לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

ביראת כבוד

מחשבות, זכרונות ושאר מיני ירקות
לפני 11 שנים. יום שלישי, 22 בספטמבר 2015 בשעה 8:34

יש מתכון לסלט עם נקניק שקל להכנה שאני מכירה. ובדיוק נשאר נקניק בבית. החלטתי להכין

 

לפי המתכון צריך להוסיף לסלט אננס. פתחתי קופסה. הוצאתי את הפרי. אבל נשאר לי המיץ. לא התחשק לי לשתות וחבל לשפוך... יש מתכון לעוגה שמצריך רק את המיץ. החלטתי להכין

 

הכנתי את העוגה, אבל היה צורך רק בחלמון ביצה. נשאר החלבון. לזרוק חבל ובמקרר הם לא ישמרו... החלטתי להכין מרנג

 

זה לא מסובך, אך המתכון דורש קליפת לימון. נשאר לימון ללא קליפה. אם לא אשתמש בו – ייהרס. החלטתי להכין רוטב לסלט

 

לסלט הוספתי חצי בצל, כי היו לי בבית רק גדולים. נשאר חצי. מה עושים? החלטתי להכין רוטב לפסטה

 

השתמשתי בחצי קופסה של רוטב עגבניות. נשאר עוד חצי. במקרר יתקלקל... מה עושים? החלטתי להכין בורשט

 

בשביל זה צריך כרוב, ולא היה בבית... הלכתי לחנות. שם קניתי: כרוב, גזר, דג מלוח, נקניקיות, שוקולד, מפיות, אבקת כביסה, מפה (היה מבצע), נעלי בית (גם במבצע) ו-3 מארזים של אולוויז (כי אף פעם אין מספיק). ליד החנות יש את הצלם, לכן אספתי את התמונות של יומולדת, ונכנסתי לבנק להפקיד שיק, אספתי בגדים מתיקון עצל התופרת וגם קניתי לחמניות טריות לארוחת בוקר...

 

עם כל הקניות בקושי הצלחתי להגיע הביתה. הכנתי את הבורשט. לא שמתי לב בכלל אם נשאר עוד משהו...

 

התיישבתי על הספה. הדלקתי טלוויזיה. מטומטמת!!! למה לא שפכתי לכל הרוחות את המיץ?!?!

 

זו אולי בדיחה בתרגום חופשי (שלי) מרוסית... אבל זה גם די ההגדרה של מרבית הנשים בעולם, לא? וכן גם אני די כזו :)

שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה

ולמי שצם, צום קל

 

בכבוד רב, לובה

לפני 11 שנים. יום ראשון, 20 בספטמבר 2015 בשעה 15:25

הכרתי מספר בנות מהאתר. ושמחתי מאוד לפגוש אותן.

עם אחת מהן נפגשתי לראשונה לא מזמן, והיא שמה לב שכשאני מדברת על דאדי אני מחייכת חיוך רחב.

לא חשבתי על זה באותו רגע. אני מודה שדאדי גורם לי אושר גדול בכל רגע נתון... אבל הרי זה טבעי, לא? האדון אמור לגרום לשפחה שלו אושר

אחרת למה לי להיות שלו?

למה לכאוב בשבילו?

למה לתת לו את גופי, ומוחי, ונפשי וליבי???

אם לא אהיה מאושרת בשירותו של אדוני, למה לי להיות שם?

 

אבל בשבת הזאת כשהתיישבתי לצפות בסרט השלישי בסדרת "משחקי רעב", התחלתי לחשוב:

דאדי הוא כמו פיטה שלי. הוא חם ואוהב. הוא תומך בי כשרע לי. מגן עלי כשאני מפחדת. מגרש את הסיוטים שלי. והוא עושה הכל בשבילי ולמעני

יתר על כן, דאדי, כל פעם שאני מודה לו על כל הדברים הנפלאים שהוא עושה למעני, עונה לי "תמיד"... ממש כמו פיטה... והכי חשוב, אני גם מאמינה לו. מאמינה שתמיד יהיה שם בשביל לתפוש אותי שניה לפני שאפול. ויגן עלי וישמור עלי. וידאג לי, לכל מה שאי פעם אזדקק לו. אחרי הכל, בשבילו, אני חלק ממנו

והוא? הוא החלק הטוב, והחזק, והאמיץ והחכם ביותר ממני

אני אוהבת אותו בכל לבי... ויודעת שגם הוא אוהב אותי בכל לבו.

