פרצי BDSM בחיים + AI

פנקס הקטן היה רק נער מעלית
כחוש כמו כעך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה
אהב אותה כל כך
הוד מעלתה הייתה בעצם רקדנית
יפה מאין כמותה
הוד מעלתה גם לא ידעה שבעולם
יש פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
עליה הוא חלם תמיד
בין הקומות במעלית
כי היא כל כך יפה היתה
הוד מעלתה.

יום אחד הופיע ג'ק ספסר ההימורים
ברנש די מסוכן
וחבט בכל כוחו בהוד מעלתה
ישר בלקקן
הוד מעלתה התגלגלה במדרגות
למטה עד סופן
מיהו הראשון אשר ניגש לעזרתה
זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
הוא לא ידע על מה הוכתה
אך הוא מיהר לעזרתה
כי בעיניו תמיד היתה
הוד מעלתה

הרופא הביט בה וקבע זה אבוד
אין מה לעשות
כי עם חוט שדרה כזה היא לא תוכל לזוז
גם לא לעמוד
כל האזרחים אותה השאירו לבד
טוב למי יש זמן
מיהו היחיד אשר נשאר שם על ידה
זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
ולחדרו חדרו הצר
ובזהירות אותה גרר
כי בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה

פנקס הקטן שרת שנים במסירות
את הוד מעלתה
כל חסכונותיו אזלו נזלו במהירות
לא נותרה פרוטה
כל מה שצוותה עליו צמיד או עגילים
הוא מיד נתן
וברחוב דחף הוא את כסא הגלגלים
זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
גם לא מילה טובה אחת
כבר בראשה זרקה שיבה
וכבר כולה ממש חורבה
אך בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה

יום אחד הודיעה, "קר לי פנקס בוא
ניסע לדרום החם", ארוכה היא הדרך ואין כסף למסע
"דחף אותי לשם"
הוא דחף ברגל את כסא הגלגלים
אפילו לא רטן
הוא דחף ברגל אלף שלוש מאות מילים
זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
והוא ימים רבים צעד ועם כסא הגלגלים
מכפר לכפר ללא מילים
כי בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה.

וכשהגיעו ועצרו ממש לחוף הים
היא אמרה פתאום
"רד על שתי ברכייך, רד נא פנקס הקטן
כי הגיע יום
מהיום אביר תהיה להוד מעלתה
כי כבר בא הזמן
אהבתיך, בוא נשקני נא
בוא, פנקס הקטן"
הוא נשק רכות רכות לשתי שפתיה הסדוקות
והוא מחה את הדמעות מלחייה הצמוקות
וכך נפחה את נשמתה
הוד מעלתה.

למחרת היום כתבו פתאום בסמרטיטון
משהו מוזר
פנקס הקטן נכנס לפתע למלון
והיכה תייר
את גבו שבר ובמכות במוט ברזל כמוכה שטן
וכולם אמרו מה זה קרה לעזאזל לפנקס הקטן
אבל הוא לא השפיל מבט גם כשהגיע למשפט
ולא גילה כי התייר
היה פשוט אותו ספסר אשר הפיל בחבטה
את הוד מעלתה.

וכשעלה בצעד קל על הכסא המחושמל
עלה שקט ומחייך ולא הסביר על מה ואיך
כי הוא נזכר בנשיקתה
של הוד מעלתה.

ביצוע: ששי קשת מילים: דן אלמגור לחן: מתי כספי

זוכרים את איש המחשבים אצלנו בחברה שבה אני עובדת, שבכל פעם שהמחשב שלי מתקלקל, אני מתקשרת אליו והוא תמיד אומר שהוא כבר מגיע וכעבור כמה דקות הוא מופיע בפתח חדרי ואומר "קראת לי גבירתי" ? .

אז היום הודיעו לי שהוא עוזב, נורא חבל לי. הוא לא טכנאי מושלם אבל הוא תמיד קורא לי גבירתי.

