בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פרצי BDSM בחיים + AI

הבלוג הזה הוא תכלס סוג של יומן לא לינארי של קמתי בבוקר וחשבתי על BDSM :-)
* על פוסטים או על הבלוג בכלל יש להגיב בבלוג - לא בהודעה פרטית! ולא בצ'אט - ואשמח להתייחס. (ישנם מקרים שמי שבחר להגיב לי בפרטי ולא בבלוג - יחסם⛔. My inbox my rules, נא לשקול צעדים בהתאם)
* רצוי להצטרף למעקב על מנת לקבל התראה אדומה בכל פעם שעולה פוסט חדש.
* אני רואה שיש לי מלא צפיות אז תגיבו גם ראבק!
אדגיש: תגובות על הבלוג מאוד מאוד משמחות אותי, ממש אשמח אם תגיב בבלוג ולא בפרטי⛔
לפני 20 שנים. 5 בנובמבר 2004 בשעה 8:33

גם השבוע חיפשתי מועדון BDSM בדבלין, אני נוסעת לשם תיכף והמחשבה שאעבור שבוע שלם נטול ריגושי סאדו מאזו עושה לי קר:)

אז פצחתי בחיפושים, הפעלתי עוד כמה אנשים ואז מצאתי איזו קבוצה מחתרתית בדבלין שנפגשת למאנץ'. זה נשמע כמו המאנץ' שלנו, זה החדרתי והצפוני וזה של המרכז רק שהם נפגשים סמוך לתאריך שאני שם.

אז שלחתי הודעה קצרה למייל שהיה שם, התעניניתי במיפגשים, מועדונים והמאנץ' שמתקרב ואז קיבלתי תשובה (פרטים מזהים ערכתי):

Hello there XXXX
Yes it is the Xnd Saturday of the month, November XXth. However, to make arrangements with you we need a contact number, ideally a mobile phone number.
I don't know if you've been to a munch before but it is a casual (vanilla) event. We meet in a bar in public to chat about life the universe and BDSM.
Once we have a contact number, we will arrange to meet with you and other new members immediately before the munch starts. This is the standard meet & greet procedure.
Regards,
XXXXX

הייתי קצת המומה וקצת מאוכזבת. דווקא את הניסוח החשדני די הערכתי אבל הם מדברים על מאנץ' vanilla, אין שם איזה מיפגש שאפשר לנעול אליו מגפיים ? חצאית ויניל ? גרבי רשת ?


שיט !

לפני 20 שנים. 23 באוקטובר 2004 בשעה 9:12

ההורים שלי באים לבקר אותי היום, האמת היא אני לא מתה על אורחים, במיוחד כאלו ששואלים כל פעם מחדש למה הילדה צריכה ספה בצבע שחור ?

אז בנתיים הולכת להחביא חפצים מחשידים מהסלון כי, איך אני אסביר שיש לי בכל פינה בבית איזה משהו שאפשר לעשות איתו רבע סאשן:)

אבל אני בטוחה שהם יודעים... .
הרי במהלך כל השנים האחרונות בכל פעם שהם ראו אותי עם משיהו זה תמיד היה איזה גבר, רגיש ועדין, בהיר וגבוה שתקע בי מבטי הערצה ועשה כל מה שביקשתי, אז הם בטוח יודעים שהילדה שלהם "מתעסקת" בסאדו מאזו לא ?

לפני 20 שנים. 21 באוקטובר 2004 בשעה 19:25

הטלפון מצלצל.. ..
היא: האלו?
הוא: הי מלכתי, איך מרגישה אהובתי? בסדר?
היא: כן, הכל טוב מאוד...
הוא: הגידי, הילדים בסדר?
היא: אל תדאג אהובי, הם בסדר גמור...
הוא: האם אכלו ארוחת צהרים?
היא: כן בודאי הם אכלו טוב מאוד...
הוא: כן? טוב מאוד. הגידי יפתי, מה תבשלי לארוחת הערב?
היא: סטייק ברוטב פלפלת.
הוא: זו המנה האהובה עלי, אני מעריץ אותך את נהדרת. אז תגידי הכל בסדר בבית?
היא: הכל בסדר, אני אחכה לך עם כל מה שאתה אוהב ועם ארוחת ערב חמה..
הוא: אל תדברי איתי כך ילדה, זה עושה לי חשק לעזוב הכל ולהגיע מיד הביתה...
את מבטיחה שהלילה תלבשי את הכותנת השחורה השקופה שאני כל כך אוהב?...
היא: כל מה שתבקש מתוק, אני השפחה שלך...
.הוא: תודה מתוקונת. בגלל זה אני אוהב אותך כל כך... אראה אותך בקרוב בסדר
?
הוא: תעבירי לי עכשיו את אשתי..


נ.ב
תודה לבלהבלה(נשלטת) על הפרץ הקטן הזה

לפני 20 שנים. 19 באוקטובר 2004 בשעה 19:13

נניח רגע לסיפור דבלין....

הערב נכנסתי לסופר מארקט מגניב כזה של כל מני פירות יבשים, תה תבלינים וגם סוכריות במליון סוגים.

רציתי לקנות תה פירות ועוד כל מני דברים. נכנסתי פנימה, הסתובבתי קצת ואז נזכרתי שאין לי סל כזה שנותנים בסופרמרקטים קטנים (שאין בהם עגלות).

חזרתי לכניסה ושאלתי את המוכר היכן יש סל. "בשביל מה את צריכה סל?" הוא שאל אותי והסתכל עלי במבט מוזר קצת.