הלב החם והפועם הזה שאני שומעת כל פעם שראשי נח על החזה הרחב שלו אחרי הסשן.

הלב האמיץ שלו, שמגן עלי הן מפני אחרים והן מפני עצמי.

הלב הרחום שלו, שבודק שאני לא שכחתי לאכול ולשתות. שאקח מונית בימי אובך, ולא אלך ברגל כהרגלי. שאנוח מספיק, וגם שאגמור מספיק פעמים... שלא אהיה נזקקת.

 

ואכן הלב של דאדי הוא הכי גדול שיש! יש לו מקום שם לכולם. גם למשפחתו, גם לי וגם לחיות. הוא צמחוני. כן, מגיל צעיר. כן, עקרונית. לא אני לא צמחונית. והוא גם לא רוצה לשנות אותי רק כי הוא יכול. ורק הוא יכול!!!

 

אני יודעת שאתה עסוק דאדי. שיש לך עבודה ומשפחה ועוד המון דברים אחרים שאתה צריך לדאוג להם... אבל אני מתגעגעת למגע שלך, לקול שלך, לריח שלך דאדי

בבקשה תבוא לבקר אותי בקרוב דאדי, בבקשה...

אני אוהבת אותך תמיד

תמיד שלך ובשבילך

 

ביראת כבוד, פוסיקט שלך

לפני 11 שנים. יום שבת, 19 בספטמבר 2015 בשעה 11:23

יש לי המון פנטזיות. חלקן סובבות סביב מקום מסוים או פעולה מסוימת. אבל יש לי גם פנטזיות הסובבות סביב משתתף מסוים.

זו אחת הפנטזיות הללו:

 

דאדי ואני בבית, אבל אנחנו לא לבד. יש שם עוד מישהו. אני לא רואה מי זה. רק מרגישה את העיניים עלי. אני ערומה, ודאדי עדיין לבוש. הוא יושב על המיטה ואני למרגלותיו. ויש זוג עיניים שאני מרגישה על גופי.

- מי זה דאדי?

- זו הפתעה פוסיקט

- בשבילי? באמת דאדי?

- כן, היית ילדה טובה ומגיע לך פרס.

אני מתחילה לגרגר מרוב התרגשות.

- תורידי את הנעליים שלי פוסיקט

ואני מורידה, גם גרביים. שמחה כי יודעת בדיוק מה זה אומר – הפרס שלי! – אני מתחילה להתחכך ברגלו של דאדי. הוא מסתכל עלי מלמעלה ואני מתחננת:

- אפשר דאדי? בבקשה?

- עדיין לא, - דאדי שם לי כיסוי עיניים – נתחיל מההפתעה שלך.

- כן דאדי. – אני נשמעת טיפה מפוחדת, חושך מפחיד אותי. – תודה לך.

דאדי מלטף את הראש שלי, - אל תחששי פוסיקט, אני פה לידך – הוא אומר לי, ואני מייד נרגעת.

עד שאני מרגישה לשון זרה על גופי זאת אומרת. אני מבינה שזאת לשון של אישה. אבל של מי??? המוח שלי מתחיל לזרוק ניחושים פרועים, אבל אין לי שום דרך לדעת מי זאת. עד שאני מחליטה להפסיק לנחש (אם דאדי יחליט שאני צריכה לדעת מי זאת הוא יגיד/יראה לי. ואם לא... אני לא צריכה לנחש או לנסות אפילו!) דאדי כבר מלטף את גבי, ואני שוב נרגעת.

- את רוצה לדעת מי זו פוסיקט?

- רק אם אתה רוצה שאדע דאדי

- אני אתן לך להוריד את כיסוי העיניים אחרי שהתחת שלך יהיה אדום מספיק.

- תודה דאדי – אפשר ממש לשמוע את רטיבות מצטברת לה בין רגלי, - תודה רבה רבה לך!

- על המיטה על 4! ושיהיה לי נוח פוסיקט.

