עלילות המדען הקינקי

המצב שהייתי בו לא הקל עלי את האוננות, הניסיונות הנואשים לאונן עם היד החלשה שלי והעובדה שהאישה היפיפיה הזו הרסה לי את הקצב כל פעם שכבר הצלחתי הקשו עלי ותיסכלו אותי יותר ויותר.
אפילו לא כל כך שמתי לב להוראות של המלכה לורן לעבד שלה, הייתי מרוכז כולי בחוויה שלי, באיך אני יוצא מהסיטואציה שנקלעתי עליה במינימום נזק לעצמי, ורצוי – תוך כדי שמירה על הכבוד העצמי שלי.
קולה הפתיע אותי "טוב אני רואה שזה לא הולך, חבל, היו לי תוכניות מעניינות עבורך, אבל נראה שהזין שלך לא יכול לספק את הסחורה, השלמתי עם זה שהוא קטן, אצל כל העבדים זה ככה, אבל אפילו לגמור אתה לא מצליח? עלוב מאוד..", הרגשתי צריבה עזה, זה היה כואב, הרגשתי שזה כאב אפילו יותר מהצלפות השוט שהמלכה לורן בדיוק נתנה לעבד שלה.
חשבתי איך אוכל להתגונן, איך אוכל לשכנע אותה שאינני עוד נשלט עלוב עם זין קטן, הרי אני הוא.. אני! ניסיתי לחשוב על תשובה מתחכמת שתחזיר לי מעט מהכוח, שתחזיר לי מעט מהכבוד האבוד שלי, אבל המוח שלי עבד לאט, מה קרה לכל הספרים שקראתי על משחקי כוחות, על פסיכולוגיה, על מניפולציות, "תגיד משהו" המוח שלי זעק, ולפני שהספקתי אפילו להבין מה קרה, הפה שלי נפתח – "אני מתנצל גבירתי", פאק.
רגע של שקט ולאחריו צחוק עז.
"גבירתי?! מי אתה חושב שאתה?! אני לא הגיברת שלך, אתה צריך להיות בר מזל כדי שתזכה בכבוד לקרוא לי גבירתי. וההתנצלות שלך לא מעניינת אותי, נכשלת.", היא עזבה את החגורה, הזין והביצים שלי השתחררו מהאחיזה שלה וצנחו. היא הסתכלה עלי פעם אחרונה, אמרה לעצמה "חבל מאוד, חשבתי שאם אתה רואה את הסרטים של המלכה לורן אז אתה קצת יותר רציני מזה, שיהיה לך בהצלחה", היא באה לצאת מתא השירותים, המוח שלי רץ על 200 קמ"ש, "מה אתה עושה?! אל תיתן לה לצאת! אתה לא מבין את גודל ההזדמנות שנפלה עלייך?! תגיד משהו!!!", לא ידעתי מה לעשות, ניכנסתי לפאניקה, "רגע!!!", היה הדבר היחידי שיכולתי להעלות על דעתי.
היא עצרה, הסתובבה אלי באיטיות ובקוצר רוח אמרה – "מה? אני ממהרת לשיעור, ואני לא מעוניינת להמשיך לבזבז את הזמן שלי עם חובבנים כמוך".
"אוקי אריק, זה הזמן שלך לחשוב מהר, זה סוף סוף הזמן שלך להגיד את הדבר הנכון ברגע הנכון, זה הזמן שלך לסחוף אותה מהרגליים, אתה זכר אלפא, היא הטרף שלך, תלכוד אתה!"
"יש לי חגורת צניעות ופלאג בתיק" פלטתי.
"מבריק.. ממש זכר אלפא", חשבתי לעצמי.
היא עצרה, "מעניין, אולי יש לך פוטנציאל" אמרה, "תבוא אלי הבייתה בשעה 21:00 היום, אני מתגוררת פה ממש ליד האוניברסיטה, רחוב יוחנן 8. תשלח לי הודעה שאתה נמצא למטה ואני אנחה אותך, ברור?  עכשיו תביא לי את הטלפון שלך, אני אזין את המספר שלי פנימה".
הושטתי לה את הטלפון שלי, היא הזינה את המספר, לחצה על חיוג, ניתקה, החזירה לי את הטלפון, קרצה לי ואמרה "נפגש עוד כמה שעות, תביא את כל הצעצועים שלך", יצאה מין תא השירותים והשאירה אותי לבד.
"איזה חוויה הזוייה" חשבתי לעצמי, נעלתי את הדלת, שמתי את הסרטון על מיוט, ואוננתי עם יד ימין, בשלב מסויים התעלמתי מהצעקות וההוראות המבויימות של מהמלכה לורן ודימיינתי מה הולך לקרות היום בלילה, גמרתי בחוזקה, שטפתי ידיים, סידרתי את המשקפיים וחזרתי למעבדה, לחוץ עוד יותר מאשר שהלכתי לשירותים לאונן כדי לפרוק מתח.