הייתי במצב רוח מרומם אז אמרתי לא "אני לא חייבת סל, אני יכולה גם מלווה אישי".

"מתאים לי" הוא ענה, לקח סל ונצמד אלי, לטיול ארוך בסופר....

אה ??? איזו הבלחה 😄

לפני 20 שנים. 19 באוקטובר 2004 בשעה 6:58

המשכתי לחפש, קראתי בעיון את כל הלינקים, את כל תוצאות מנועי החיפוש והבנתי שאין מועדון סאדו בדבלין!!! אבל לעומת זאת יש קהילה שנפגשת למאנצ' מדי פעם.

בנתיים גם האי סי קיו הראה סמני חיים וחזר אלי ישראלי ונילי אחד שגר שם.

הוא אמר שאין מועדון סאדו, אבל שאני לא אדאג כי "בטוח תמצאי מישהו להצליף בו ועוד תקבלי על זה כסף".

הסברתי לו שאני מחפשת מועדון לבלות בזמן שאהייה שם ואז הוא אמר משהו חשוב. "מועדון אין אבל בטח יש איזה מיפגש מחתרתי".

זה התחבר לי עם הקהילה שנפגשת למאנצ' והחלטתי לשלוח להם מייל.

הם ענו לי...

נ.ב
תודה לים, אנדרהיל ורון בחוטיני על הלינקים.

לפני 20 שנים. 16 באוקטובר 2004 בשעה 20:03

מהבוקר חיפשתי מועדון BDSM בדבלין, אני נוסעת לשם בקרוב והמחשבה שאעבור שבוע שלם נטול ריגושי סאדו מאזו עושה לי מריר...

אז פצחתי בחיפושים, הפעלתי עוד כמה אנשים ובשלב מסויים אפילו עשיתי חיפוש באי סי קיו אחר כל מי שדובר עיברית וגר באירלנד:)

שלחתי הודעה - היי...

לפני 20 שנים. 13 באוקטובר 2004 בשעה 18:39

זה תמיד היה ככה, עוד כשהייתי ילדה, אנשים גדולים (בגובה וברוחב) עשו לי את זה בענק.

בתור ילדה תמיד הייתי עומדת ליד הילדים "הגדולים", בתור נערה "התחלתי" עם הבחורים הגדולים ובתור אישה, מלכה, קוסמת ושאר תארי תרבות, אני מתרגשת מכלבים:) גדולים.

אתמול היה לי יום עבודה ארוך אבל זה היה יום של אנשים גדולים. במהלך היום פגשתי, פרופסור גדול אחד (עבר את גיל 50 אבל נראה מדהים!), מזכיר (מזכירה גבר) שנראה כמו צביקה הדר וגבר גבוה שזז נפלא.



הערב, נזכרתי ביום של אתמול והגעתי למסקנה חשובה - הגודל כן קובע (אבל לא הגודל שחשבתם)

לפני 20 שנים. 11 באוקטובר 2004 בשעה 5:49

מי שיבקר במוזיאון ישראל לאומנות יוכל להגיע לתערוכה מיוחדת שבה מוצגות 4 יצירות מופת מאת האמנים מאן רי, חואן מירו, מקס ארנס וג'קסון פולוק שנתרמו למוזיאון במטרה להעשיר את אוסף האמנות המודרנית של המוזיאון ולהיות מוצגות לציבור הרחב. בין היצירות מוצג פסלו של מאן ריי הנקרא "ונוס משוחזרת" העשויה יציקת גבס וחבל...






נ.ב
תודה ל - ב. על הסיוע באיתור ההבלחה הזו.

לפני 20 שנים. 10 באוקטובר 2004 בשעה 17:02

אני חושבת שאת הפרסום החשוב הראשון בבלוג אני אקדיש לערן צור שהבליח עם קצת bdsm לתוך היומיום....

שם השיר כמובן: לשטוף לה ת'רגליים ולשתות את המים, בביצוע ערן צור, לחן: יובל מסנר ומילים כמובן: ערן צור

בגיגית חיממתי מים
חלצתי מרגליה נעליים
הנחתי את הרגליים במים
היא שכשכה באצבעות עם ציפורניים
לשטוף לה את הרגליים ולשתות את המים

הבאתי סבון וסיבנתי
לקחתי את המברשת, קרצפתי
הבאתי מגבת, עטפתי
השפלתי את עיני, התביישתי

לשטוף לה את הרגליים ולשתות את המים

היא שמה עלי את הרגליים
אחת בכל צד שווה שתיים
אמרה לי מילה פעמיים
"תשתה, עכשיו תשתה"

לשטוף לה את הרגליים ולשתות את המים

לקחתי לגימה הגונה
היא בפרצופי בעטה
עפתי אחורה, נפלתי לרצפה
הייתי אדום מרוב סיפוק ובושה

לשטוף לה את הרגליים ולשתות את המים

לפני 20 שנים. 10 באוקטובר 2004 בשעה 16:45

ונתחיל באיש המחשבים אצלנו בחברה שבה אני עובדת, בכל פעם שהמחשב שלי מתקלקל, אני מתקשרת אליו והוא תמיד אומר שהוא כבר מגיע. כעבור כמה דקות הוא מופיע בפתח חדרי ואומר "קראת לי גבירתי" ? .

נו, מה תגידו ? זה לא פרץ של bdsm שהבליח לתוך היום יום ???

אגב למי שלא יודע: "הבלחה" זה הופעה חטופה בהפתעה:)