אני מייד עולה, אין לי סבלנות, אני רוצה כבר להרגיש את מה שדאדי תכנן להיום עבורי. מה זה יהיה? אני מרגישה את האישה מתמקמת מתחתי. תנוחת 69. היא מזיזה אותי מעט בכדי שראשי יהיה מעל הכוס שלה. ודאדי לוחץ את ראשי לתוכה. אני מתחילה ללקק. הטעם מוזר לי טיפה, אבל נעים. גם היא מתחילה לעבוד על הדגדגן שלי.

אבל מה אני מרגישה? זו החגורה של דאדי? או אני כל כך אוהבת את התחושה הזו של ליטוף שבא שנייה לפני ההצלפה... והנה נוחתת ההצלפה הראשונה, ומייד גם השניה...  

אני מנסה להתחנן לגמור, אבל הבחורה מורידה את ראשי חזרה למטה. בכל זאת אני שומעת את דאדי אומר שאני יכולה לגמור כל עוד שנינו בתנוחה הזאת ללא הגבלה ושאסור לי להתנתק ממנה לפני שהתחת שלי יקבל את הגוון הרצוי.

אני גומרת. ההצלפות ממשיכות והבחורה ממשיכה ללקק ולנשוך לי את הדגדגן המאוד מגורה שלי. ואני? אני נהנת מכל שנייה של ליקוק ושל הצלפות ושל... זה מדהים כמה טוב כל זה מרגיש! כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה רק – תודה דאדי, תודה שאתה מפנק אותי ככה!!!- ואני אכן מקבלת את הפינוק הזה בצורה הכי מהנה. כי ברגע שההצלפות מפסיקות, דאדי חודר לתוך התחת שלי בכל כוחו... וזה מרגיש כל כך טוב!!! אני משפריצה כאילו אין מחר! ולאחר שכבר איבדתי את הספירה של הגמירות שלי אני מרגישה את דאדי גומר לתוכי.

אחרי זה התחת שלי זוכה לכמה וכמה הצלפות של שוט ומקל. אני מייללת מכאב מהול בהנאה. ואחרי שאני מתחילה לחשוש שלא אצליח לעמוד בכאב, דאדי מנשק אותי על הלחי ואומר לי כמה הוא גאה בי.

כיסוי העיניים יורד... ואני יכולה לראות שוב. הבחורה מתחתי נראת לי מוכרת משום מה. היא קמה ואני מבינה מי זאת... אני המומה... לא יתכן! היא שחקנית פורנו האהובה עלי, איך דאדי ידע? זאת צ'רי טורן (Cherry Torn)!

הסשן לא הסתיים עדיין... אבל את ההמשך אני אשמור לעצמי... רק אגיד לכם שהחלק של אחת מלקקת את הביצים והשניה מוצצת היה אחד האהובים עלי :)

 

בכבוד רב, לובה

לפני 11 שנים. יום שלישי, 15 בספטמבר 2015 בשעה 10:18

הייתי בכמה וכמה דייטים ראשוניים. היו פעמים שהתרגשתי, היו פעמים שחששתי, היו פעמים...

אבל זה לא היה רק עוד אחד מאילה. כי הפעם ממש חיבבתי את הגבר מהצד השני של המסך. דיברנו בעיקר בהתכתבות. ושלחתי לו כמה תמונות, אבל זה לא ממש דומה לפגישה פנים מול פנים. והוא נהיה ידיד נפש בשבילי. חבר חדש ומקסים. לכן חששתי לפגוש אותו – מה אם הוא לא יחבב אותי? מה אם יחליט לנתק קשר? או לא ירצה בי?

היתה גם מחשבה של מה אם לא תהיה בינינו כימיה, אבל זה היה פחות מפחיד, שכן שני אנשים בוגרים יכולים להיות רק חברים טובים ללא צורך בסקס. אבל אם רק צד אחד יהיה מעוניין... זה כבר סיפור אחר, הרבה פחות טוב או נעים.

כשסוף סוף יצאתי רעדתי בכל חלקי גופי.

והוא? רגוע, מוצק, בלתי קריא. האם מחבב? האישונים שלו התרחבו כשהביט בי. ואני יכולה להתחיל שוב לנשום. החיבוק שלו מרגיע. אני עדיין חוששת, אבל כבר לא חשה שהאוויר סמיך מכדי לנשום.

