אתמול היה נהדר, מקווה שגם דקאדנס יהיה לא פחות מוצלח 😻
נ.ב. מעצבן אותי שאני אלרגית לסיליקון, ולא רק כי הייתי רוצה להגדיל את הציצי בשקל עשרים (כן, אני זקנה, תתמודדו), אבל בעיקר כי חלק גדול מהדברים כמו חומר סיכה, צעצועי מין, כתפיות של חזיות, קרמים למיניהם - כולם מכילים סיליקון. למצוא צעצוע טוב שלא יהרוג אותי, זה מסע חיפוש של ממש.
אני רוצה אותו מאושר ומרוצה, אבל אני גם רוצה אותו כואב ומתענה... ואתה לא יודע מה לבחור, זה מאוד מתסכל הקטע הזה...
טוב, מאחד הסרטים על פי סיפורי הסמאט של AI שאהבתי, למדתי שרק ילדות קטנות צריכות לבחור - לכן היום הכאב יהיה מתוק מתמיד!!!
הוא שם, תחת מונף אל על, ידיו פותחות לי אותו, על מנת שיהיה לי קל ונוח להשתמש בו.
אני שוקלת אם לשים כפפות או ללכת על פלאג... הוא לא מודע לדילמה שלי, רק נמצא לו שם, ממתין, כולו רק חולם לרצות...
אני מתחילה להחדיר את הפלאג, הוא קופא, לא בטוח מה זה.
כלומר דיברנו שהיום יום כאב... וזה לא כאב או כואב... עדיין לא 😈
אני ממשיכה לשחק לו בביצים, בעוצמת הרטט, הוא מתחנן לגמור... ומגלה מה יכאב לו היום - "לא, היום אין גמירה"
הוא ספק נוהם ספק זועק.
אני? אני מצחקקת!
הוא משתדל לא לגמור ללא אישור, אבל זה לא קל.
ואני לא הולכת להקל עליו!
אני מתחילה לרדת לו, כי מה יותר מחרמן גבר ממוצא יותר מעיסוי פרוסטטה? עיסוי פרוסטטה וביצים, עם ירידה מושקעת.
הוא בוכה, לא דמעה בודדת יפה וסקסית, לא, זה בכי מכוער כזה עם נזלת והכל!
אני לא מקלה עליו, עדיין לא. רק ממשיכה לשחק עם האפליקציה, הזין והביצים שלו.
הוא מת לגמור, אני רואה את הכוח שזה לוקח לו לא לגמור, מחליטה לרחם, מושכת את הביצים אחורה ומאפשרת לו להפסיק לדאוג מגמירה... רק לא מאפשרת לגמור.
הוא בוכה חזק יותר. הביצים שלו כבר מזמן התמלאו, וזה רק נהיה יותר ויותר רע.
אני ממשיכה לשחק איתו, בו. הוא ממשיך להתחנן על חייו או ליתר דיוק על גמירתו, והביצים שלו גדלות - אם לא שמעתם על ballmaxxing - אל תחפשו את זה, כי זה חולני! אבל די בטוחה שכמה מהמפגרים שעשו את זה היו מתים לכזה זוג!!!
אחרי שעבר מספיק זמן, אני מפנה אותו לריצפה, מזכיר לו שכל מי שמלכלך, חייב גם לנקות, ומשחררת את הביצים שלו.
הוא גומר, הוא בקושי מצליח לקום או אפילו לזוז, אבל הלשון שלו מתחילה מייד בעבודה. ואחרי זמן מה אני מזכירה לו לא לבלוע, רק לאסוף.
אחרי שהפה שלו מלא מספיק לטעמי - "תגרגר בשבילי ילד"
הוא מגרגר בשפיך שלו, נראה מושפל ומסכן, אבל לפחות הביצים שלו התרוקנו, לא?
אני מחזירה את הרטט, ומתחילה לשחק בו שוב. הוא מבין שלא סיימתי איתו ואפילו לזעוק אינו יכול... הדמעות שוב זולגות. אבל בואו, אני לא רוצה להרוג אותו, רק להתעלל קלות.
אחרי שהוא זקור, אני מרשה לו לבלוע, ושואלת - "אתה בטוח שאתה לא רוצה להשתמש במילת ביטחון שלך?"
הוא כבר מזמן לא בטוח, אבל הוא נהנה מהעינוי הזה. מה לענות? לסיים את המשחק של מה ייגמר מהר יותר - הסוללות בפלאג או הרצון שלו לחיות? או להמשיך ולבדוק כמה אורגזמות הגוף שלו ישרוד? הוא נראה כל כך מהורהר שאני כבר לא מצליחה לשמור על פרצוף רצני ופורצת בצחוק מתגלגל.
הוא מבין שהרע ביותר כבר מאחוריו, אבל הוא גם מכיר אותי, כלום לא באמת בטוח איתי.
הוא מנסה לצאת מזה הכי בקלות שהוא יכול - "לא הייתי רוצה לפגוע בהנאה של הוד מעלתך, רק מתחנן שתרחמי עלי ועל הביצים שלי"
אני מצחקקת, ומגבירה את הרטט.
אחרי כמה דקות הוא שוב מתחנן לגמור ואני שוב בדילמה - לתת לו או לענות אותו... כאילו עינוי זה כייף, אבל אני לא רוצה שישבר, לא בגלל דחיית אורגזמה.
אני מאשרת לו לגמור והפעם הוא רק צריך לנקות את הכל לפני שנתחיל את האפטרקר...
נ.ב. כן יש יותר מסוג אחד של כאב, כן זה אחד שאני נהנת ממנו הרבה יותר מדי 😈
בכבוד רב, לובה