לפני 4 שנים. 5 באפריל 2020 בשעה 11:09
חדר חשוך, אני יושב לבדי ותוהה איך הגעתי למצב הזה, איפה טעיתי לאורך הדרך שהביאה אותי לנקודה הזו בזמן ובמרחב, איך נתתי להם לבלבל אותי ככה, לכלוא אותי בחדר הקטן והחשוך הזה, מה חשבתי לעצמי?!
איך כבר שבועיים אני מבזבז על לקלוע את הלייזר המזויין הזה לתוך נקודה קטנטנה במרחק 3 מטר ממני באמצעות מראה קטנה ושני ברגים עדינים, בנקודת הזמן הזו אני די בטוח שזה בלתי אפשרי ושפוסט - דוקטורנטית ההודית שיקרה לי וזה בלתי אפשרי, אולי זה סוג של טקס חניכה למצטרפים טריים לצוות. מטלה בלתי אפשרית, כמו להביא אבקת חשמל בצבא.
תנשום עמוק אריק, אתה יכול לעשות את זה, תתרכז!
מסובב את הבורג קלות, הלייזר מתקרב לנקודה הרצוייה, רק עוד קצת.. רק עוד קצת!!!
*בום*
המראה נופלת על השולחן, הכל נהרס, צריך להתחיל מההתחלה. הידיים שלי התחילו לרעוד, הפוקוס אבד, אני לא מצליח להתרכז יותר בדבר הזה.
עברתי למחשב, אולי לכתוב קוד ירגיע אותי קצת, אני גם ככה צריך להתעסק עם הסימולציה שבניתי כדי להעריך את ההסתברויות לתרחישים שונים, אין דבר כזה להיות מוכן מדי.
אני מסתכל על הקוד, הקוד מסתכל עלי בחזרה.
אני לא יכול להתמודד עם זה.
אני צריך הפסקה, אני צריך לנקות את הראש.
ממרום גילי גיליתי שיש שלוש (כמו כל הדברים בחיים) דרכים אידיאליות להפיג את המתח: סיבוב ג'ויינט, כוס קפה ואוננות
סיבוב ג'ויינט הוא האידיאלי, אבל אני צריך להמשיך לכוון את המראות המזורגגות האלה, ואין לי פה מה לעשן, אז זו לא אופציה כרגע.
כוס קפה זה רק מה שחסר לי, גם ככה כל הידיים שלי רועדות ואני על סף התפוצצות.
נשארה אופצייה אחת – אוננות.
אבל איפה אני אעשה את זה עכשיו, זה לא שאני יכול לאונן ממש פה במעבדה, ועם מישהו יכנס? רק זה מה שחסר לי בחיים, לא רק שנכשלתי לחלוטין בהקמת המערכת ואני מרגיש את העובדה שכולם לא מרוצים ממני, גם הם יחשבו שאני סוטה מין, ועוד עם הפורנו שהתחלתי לראות לאחרונה, רק זה מה שחסר. רק אתמול בלילה ראיתי סרט של 40 דקות שלא יכולתי להפסיק להסתכל, אישה ג'ינגית, יפיפיה ואכזרית פשוט מתעללת בגבר שאיתה. משפילה אותו, נועלת אותו בחגורת צניעות, קושרת אותו ומצליפה בו, יושבת על הפנים שלו וצוחקת עליו, גורמת לו לזיין אותה עם סטרפאון-גאג ובסוף מזיינת אותו עם אותו הסטרפאון.
הפורנו שאני צופה בו הפך יותר ויותר אכזרי בתקופה האחרונה, אפילו הזמנתי כמה צעצועים עבור עצמי לשחק איתם.
נגיד אתמול ראיתי את הפורנו עם חגורת צניעות ופלאג, בסוף הסרט, שהיא זיינה אותו והרשתה לו לגמור (וכמובן בסוף, ללקק את הזרע), גם אני הורדתי את חגורת הצניעות וגמרתי יחד איתו.
מיותר לציין שהרגשתי קצת מלוכלך ונגעלתי מעצמי, אני? הרי אני אקדמאי, משכיל, אדם דומיננטי וחזק, זה הדברים שמדליקים אותי? איזה דיסוננס.
כל המחשבות האלה רק הדליקו אותי יותר, החלטתי שאין ברירה ושאני אלך לאונן בשירותים, עדיף מלעשות את זה במעבדה, תוך 10 דקות אני חזרה פה תירצתי לעצמי, מסיים לכוון את המראה המפגרת הזו וממשיך הלאה עם החיים שלי, ומסיים עם הניסוי הכושל הזה שבזבזתי עליו שבועיים.