כשהציע להיכנס למכוניתו ולנסוע לפאב, רציתי להגיד בוא הביתה במקום, אבל מרוב פחד מפני זה שיחליט שלא רוצה בי, רק נכנסת לאוטו.

מתחילים לנסוע. הבטחתי לו שאבוא ללא תחתונים, תופשת אומץ, מראה לו שאני עומדת בהבטחות שלי. הוא מרוצה, בודק את הכוס, מפליק – הפליק הזה גורם לתחושה של חום ורטיבות שם למטה. – אני מודה לו, ועוד פליק, ועוד אחד. מגיעים למקום. מחנה את הרכב, מדברים על דברים אחרים לא קשורים. הולכים לפאב יד ביד.

יושבים בפאב, די ריק שם. מוקדם עדיין. מזמין אצבעות גבינה קוקטייל בשבילי ובירה בשבילו. יושבים מדברים. אני כבר לא רועדת, אבל עדיין חוששת. מה אם לא ירצה באחת כמוני? הוא מדהים! חכם, מצחיק, נאה, בעל ידע ולא רק בתחום בדסמ, וגם יש לו אישיות מקסימה ממש. ואילו אני – בובה שאחר שבר. האם ירצה לנסות ולבנות אותי מחדש? הרי זה המון עבודה. האם יקח על עצמו את המשימה?

החברה שלי באה לראות שאני בסדר. כן, יש לי שומרת ראש, אני חתולה פחדנית שכמותי. היא ככל הנראה מחבבת אותו. נותנת לנו חיוך ויוצאת. מביאים לנו את ההזמנה. ואנחנו שוב לבד.

הוא שולח אצבעות לתוכי, מרטיב אותן, וטועם אותי. אני כמעט מתעלפת, מה אם לא אהב את הטעם? הוא עושה – מממ, את טעימה לי... – אני יכולה לנשום שוב. מרגישה את הפחד יוצא מתוכי, מפנה את מקומו לתחושה אחרת, תחושה מוכרת ואהובה... תחושה שחששתי שיקח לי יותר מדי זמן לחוש שוב – יראת כבוד.

כששאלתי אותו איך תרצה שאקרא לך, אמר לי דאדי.

כשיצאנו מהפאב, לא יכולתי לחכות יותר, הבטתי ישר לתוך עיניו ושאלתי: תרצה בבקשה להיות הדאדי שלי? ושנייה לפני שאני מתעלפת מרוב פחד מפני סירובו, עונה לי אדוני – כן.

וכך הפך אותי דאדי לילדה המאושרת בעולם, והכל על ידי מילה אחת בלבד! נכון שהוא מוכשר חברים?

 

בכבוד רב, לובה    

לפני 11 שנים. יום שני, 14 בספטמבר 2015 בשעה 10:49

אני אוהבת הרבה דברים: גשם, שוקולד, כלבים וחתולים (מהסוג הונילי), ...
אבל יש דברים שאני ממש לא יכולה לסבול: חוצפה של אנשים, התאכזרות לחיות, בגידות, ...

כשדיברתי על הגבולות שלי, אף פעם לא הרחבתי מעבר ל - דברים שיכניסו אותי לבית הסוהר או לבית חולים.
אבל דאדי אמר, וצדק, שיש לי גבול נוסף -*תופים בבקשה*- וזה שקרים!
כן שקרים זה באמת די גבול עצלי. אני לא מוכנה לשקר! לא מעוניינת שישקרו לי! ולא אסבול אנשים שינסו לגרום לי לשקר!

תודה דאדי על הגבול החדש שלי 😄 אני ממש אוהבת אותו

ביראת כבוד, פוסיקט שלך

לפני 11 שנים. יום שבת, 12 בספטמבר 2015 בשעה 7:18

אתחיל בברכת שנה טובה לכל חברי וקוראי

החל מהיום אני פותחת פינה קבועה - דאדי ואני

ובפינתינו להיום: המיילים הראשונים שלנו באתר :)

* הכל נכתב בכפוף לאישורו של אדוני

 

