בחדר הכושר שלי יש לפעמים שעות בוקר נעימות שאם אני מצליחה לקלוע ולהגיע זה רק אני המדריך ועוד איזה 8 גברים.
שתבינו, זה לא חדר כושר נידח באיזה עיריה שכוחת אל.
זה חדר כושר ענק מאובזר ומושקע בתל אביב.
רק שלפעמים בשעות הבוקר הוא אשכרה שומם.
שומם זה אומר רק אני, המדריך והגברים.
הכל מונוטוני, כל אחד עסוק בשלו, מבט תקוע בטלפון או במסך הטלוויזיה ממול.
אנרגיה בסיסית מינימלית רציפה.
אבל מספיק שאני אעשה 3 פעולות קטנות: אסתכל על אחד בחיוך, אחרי כמה דקות אסתכל על אחר עם עוד חיוך ואסיים בשאלה לשלישי, כל הוייב בחדר הכושר ישתנה.
פתאום האנרגיה עולה, הם מתאמצים יותר, כבר לא תקועים בטלפונים, אף אחד לא רואה טלויזיה וכולם סופרים סטים וחזרות.
---
ביקום מקביל כולם היו מנשקים לי את היד בזה אחר זה.
ביקום מקביל, אחד היה מגיש לי כוס מים עם קרח ולימון, השני היה עושה לי רוח עם עלה של דקל והשלישי היה חולץ לי את הנעליים.
ביקום מקביל, גם הייתי מקבלת עיסוי כפות רגליים בסוף.
(תמונת אילוסטרציה. זה לא חדר הכושר שלי אבל די דומה)
* * רצוי להצטרף למעקב אחר הבלוג על מנת לקבל התראה אדומה בכל פעם שעולה פוסט חדש. מבטיחה שיהיה קצרצר. אני שונאת חפירות.