אני בדרך לשירותים, כבר חושב בראש על כל הסרטונים שאני הולך לצפות בהם, על איזה עונג ושחרור אני הולך לחוות, כנראה שאראה שוב את הסרטון מאתמול בערב, היו שם כמה סצינות סקסיות במיוחד.
התחלתי כבר לפתח זיקפה, אז האצתי את דרכי לשירותים ,כדי לא להיתקף באף אחד בדרך, רק זה חסר לי.
חבל שלא שמתי את חגורת הצניעות גם היום, ככה לא הייתי צריך לדאוג שישימו לב לזקפה שלי, יש בזה משהו נוח, אולי אשקול את זה בעתיד מדי פעם, אולי זה אפילו יעזור לי להתרכז בעבודה?
הגעתי לתא השירותים, לא המקום הכי היגייני לאונן בו, אני מודה, אבל זה מה שיש, ואני פשוט רוצה להמשיך עם העבודה שלי.
הוצאתי את הטלפון מהכיס, במהרה מצאתי את הסרטון מאתמול והחלטתי לדלג לאמצע, לקטע האהוב עלי שבו האלילה הג'ינגית מלבישה לעבד את הסטרפאון על הפנים בתור גאג ומכריחה אותו לזיין אותה איתו, בזמן שהוא נעול בחגורת הצניעות וקשור על הריצפה בתנוחה לא מאוד נוחה.
בשנייה שלחצתי על פליי הבנתי את גודל הטעות שלי, הסאונד היה על ההכי גבוהה, ובשנייה שלחצתי התחילו להשמע גניחות, אנחות וכמובן – הוראות מפורשות והשפלות של האלילה.
ניסיתי ולהנמיך את גובה הסאונד, אבל זה רק הפיל את הטלפון מהיד שלי והוא המשיך להשמיע בפול ווליום את ההוראות וההשפלות של האלילה הג'ינגית, לא הצלחתי לחשוב על כלום – רק על לכבות את הטלפון שלי כמה שיותר מהר, ולהפסיק את זה.
אחרי מה שהרגיש כמו נצח, הצלחתי לכבות את הסירטון, חדר השירותים השתתק, הדבר היחידי ששמעתי היה את הלב שלי הולם בחוזקה בחזה שלי מפאניקה. לא שמעתי אף אחד בחוץ, אני מעריך שניצלתי, זה היה מסוכן, מסוכן מאוד אפילו. חיכיתי עוד כמה דקות בתוך התא עד שהסדרתי את הנשימה שלי, הרצון לאונן נעלם כלא היה, רק רציתי לצאת מתא השירותים הזה ולהיעלם מהקומה הזאתי, ואולי מהבניין הזה ולרוץ חזרה ולנעול את עצמי במעבדה.
החלטתי שהגיע הזמן לצאת, פתחתי באיטיות את דלת התא ונשמתי נעתקה.
מחוץ לתא עמדה סטודנטית צעירה – ג'ינס קרוע, נעלי אולסטאר אדומות, שיערה מתוח ואסוף בקוקו, חולצת טי-שרט עם לוגו של להקת רוק כלשהי שמעולם לא שמעתי עליה, עורה צחור ועיניה כחולות ומשועשעות. חיוך ענק מרוח על פניה.
נתקעתי, לא יכולתי לזוז, לא יכולתי לדבר, הבושה הציפה אותי, "היא יודעת!! רוץ!!" המוח שלי אבל הרגליים היו נטועות במקומן, עמדנו כך ליד היציאה מתא השירותים ליד הברז הקטן המעצבן הזה שתמיד משפריץ לך על המכנסיים במשך מה שהרגיש כמו נצח, עד שהיא סוף סוף פתחה את הפה – "אני מאוד אוהבת את המלכה לורן, היא קצת עדינה בעיני, אבל אני אוהבת את הסגנון שלה". לא יכולתי להוציא הגה, הפה שלי פשוט נשמט, לפני שהספקתי לחשוב איך להגיב – להכחיש, להסכים, לברוח, היא המשיכה – "אז אתה אוהב לאונן בשירותים אה? איזה זונה מלוכלכת אתה", פה נכנסתי ממש לשוק, מה לעזעזל אני אמור לעשות, היא עלתה עלי, היא הבינה הכל, פאק, רק שהיא לא תדווח עלי – הטרדה מינית, התערטלות ציבורית, השם יודע איזה דברים הם ינסו להדביק לי, בוודאות אאבד את המלגה שלי.