דאדי: כותרת - אהבתי את הבלוג 15/08/15
שלום לך צהריים טובים

אני: שלום

צהריים טובים גם לך

בכבוד רב, לובה

דאדי: נעים להכיר לובה:)אני דאדי ואני מבין שאת במשבר ומקווה שלא מפריע
דאדי: מתאר לעצמי שאת מוצפת בפניות של כאלה שהיו מתים לעזור לך

אני: אתה לא "מפריע"
ואכן יש לי המון פניות
אבל אני עדיין לא ממש מוכנה להמשיך לאדון הבא.
אחרי הכל, כשגבר שאהבתי, שהיה לי לאל, פוגע בי בצורה כל כך נמוכה וכואבת... זה יקח לי זמן ללזור לעצמי

בכבוד רב, לובה

דאדי: מבין אותך אמון זה הכול בחיינו,ובטח לאדם שאנחנו נותנים לו את החופש שלנו ואת נשמתנו,אבל מצד שני אני לא חושב שלהתרסק זה אופציה,את בשלב האבל כמו שמישהו מת וזה הרגשה דומה ועוד יותר שזה בממקום שלא ציפית כי שניים בגדו בך,אבל תאמיני הייתי מעדיף להיות מאה פעם בצד שלך השבור מהצד השובר שלהם ושהם יבינו אבל באמת יבינן כמה פגעו בך וכמה שפל ירדו זה היה מאוחר בשביל הנפש שלהם
דאדי: וזה ברור שזה קל להגיד ואני באמת מבין את הריסוק שאת חווה עכשין,אבל באמת האופציה היחידה היא להמשיך קדימה ולהמשיך להאמין בבני אדם כי האופציה האחרת נוראית

אני: או.קי.
כמה דברים:

א. הם מאושרים... והיא, אחרי שביקשתי שלא תמור איתי קשר בזמן הקרוב, שמה אותי ברשימת ההתעלמות בפייס. גם הוא.

ב. אני נפגעתי בעיקר כי האמנתי לשקר היפה של שניהם, ולא לאמת שהיתה שם מול הפנים שלי ומדי פעם נתנה לי סטירה הגונה... זה לא רק הבטחון של לבטוח באחר. זה מתחיל בלבטוח בהחלטות שלי עצמי. וזו כבר בעיה. אבל אני עובדת על זה

ג. יש די הרבה "שולטים" בכלוב שבטוחים ש קצה הזין שלהם נמצאות כל התשובות. לא נראה לי שבזמן הקרוב אגע בזין של איש. אני לא מוכנה לכך נפשית. וגם אם כן, תהיה שם תחרות די גדולה עלי... כבר יש לי יותר פניות מכמות השולטים בכלוב... וזה רק הולך וגדל... ולא אני לא אמהר. יש לי את כל הזמן שבעולם

ד. אני לא כאסתי על הבגידה עצמה. גם היום לא. מה שפגע בי זה השקרים. ועד שיהיה לי גלאי בוחשיט טוב, אני לא ממשיכה בחיפוש של אדון.

בכבוד רב, לובה

דאדי: ודבר שני אין לי שום רצון להיות שולט שלך,אבל תביני שכולם חושבים שהשמש זורחת להם מהתחת בטח כול אלה שפונים אליך עכשיו ושירסקו אותך שוב שתבוא להם נשלטת אחרת תיזכרי את זה

אני: אני חדשה בכלוב בפרט ובקהילה בכלל.
 אין לי בעיה להכיר. שוב לא למטרת סשנים, אלא הכרות אנושית בלבד

בכבוד רב, לובה

דאדי: שוב לא מחפש נשלטת מחפש בחורה מעניינת לדבר איתה להבין ובעיקר להקשיב שזה מאוד חסר בימינו,עכשיו שאלה שבטח כולם שואלים אותך אבל הכי בכנות זה מתיש רצח לדבר ככה באתר,אשמח שנדבר במקום יותר נוח אבל תלוי רק בך


ואחר כך עברנו לווצאפ 😄 

 

בכבוד רב, לובה

לפני 11 שנים. יום חמישי, 10 בספטמבר 2015 בשעה 7:40

ואף הרבה לפני שנולדתי... אבל זה פשוט כל כך מה שאני מרגישה, שאני חייבת להגיד ש- 

 

 

אני אוהבת אותך דאדי

 

ביראת כבוד, פוסיקט שלך

לפני 11 שנים. יום שני, 7 בספטמבר 2015 בשעה 13:31

טוב, נשארו לי מספר אדומות ממש מעצבנות... והחלטתי שלשמור אותן רק לעצמי יהיה אנוכי מדי... 