היום בדיוק הוא בא להתקין לי משהו ובמהלך ההתקנה הוא אמר "גבירתי" לפחות 4 פעמים, אז הייתי חייבת לשאול אותו, האם לכולן הוא קורא ככה. הרי הוא עוזב ולא תהיינה לי עוד הזדמנויות....

אתמול השתתפתי בישיבת דריקטוריון של איזו חברה גדולה. באתי כחלק מצוות מקצועי שהיה צריך להציג להם איזה נושא שהם הולכים לעסוק בו בשנה הקרובה.

כבר השתתפתי בכמה ישיבות של הדירקטוריון הזה כמה פעמים, אבל תמיד את הישיבה ניהל מישהו קבוע.

אתמול כשהגעתי לישיבה, כולם כבר השבו סביב השולחן, ובראש הישיבה לא ראיתי את אותו אחד שהכרתי מתמיד אלא מישהו אחר.

בחור צעיר אחד (יחסית לזקנים שייתי רגילה אליהם שם) שפגשתי לפני 6 שנים בנסיבות חברתיות.

הוא חייך אלי חיוך רחב ואז הסביר לכולם שהיום הוא ממלא מקום של היו"ר.

הישיבה היתה קצרה ותכליתית ובסופה הוא ניסה לגשת אלי, אבל אני הייתי בצד אחד של השולחן והוא בצד השני (שולחן ארוך מאוד ורחב מאוד).

בנתיים נגשו אליו כל מני אנשים שהשתתפו בישיבה וניסו למשוך את תשומת לבו, הוא התעלם מהם, הלך עוד כמה צעדים וכשהיה ממש מולי כשרק השולחן הרחב מפריד בנינו הוא נעצר וחייך אלי.

אני הושטתי את היד כדי ללחוץ את ידו אבל הוא, לקח לי את היד, קירב אותה לפיו, נתן לי נשיקה גדולה וארוכה על גב היד ובעודו אוחד בידי שאל "מה שלומך" ?

אוחחחחחחח הוא עשה לי את היום:)

היום הייתי במספרה, ישבתי וחיכיתי לתורי והבטתי בסקרנות בבחור נחמד אחד, כבן שלושים ומשהו שיוצא לי לראות אותו במספרה פעם בכמה שבועות.

פעם הספר שלי סיפר לי שהוא מגיע אליו כל שבועיים כמו שעון שוויצרי.

כמו בכל ביקוריו במספרה הוא עושה שני דברים. מסתפר (דבר שלוקח בערך 10 דקות) ומחמצן לבלונד זוהר את החלק העליון של הראש (דבר שלוקח בערך חצי שעה של ישיבה עם חומר שורף על הראש).

בעודי מביטה בו בסקרנות, הוא קלט את מבטי וחייך. גם אני חייכתי אליו ואז החלטתי לשאול אותו משהו שחשבתי עליו כבר מזמן.

"תגיד, אתה לא קצת גדול מדי בשביל הבלונד פלטינה הזה בשיער?"

הוא המשיך לחייך, הוריד את הראש בבישנות, הסמיק מעט, הרים את הראש בחזרה וענה לי "אבל חברה שלי מאוד אוהבת את זה".

"ואתה ? אתה אוהב את זה ?" ניסיתי להקשות עליו, "אני ?" הוא עונה לי "אני שונא את השטויות האלו"...

ובהמשך אפיזודה קטנה בחנות הנעליים - משהו שכתבתי עוד בקייץ אבל נראה לי נורא קשור...
______________________________________

יש לי כידוע שיגעון די גדול לסנדלים. היות ונפתחה באופן רשמי עונת הסנדלים,התחלתי להעשיר את אוסף הסנדלים שלי. חשקה נפשי בסנדלים בצבע כחול והחלטתי לעבור אתמול בין חנויות הנעליים ולסרוק את חלונות הראווה עד שאראה סנדלים כחולות.