בזמן שהמוח שלי רץ על 200 קמ"ש בתרחישים אפשריים, ואני לא אשקר, אחד מהם היה לתת לה מכה חזקה בראש ולברוח, היא המשיכה – "אני רוצה לראות אותך מאונן, תיכנס לתא, תוריד מכנסיים, תוציא את החגורה ותשב על האסלה עם ידיים מאחורי הגב, יש לך חצי דקה", אני עוד עמדתי שם, עדיין בוהה בה, הרבה תסריטים רצו לי בראש ברגעים האחרונים, באף אחד מהם זה לא התקדם לכיוון הזה. עברנו כ10 שניות שבהם עדיין עמדתי במקומי ואז אמרתי את הדבר היחידי שיכולתי להגיד בנקודה הזו, הדבר היחידי שחשבתי שיחלץ אותי מהסיטואציה המפגרת שנקלעתי עליה "היי אהמ תראי, אני לא ממש בטוח על מה את מדברת, אני לא יודע מי זו המלכה לורן, פשוט רציתי ללכת לשירותים כי כאבה לי הבט..", היא קטעה אותי בחוסר שביעות רצון משווע "אני לא אוהבת שקרים, אני לא מתכוונת לסחוט אותך, יש לך 5 שניות להיכנס לתא השירותים הזה או שאני מסתובבת, הולכת, ולא תראה אותי לעולם".
זה היה כמו בעיטה בבטן, הרגשתי את כל האוויר יוצא, לפני 5 דקות לא הכרתי את הבחורה הזו, ועכשיו הייתי מוכן לעשות הכל כדי שהיא לא תסתובב ותילך. השפלתי ראש, ניכנסתי לתא השירותים ,הורדתי את הבגדים שלי ותליתי אותם על הוו שעל הדלת, הוצאתי את החגורה, קיפלתי אותה סביב עצמה והנחתי אותה על הניאגרה, אני עצמי התיישבתי על האסלה, ערום, ידיים מאחורי הגב, הזין שלי היה זקוף ואופטימי.
שנינו לא ידענו למה אנחנו נכנסים.
היא נכנסה לתא השירותים והסתכלה עלי, המבט שלה המשיך להיות אניגמטי, שילוב של שעשוע ואכזריות, היא הושיטה יד לקחת את החגורה והחזה שלה התקרב לי אל הפנים, יכולתי ממש להריח אותה, והריח שלה היה משכר.
היא ייצרה לולאה באמצעות החגורה, ושמה לי אותה מסביב לזין ולביצים ומתחה ככה שהלולאה התהדקה עוד ועוד, היא משכה בקצה שנותר אצלה ביד והייתה משועשעת באופן שבו זה גרם לי להתרומם מעט בגלל המתיחה.
"תפעיל את הסרטון איפה שהפעלת אותו בפעם הקודמת ותתחיל לאונן, מה היד החזקה שלך?", "ימין" עניתי לה, "יופי, אז תאונן ביד שמאל".
אני לא יודע מי מיכם ניסה לאונן ביד החלשה שלו, אבל זו לא חוויה מוצלחת במיוחד, הקצב לא נכון, התנועות עובדות פחות טוב, העובדה שאישה שאינני יודע את שמה מושכת את הזין והביצים שלי בחגורה כל כמה רגעים לא עזר בכלל ורק הוציא אותי מהקצב "עבודה" שלי.
התסכול שלי עלה ועלה, ומצאתי את עצמי מזיז את האגן קלות כדי לפצות על העובדה שאני מנסה לאונן ביד שמאל, דבר שאני די בטוח שלא עשיתי מעולם. המשכנו כך כמה דקות, היא בעיקר שתקה ומדי פעם משכה את החגורה וציחקקה, ואצלי רף התסכול רק עלה עלה.
תא שירותים מואר, אני יושב על האסלה, ערום, יחד עם אישה אנונימית שמסתכלת עלי מאונן ומושכת לי בזין באמצעות חגורה, ותוהה איך הגעתי למצב הזה, איפה טעיתי לאורך הדרך שהביאה אותי לנקודה הזו בזמן ובמרחב, איך נתתי לה לבלבל אותי ככה, לכלוא אותי איתה, חסר אונים ובסיטואציה מביכה ומפגרת, מה חשבתי לעצמי?!