לכן בפינת האדומה להיום - איך לגרום לאישה להרגיש מיוחדת ולא להכנס לרשימת התעלמות שלה, עשה ואל תעשה:

 

עשה: 

גבר לעניין: היי לובה,
אני מקווה שאת מרגישה טוב.
את בחורה מאוד מיוחדת. לא בתור נשלטת אלא בתור בת אדם קודם כל.
וזאת אני אומר בתקווה שאני יודע לקרוא היטב את השורות בבלוג שלך וגם ביניהן.
אני לא יכול לתאר את עוצמת הכאב שאת מרגישה אבל הוא בהחלט חד ונוטף.
בכל מקרה , יגיע יום בו תהי שלמה שוב, בזוגיות אוהבת עם אדון שאת ראויה לו ולהפך.
אז לא תצטרכי לחשוש מה"קהילה" או ממסיבה כזו או אחרת - כי פשוט תהי שלמה. מושלמת.

תחזיקי מעמד.

 

אני: שלום לך

תודה על המילים החמות שלך
זה פשוט הסיוט הכי גדול שלי: להיות בודדה במקום הומה אדם... לכן כל החששות
וכן פעם ראשונה תמיד מלחיצה כי יש יותר לחץ "להצליח" או להיות מושלמת... אבל זו בטח רק אני, או שלא?

בכבוד רב, לובה

 

גבר לעניין: לובה,

זה מאוד טבעי להרגיש לא נוח כשאת לבד במקום הומה אדם. אני סבור שרוב האנשים מרגישים כך בסיטואציה הזו.
במקרה שלך הלחץ הוא גדול יותר מכיוון שאת בתקופה מאוד פגיעה ולכל דבר זניח יש השפעה גדולה לגבייך.
על אחת כמה וכמה כשמדובר במסיבה של "הקהילה".
את לא צריכה "להצליח", חשוב שתהני ותעשי רק מה שאת רוצה בשלב הזה.
אופי המסיבה גדוש בשרלטנות ושרלטנים העלולים להוות השפעה שלילית עלייך במיוחד בתקופה זו שאת סופר רגישה ופגיעה.
יש לך רצון חזק לצאת , להנות , אולי אפילו לפרוק עול ולהשתולל , על מנת להטביע קצת את כאבך. אבל עשי זאת בצורה שלא תגרום לכאב ותהום עמוקה יותר ממה שאת מצויה כרגע.

 

אל תעשה: 

 

קופי-פייסט: גם אני חיפאי
ממש בא לי לשלוט במישהי כנועה וצייתנית שאוהבת לציית
מוזמנת לדבר איתי מתי שמסתדר לך :)

 

אני: א. אתה נשלט

ב. תקרא את הפרופיל שלי

ג. תקרא את הבלוג שלי

ד. אל תפנה עלי שוב!!!!!!!!

 

קופי-פייסט: א אז מה אם רשמתי את עצמי ככה מה שאני אומר או עושה זה מה שקובע
ב קראתי מן הסתם אחרת לא הייתי פונה
ג לא הבנתי את הקטע כאילו למה את פה אז

 

אני: תקרא את הבלוג יא דביל חסר כבוד!!!
אני פה בדביל הבלוגים - לקרוא ולכתוב!!!

אני לא מחפשת.
אם אחפש זה יהיה בעל ואב לילדי

ואכשיו זדיין לי מהחיים יא דפוק!!!

(כן אני לרוב לא עושה את זה, לא מקללת... אבל לא יכולתי יותר, פשוט לא)

 

קופי-פייסט: איזה תת רמה..
תחשבי בהיגיון אהבלה!
בנאדם מדבר פה לא רק איתך נראה לך יש זמן להעמיק בכל פרופיל?!
אבל למה שתחשבי עם רמת אי קיו של עכבר....
לא מסוגלת להתבטא ולענות לעניין ומוציאה את התסכול.. עלובה
תלמדי להיות יותר מובנת וברורה ופחות לחשוב על האגו שלך
ועכשיו סעי סתומה!