אחרי ארבע חמש חנויות, ראיתי אותן. סנדלים בצבע כחול בהיר, כמעט תכלת עם רצועה דקיקה סביב הקרסול ועקב פלטפורה נוח שיאפשר לי גם לנעול אותן לעבודה

נכנסתי לחנות שהייתה מלאה באנשים, ניגשתי למוכר העסוק, הצבעתי לכיוון הסנדלים בחלון ואמרתי לו, "כחולות, מידה 41 " והתיישבתי לי על כסא שהתפנה בדיוק. בעודי מתיישבת, אני רואה ליידי בחור ובחורה, היא מביטה בו מודד נעליים, כל זוג שהוא מודד הוא שואל לדעתה והיא מפטירה באדישות "תחליט אתה". נראה כי הבחור מודד עשרות זוגות ומתקשה להחליט.

המוכר ניגש אלי עם הסנדלים הכחולות, אני מודדת, נעמדת מול המראה ומתאהבת בסנדלים החדשות שלי. "כמה" אני שואלת והמוכר אומר 370 שקל ומוסיף "זה עור אמיתי", "מצוין" אני אומרת לו "סגרנו על 200?" המוכר מתנגד ומנסה לשכנע אבל אני חוזרת על הסכום שוב ושוב ובנתיים מורידה את הסנדלים, מושיטה לו אותם עם הקופסה וקמה ממקומי. אחרי שתי דקות הוא שואל "איך את משלמת?" "מזומן" אני אומרת לו וקולטת בזוית העין שהבחור שמודד נעליים מביט בי בהערצה. המוכר חושב כמה שניות, מכניס את הקופסה לתוך שקית מושיט לי אותה ואומר "תתחדשי", אני שולפת את הכסף מושיטה לו וצועדת לכיוון הדלת.

המוכר הולך אחרי עוד כמה צעדים וכאילו מנסה לומר משהו נוסף אבל יוצא לו שוב "תתחדשי ותבואי לקנות אצלנו תמיד". אני מסתובבת למוכר ואומרת לו "נחמד למכור ללקוחות שיודעים מה הם רוצים ומהר, אה?". הבחור שמדד נעליים המשיך להביט ואז אמר, "הבעיה היא כאלו שלא יודעים מה הם רוצים" תוך כדי השפלת מבטו לאוסף הנעליים שהצטבר מסביבו על רצפת החנות. הסתכלתי עליו במבט קצת מרחם ואמרתי "בדיוק בשביל זה כל גבר צריך לצדו אישה שתקבל החלטות!". הוא חייך חיוך רחב, עיניו ברקו, אני החזרתי חיוך ויצאתי לרחוב עם הסנדלים הכחולות שלי...

היום יום רביעי ושמתי לב שמזמן לא הבליח לחיי היום יום שלי איזה פרץ BDSM חביב.

אבל בתור אופטימית מושבעת שאלתי את עצמי, למה להסתכל על חצי הכוס הריקה כשבחצי המלאה נמצא הסרט סקיי קפטן (מד"ב עם ניחוח פאמדום) ויש לי קצת יותר BDSM בחיים מאשר בדרך כלל ?

אולי אני צריכה את שניהם ? גם הבלחות של BDSM ביומיום וגם BDSM ממש ?

סתכלו סמל יפה שמצאתי שקשור גם לנושאים אחרים ואנשים אחרים...


* הכותבת חולה בשפעת מתקדמת על כן אין לשפוט לחומרה את רשימות השבוע:)

גם אתמול עליתי על מונית בדרך לאיזו פגישה. הנהג חבש כיפה, פאות ציציות ושאר סממני דוסיות.

הוא התחיל לדבר איתי ולפתע העלה את נושא "העולם הבא". אמרתי לו שאני לא מאמינה בעולם הבא ושהחיים קצרים והוא התעקש והסביר לי שבכלל החיים עצמם הם רק לקראת העולם הבא. שהחיים כאן מלאי סבל וחולי וקשיים אבל הם בעצם מסדרון שאלוהים מעביר אותנו דרכו לעולם הבא.

אני הקשבתי ושתקתי, והוא פתאום אומר, "...הרי אם זה היה אחרת, אז אלוהים הוא רק סאדיסט...". אזני נזקפו ודרשתי הבהרות והוא שוב חזר על הרעיון.

