלחת, אפטר שייב והבגדים החדשים ראיתי מולי את האופנוען שלי יפה כמו חלום. החולצה הכחולה התאימה לו לעיניים, המכנסיים הדגישו לו את הירכיים והנעליים הוסיפו לו עוד כמה סנטימטרים והוא היה נראה מושלם בעיני.


התקרבתי אליו ואמרתי לו "אתה נראה מצוין, שזה לא יעלה לך לראש, אתה היום עולה מדרגת אופנוען מעופש לדרגת העבד שלי".


"על מה את מדברת?" הוא שאל, ואני שלפתי את הקולר מהשקית, ענדתי אותו על צווארו, משכתי אותו לכיוון המראה סובבתי אותו לכיוונה ואמרתי: "על זה, על העבד שעומד כאן".


http://www.thecage.co.il/magazine,19.html

אתם זוכרים שהבלוג הזה עוסק בעובדה המרגשת שמדי פעם אל תוך שיגרת היום יום מבליחים פרצי BDSM, אשר הופכים את היום למשהו קצת אחר.

השבוע שחלף עלי בעבודה היה עמוס בפגישות, ישיבות, ימי עיון, הצלחות וגם פה ושם קצת כישלונות.

היות והייתי ממש עסוקה השתדלתי לחפש דרכים יעילות לשוחח עם האנשים שאני עובדת איתם ועם הלקוחות של החברה עברתי ל - SMS.

בדרך כלל אני משתמשת בכלי הזה במשורה שכן העבודה שלי מחייבת שיחות קצת יותר עמוקות אבל השבוע כאמור ניסיתי לחסוך בזמן.

ולמה אני מספרת לכם את כל הסיפור הזה, כי חלק מהשיחות עסקו בדיווח שלי על התקדמות בשלב כלשהו או על הצלחה וזכו לתגובה מהצד השני שבדיוק עונה על ההגדרה של הבלחת פרץ BDSM.

נכון שמדובר על מושג קצת שגור בסלנג הישראלי, נכון שהם לא התכוונו ליצור אצלי פרץ או לעורר הבלחה אבל אין כמו לקבל באמצע ישיבה משמימה SMS שכתוב בו את מלכה!.

העשב של השכן היא סדרת דרמה קומית מצוינת המשודרת כבר שתי עונות בערוץ yes + בימים ראשון, שני ושישי. בעונה השנייה המשודרת בימים אלו מככבת בין השאר, השחקנית מיטל דוהן הישראלית.

העשב של השכן, או בשמה האמריקאי Weeds (ע?ש??ב, ט?ב??ק, מ?ר?יחו?א?נ?ה בסלנג), פורסת בפני הצופים את סיפור חייה של ננסי בוטווין, אלמנה החיה עם שני ילדיה בשכונת יוקרה ונאלצת למכור גראס למחיתה. בתפקיד ננסי משחקת מארי לואיז פארקר ובעונה השנייה היא אפילו מתחילה לגדל ולפתח את העסק למימדי שותפות.

בביתה של האלמנה עם שני ילדיה גר גיסה אנדי בוטווין, אותו משחק ג'סטין קירק, המוכר לחלקנו מתפקידו בסדרה מלאכים באמריקה ובג'ק וג'יל. בוקר אחד מקבל צו גיוס להצטרף לחיילי ארצות הברית בעירק. במטרה להתחמק מהגיוס הוא מחליט להירשם לבית ספר לרבנים ושם פוגש את מיטל דוהן, אשר בתפקידה כרכזת הרשמה בשם יעל הופמן, עושה לו חיים קשים.

בסוף הפרק השישי של העונה השנייה, אשר שודר השבוע, דוהן כבר מכניסה אותו למיטתה אבל מוציאה לפתע מקופסה שהחביאה מתחת למיטה, דילדו סטרפ - און איימתי, משמנת אותו היטב ומזכירה לו לנשום תוך כדי.

מעניין מה יקרה בפרק הבא...