 

קופי-פייסט: הכי מצחיק שניסית לצאת חכמה אבל לא חשבת יותר מדיי ויצאת טיפשה ועלובה

 

אם אני עונה לך, מר קופי-פייסט, נראה שאכן רמת ה-IQ שלי לא משהו... נו טוב, לרשימת ההתעלמות! :)

לכל מי שעדיין לא מבין, אנחנו הנשים, כן גם הנשלטות שבינינו, אוהבות להרגיש מיוחדות. 

 

בכבוד רב, לובה

לפני 11 שנים. יום שישי, 4 בספטמבר 2015 בשעה 8:11

יש רגעים בחיים שהכל מתחבר בהם, וזה היה אחד מאותם רגעים

דיברנו והרגשתי טוב, הצחיק אותי, גונן עלי, שמר על הגבולות, גם אם לא ממש יציבים שלי... הרגשתי שאני חייבת להכיר מקרוב

וצדקתי! 

 

המפגש היה כל כך מפחיד בשבילי, עם מיליון תהיות וחששות בראשי:

מה אם לא אמצא חן בעיניו?

מה אם יחליט שאני לא טובה או יפה או חכמה מספיק בשבילו?

די רעדתי כשיצאתי לכיוונו

 

הוא גרם לכל הפחדים להעלם ולי להרגיש נסיכה מאגדות שמצא סוף כל סוף את הנסיך שלה, גם אם היה עליה לנשק כמה צפרדעים בדרך...

כל הערב הוא חילק לי מחמאות, גרם לי להסמיק, להרטיב...

והתחושה של חיבוק הבוקר תלווה אותי עד למפגש הבא בינינו.

 

אני אוהבת אותך אדוני, אוהבת את התחושות שיש לי בקרבתך, אוהבת את עצמי כשאני שלך ובשבילך.

ומבטיחה לעבוד קשה כדי להיות הילדה הטובה שלך, החפץ האהוב והשימושי ביותר שלך, החתלתולה המפונקת והמפנקת שלך, ורק שלך

 

ביראת כבוד, שלך, פוסיקאט

 

לפני 11 שנים. יום שלישי, 1 בספטמבר 2015 בשעה 9:54

היות והתחלתי שוב בחיפושים אחר השולט לעצמי, אני נשאלת לא פעם מה או מי אני מחפשת? 

התשובה שלי היא: אני מחפשת את זה שיגרום לי לבטוח בו, להרגיש הכי בטוחה והכי אהובה והכי אני...

 

שאלה: למה את נמשכת/מה אוהבת בעולם השליטה?

תשובה: החיוך של האדון שלי!!! רק החיוך שלו יגרום לשמש לעלות

 

שאלה:את אוהבת/מתחברת להשפלות?

תשובה: לא תמיד מודעת שמדובר בהשפלה... לרוב מחשיבה את העניין לפרס... לא בטוחה שאפשר להשפיל אותי...

 

שאלה: איך האדון הזה שלך נראה?

תשובה: הומו ספיינס ממין זכר, אחד שגורם לי להרגיש בנוח לשוחח איתו על הכל... מעבר לכך? לא יודעת... אבל אגלה בקרוב

 

שאלה: מה את מחפשת?

תשובה:אדון, בן זוג, בעל, אב לילדי (אין לי עדיין, אבל רוצה)...

גבר שאצא איתו כמלכה אך אשרת אותו כשפחה

גבר שיגרום ללב שלי לשיר שוב

אחד שיגן עלי, אפילו מפני עצמי

 

אני כן רוצה 24/7, לדווח לו על כל דבר קטן, לבקש את רשותו האדיבה להפגש עם חברות... 

כן רוצה גבר, לא ילד, לא טינוק, גבר

לא רק גבר, לא רק מלך, אל!

כדי להרגיש הכי שלו, בכל רמ"ח איברי...

גבר שיגרום לי לבטוח בו יזכה בלבי ובכניעתי, על כל המשתמע מכך

 

אבל, להזכירכם, אני לא כלבה!!!

אני חתולה!!!

וכל מי שרק יחשוב על לפנות עלי ככלבה - יגורש לרשימת ההתעלמות שלי!!!

 

בכבוד רב, לובה