אם העולם הזה הוא לא הדרך בעצם לעולם הבא שכולו טוב, "אז אלוהים הוא רק סאדיסט" שיושב למעלה ונהנה לראות אותנו סובלים...

ביום חמישי היה לי יום ארוך במיוחד בעבודה, בכל שיחת טלפון שניהלתי שמעתי באוזן השנייה שעוד שניים מחפשים אותי. אומנם מזכירתי הנאמנה מנסה "לחסום בגופה" שיחות טלפון מכל מני קרציות אבל לפעמים גם צריך להחזיר טלפונים...

הקיצר, בצהריים החזרתי טלפון למישהו ואיך שאני מציגה את עצמי הוא אומר "שלום גבירתי", אני ממשיכה בטון עיניני ושואלת לפשר הפנייה שלו אלי, הוא מסביר ובכל משפט כמעט משחיל את המילה "גבירתי".

לקראת סוף היום הארוך נסעתי במונית לפגישה מחוץ למשרד. הנהג באופן די מפתיע היה נחמד מהרגיל, נסע מהר והגענו תוך כמה דקות. למרבה הצער הוא לא מצא מקום נוח לעצור ועצר בצד שמאל של כביש דו סיטרי. אני ישר התלוננתי שאם אני יורדת מהדלת הימנית אני ישר באמצע הכביש והוא ישר קפץ החוצה, פתח לי את הדלת ואמר לי "עכשיו את יכולה לצאת בלי לחשוש גבירתי"...

חיפשתי חיפשתי חיפשתי חיפשתי חיפשתי BDSM בדבלין.....
חיפשתי חיפשתי חיפשתי חיפשתי חיפשתי BDSM בדבלין.....
חיפשתי חיפשתי חיפשתי חיפשתי חיפשתי BDSM בדבלין.....

* מסתבר שאפשר לכתוב בעיברית באירלנד 😄


_____________________________________________________________
בני האדם הגיעו לראשונה לאירלנד בתקופת הקרח האחרונה, בסביבות השנים 6,000 עד 7,000 לפני הספירה כשהיה קיים חיבור יבשתי מאירופה, דרך בריטניה. באי התפתחה תרבות פגאנית מקומית שהושפעה מפלישה של שבטים קלטים וגאלים במאה הרביעית לפני הספירה. אירלנד לא נשלטה מעולם על ידי האימפריה הרומית.

היום נכנס לי למשרד איזה פרופסור חשוב אחד. מישהו שלמד לפחות פי 3 שנים ממני 😄

הוא ביקש שאני אעשה לו איזו טובה קטנה ואעזור לו במשהו (שלא מצריך ממני יותר מדי מאמץ), נתתי לו לבקש באריכות, עשיתי פרצוף שכאילו לא הבנתי והוא הפתל קצת ובסוף אחרי שהוא הסביר לי פעמיים, אמרתי לו "פסדר".

הוא הודה לי, השתחווה קלות וכשהושטתי לו יד ללחיצה הוא סובב לי אותה בעדינות ונישק על גב ידי 😄

(אני שוקלת לערוך סדנת נימוסים לעבדים ולקחת אותו כמרצה)

היום מישהו שאל אותי, מה יש לך עם BDSM ? אין עוד דברים בעולם חוץ מזה ?

אז אמרתי לו ש - BDSM זה אי של שפיות בחיים המטורפים שלי.

זה שלא שיש לי חיים מטורפים הרבה יותר משל אחרים, אני בטוחה שיש הרבה קוראים כאן שהקרירה שלהם תובענית לא פחות משלי ושהם נמצאים במירוץ מתמיד ובתחרות מטורפת כל הזמן.

אבל לפעמים כשאני צריכה לכתוב עוד 4 פרזנטציות, לראיין מזכירה ולבדוק 10 חשבוניות בשעה אחת - אז קודם כל אני בורחת לאי הזה.

האי של השפיות שלי, אי ה - BDSM, שאני יכולה להגיע אליו בכל מני דרכים. אני יכולה סתם לסמס עם איזה כלבלב בפלא פון, להכנס לכלוב באמצע היום, או סתם להתנתק במחשבה ולפנטז על המגפיים שלי....