טוב, קראתי לי כמה פוסטים מטרידים ברחבי הפייסוש... ולכן - הפינה של לובה מתחרפנת ואתם סובלים חוזרת!!! והיום נדבר על האם אנחנו מהווים קופסת שימורים למישהוא? או יכול להיות שאנחנו מחזיקות לנו אחד או אחת כקופסת שימורים משלנו...
#הפינה_של_לובה
*מזכירה, כל הנכתב הינו דעתי האישית ואינו מחייב איש, אישה, זינומורף או כל ייצור אורגני אחר...
**הכל נכתב במייל דום מטעמי נוחות, אבל תקף לכל המגדרים והמינים.
אתחיל בלהסביר את המושג של ''קופסת שימורים''.
בזמנו, לפני שהעולם נהייה קטן וברה"מ נהייה רוסיה והסביבה, מרבית בתי הכלא של ברה"מ היו ממוקמים אי שם בסביר, וכשהאסירים ברחו, הם היו לוקחים איתם קופסת שימורים. קופסת השימורים היתה רצה לצד כולם, ואפילו לא ידעה שברגע של רעב אי שם בטייגה הרחוקה היא תיאכל ע"י האחרים. היא לא ידעה שלקחו אותה איתם מלכתחילה כקופסת שימורים. היא רק ברחה יחד עם כל האחרים. ולאחרים זה היה ממש נוח.
מזעזע? כן. אבל בטוח יש גם לכם קופסאות שימורים שכאלה... או שאתם מששמשים כקופסת שימורים?
קופסה שיכולים לאכול אותה, לזרוק את הקופסא ולמשיך לרוץ.
הנה כמה דוגמאות, חלקן קרו לאנשים שאני מכירה באופן אישי, חלקן לקוחות מהאינטרנט:
- אלכס גר עם ליטל כבר שנתיים. היא מכינה אוכל, מנקה את הבית, עושה לו מסג' לפני השינה וממתינה... היא רוצה חתונה וילדים. הוא רוצה לחזור לאקסית שלו שכבר המשיכה בחייה ולא בעניין שלו, לפחות לא כרגע.
ליטל לא מבינה שהיא קופסת שימורים שתאכל ותיזרק בשנייה שהאקסית תעיף מבט לכיוונו של אלכס. והיא רק רצה לצידו על מנת להיאכל בהמשך. - והנה חיים. חיים כבר שנה וחצי ממתין מתי לאה תתקשר אליו. שתזמין אותו לכוס קפה (הוא לא מעז לחלום על יותר מזה!) וכל פעם שהוא מקבל טלפון ממנה הוא קופץ לאוטו ונוסע שעתיים וחצי לבית שלה (הוא חיפאי, היא ירושלמית). והיא מתקשרת. פעם בחודש-חודשיים. כל פעם שגבר נשוי שהיא המאהבת שלו נפרד ממנה... פעם בחודש-חודשיים. וכן, היא יודעת כמה זמן לוקח לו להיות בדרכים בשביל השיחה הזו שלהם. לאה תצאה לחיים כשיגיע, לפעמים היא לא יוצאת, ותבכה לו על מר גורלה, ושאיש לא אוהב אותה... האיש שהיא רוצה את אהבתו. ולאר מכן, אחרי שהאיש שהיא מעוניינת בו יחזור לחיה, היא שוב תעלם. לפעמים הוא חוזר תוך ה-שעתיים וחצי שלוקח לחיים להגיע ללאה, ולכן היא לא יוצאת עליו. גם לא עונה לו לטלפון. ועושה גוסטינג עד לפעם הבאה שבה הרעב יחזור והוא יאכל מחדש. הוא פגש אותה לפני שנה וחצי, בזמן אחת הפעמים שהגבר הנשוי עזב אותה לטובת אשתו... הם שכבו... ומאותו לילה הוא ממתין שהיא תבין שהוא אוהב אותה והיא לא יותר מקופסת שימורים לאיש הנשוי... ובינתיים שניהם נאכלים להם פעם בחודש-חודשיים...
- ויש את מילה. היא חמודה, חכמה ומעוד בודדה. וכל זה כי יש את ליאור. הליאור שלה! הוא חוזר כל כמה זמן למספר שבועות. מבטיח לה שהבין שרק היא טובה לו. ורק איתה הוא באמת בבית... והיא מאמינה לו כל פעם מחדש. אבל הוא תמיד נעלם מחדש. זה לא קורה בשקט. הוא מתחיל להיות עצבני, שום דבר שמילה עושה לא מספק אותו, הכל לא טוב מספיק. והיא כל פעם מתכווצת, מרגישה רע, מודעת שהוא יעלם שוב. והוא אכן נעלם. מדי פעם יש למילה איזה רומן קצר ולא מחייב עם אחרים, אבל שום דבר רצני, כי היא מודעת שליאור עומד לחזור, כל פעם שירגיש את הרעב, ולאכול אותה. היא מצידה כמובן בטוחה שבפעם הבאה הוא יישאר לנצח... והוא לא מנסה לתקן אותה בעניין.
- יש גם את זינה. זינה היא בעלת ממון, מקצוע מכובד, נשלטת שהיא חלומו של כל שולט... אבל מאוהבת בבחור שלא שם עליה. כל פעם שהוא לבד הוא חוזר לזינה. מזיין ומסשן אותה. משתמש בגופה, נפשה, כספה... ומחליט שבא לו על אחרת כי היא בטח טובה ומוצלחת יותר (ספוילר, היא לא) ולאחר חודשיים שלושה חוזר לזינה על מנת לשתות את הוויסקי המשובח, לעשן סיגר בזמן שהיא מוצצת לו ולחפש מישהי שתתאים לו יותר. כי זינה הרי רק קופסת שימורים.
- יש את רועי. הוא נשלט מהמם. הוא עובד בהייטק, עושה הכל למען השולטת שלו... רק שאין לו שולטת. יש לו את נחמה. והיא? היא כל פעם נפרדת ממנו כשבעלה סוגר את הנישואין (פעם בחודשיים לשבוע)... ורועי? הוא ממתין מתי הוד מעלתה תחזור לחייו. כי הוא אוהב אותה ורק אותה. גם אם בשביל זה הוא יצטרך לסבסד את הנופש שלה עם בעלה פעם בחודשיים... אותו נופש שבזמן שלו היא נפרדת ממנו...
אני יכולה להמשיך ולתת דוגמאות עד אין סוף. בין אם על חברים שרק רוצים כסף, וכשאי להם צורך בכסף שלנו הם לא זוכרים שאנחנו קיימים. בין אם אנשים בעבודה שהם חברים איתנו רק כשיש צורך מצידם להחליף משמרות או לקבל עזרה עם המשימות שלהם... אבל האם יש טעם לזה?
מוזמנים להוסיף את הסיפורים שלכם בתגובות.
נ.ב. כל פעם שיוצא פוסט של הפינה ישר קופצים אנשים שרוצים להגיד כמה מה שכתבתי זה לא לעניין כי... והם חושפים את הדגלים האדומים שלם בפני כל העולם... מעניין מי זה יהיה הפעם? 🤔🤔🤔
בכבוד רב, לובה