מוזר לי לפעמים שנשלטים חושבים שרמת הספיגה שלהם חשובה. היא לא, כאילו לסדיסט/ית יכול להיות שכן, אבל לשולט/ת? ממש לא. העובדה שאתה רוצה למסור לי את כולך, לכואב ולהנות בשבילי. לתת לי לעשות בגופך ובנפשך ככל העולה על רוחי. זה שאתה בוטח שלא אשבור אותך, לא אפגע בך, זה שווה הכל.
וכן, אם אני שמתי אותך על שפת התהום ונפלת, זה התפקיד שלי להרים ולהחזיר. כי אני שמתי אותך שם. זה שיש סדיסטים חסרי מודעות עצמית שלא רוצים לטפל בדרופ של הנשלט שסישנו לא אומר שהם שולטים, או ששולט יכול להתנהג ככה.
***בבקשה תלמדו לדרוש את המינימום של התנהגות אנושית!***
היום אני רוצה אותו מזיע, אמרתי לו לרוץ כמה קילומטרים 😈 ולצלם לי את עצמו. כן, הוא מזיע למוות, בחום, בלחות, בריצה...
אני נהנת לי פה במזגן, מתזזת אותו לחדר כושר וחזרה. והוא? הוא שמח להתרוצץ, כי אני חושקת בזה.
בערב יש לנו סשן לאחריו גם דייט, קבעתי כבר מזמן, ואני רוצה אותו סחוט כמו שלא היה מימיו. הוא לא מודע לזה, אבל כנראה מתחיל לחשוד, אחרי הדרישה מספר 10 לאותו יום... אבל לא מחפף, לא מנסה אפילו לשאול, רק רץ, עושה שכיבות שמיכה, בריכות וקילומטרים של אופני כושר.
הוא ממתין לי, עייף, חצי מת, ללא אנרגיה. הוא ממתין על 4, אבל אני רואה את העייפות עוטפת אותו כמו שמיכה. אני מרוצה מעצמי.
''איך אתה מרגיש, צעצוע יפה שלי?"
הוא מרים מבט מלא כאב - ''אני מצטער הוד מעלתך, אבל ממש עייף''.
אני מחייכת חיוך מרוצה חזרה - ''נהדר, זה אומר שזה הזמן שלך להתחיל לאגור אנרגיה מהסשן, נכון קטן שלי?"
הוא נראה מבולבל, אבל מלא תקווה - ''כן? הוד מעלתך''.
אני מלטפת אותו, לוקחת אותו למקלחת, תחת מים חמים הגוף שלו נרגע, השרירים שלו מתחילים להשתחרר. אחרי המקלחת החמימה אני מנגבת אותו במגבת הכי רכה שיש לו, מנשקת ומחבקת אותו.
אנחנו חוזרים לחדר שינה, ואני כובלת את ידיו לראש המיטה. מתיישבת על פניו עם פני לכיוון הזין שלו שכבר מתעורר לחיים. - ''בוא רוקט פוקט שלי, תעבוד קשה''
הוא שמח לקבל את ''הזכות לתת שירות'' ומתחיל ללקק במרץ.
אני מתחילה לשחק בו, לאונן אותו, להזכיר לו למה הוא פה, למה אני פה, ושל מי הוא...
הגניחות שלו נבלעות בתוך הכוס שלי, והגניחות שלי ממלאות את החדר. הוא מנסה לסמן שהוא רוצה לגמור... אבל אני לא חושבת שאתן לו את הזכות הזאת בקלות רבה כל כך... שיעבוד!
הוא ממשיך לענג אותי, והכוס שלי מרגישה את הגניחות שלו מתגברות. אני מחליטה להתעלל בו טיפה יותר, ומורחת חומר סיכה על החור הקטן והדורש הזה שלו. הוא מתפתל, אבל אני לא מרפה. אצבע נכנסת לו לחור והוא מבין את כל כובד הגזרה. הוא מייבב כרגע, אני מרגישה אותו. אבל אני מספיק קרובה לאורגזמה בשביל להוסיף לו עוד אצבע ולהזכיר שאני מעדיפה גמירה משותפת. תוך דקה שנינו גומרים.
אני יורדת ממנו, הוא עדיין מתנשף, כולו מכוסה הנוזלים שלי - ''איך אתה מרגיש? עדיין עייף?"
הוא מוריד את עיניו - ''פחות משהייתי הוד מעלתך, תודה''.
אני מחייכת חיוך זדוני, והוא מבין שהסתבך.
''אם כך יש צורך בעוד כמה טעינות''
אני מוציאה את הסטרפאון, מורה לו להרים את רגליו, שגם הם מקבלים איזוק קל לראש המיטה. וחודרת לתוכו.
אני נותנת לו כמה רגעים להתרגל לתחושת המלאות, ומתחילה לזיין את התחת המהמם הזה שלו.
הוא גונח, מתפטל, מזדקר...
הוא כבר יודע שגמירות לא תמיד מגיעות כשהוא רוצה, אבל הן בהחלט תמיד מגיעות... כאילו, לרוב, כאילו... אוקי, אני נהנת לראות גבר גומר, ולהמשיך להתעלל בו. כזאת אני מרושעת 😈
הוא מתחנן לגמור, ואני, הרחמנית שאני, מחליטה ''להקל'' עליו - מושכת לו את הביצים אחורה. זעקת הכאב שלו מחממת את הלב הקר והשחור שלי.
אחרי כחצי שעה, אני מחליטה שאני לא רוצה לאחר לדייט שקבענו אחרי הסשן, ומאשרת ומאפשרת לו לגמור.
''טוב, נראה שיש לנו עוד שעה לפני הסרט, ואני עדיין מצפה לארוחה טובה אחרי. זה הזמן לאפטרקר שלך יפה שלי''
הוא רק מהנהן...
מחר נלך לדקאדנס, והסשן שהיה אמור להיות לי דיי הבריז 😭
אבל זה לא הולך להרוס לי את הבילוי, אני הולכת להנות מהחיים, כל עוד איראן יאפשרו זאת 😸
בכבוד רב, לובה