חלק 6
עברו שלוש ימים מאז היום ההוא שפגשתי את אלכסנדריה, שלוש ימים מאז שהתהפכו לי החיים.
קודם כל, אני משתין בישיבה .איזה מין גבר משתין בישיבה?
אני לא יכול לקבל זיקפת בוקר, יותר מזה, אני לא יכול לקבל זקפה בשום שעה ביום!
אני כל הזמן חרמן, אני כל הזמן נואש, אני כל הזמן על הקצה.
אני לא מצליח להתרכז.
זה מגוחך, אני צריך לדבר עם אלכסנדריה ולהגיד לה שאי אפשר להתנהל ככה, יש לי ניסויים לעשות, דוקטורט להגיש, אני לא יכול כל היום לשבת ולחשוב על הזין שלי ועל כמה שהוא עצוב ובודד, ועל כמה שאני חרמן.
בפעם הקודמת שנפגשנו, בסוף, אחרי שהיא שיחררה אותי מהחבלים, אחרי שהיא עשתה לי טיזינג והשפילה אותי במשך ארבעים דקות, היא אמרה לי שהיא תהיה איתי בקשר עוד כמה ימים, ושאני בינתיים אחשוב.
הבנתי שאין טעם לשלוח לה הודעה, אם היא אמרה שהיא תהיה בקשר, רצוי שאני פשוט אסמוך עליה, אחרת אני אסתבך. כמה שעות מאוחר יותר קיבלתי ממנה הודעה, שמתי לה צלצול מיוחד, ככה שידעתי שזאת היא עוד בזמן שהייתי על המחשב והטלפון שלי היה בטעינה בחדר אחר, זינקתי לטלפון, הלב שלי דופק בקצב מסחרר.
אני פותח את ההודעה – "שלושת הימים הראשונים הם הקשים ביותר, כמעט עברת את זה. אני רוצה אותך היום ב19:00 אצלי בדירה, אותו נוהל כמו הפעם הקודמת מבחינת הגעה, בגדים וצעצועים. מעתה, זה ה-נוהל."
התסכלתי על השעון, 16:20.
פאק איט, אני רץ הבייתה, אני צריך להתארגן!
תוך כדי הליכה הביתה הכנתי רשימה של הדברים שאני צריך לעשות – להתקלח, לגלח את שיער הערווה שלי, לעשות חוקן, לנקות את הצעצועים באלכוהול 90%, להשקות את העציצים בדירה ולהספיק להכין סלט אבוקדו.
התסכלתי על השעון, 18:57, אני מתחת לבית שלה, מבושם, בגדים נקיים, הצעצועים מסודרים בתוך התיק צד שלי, מוציא את הטלפון ושולח לה הודעה, כמה דקות מאוחר יותר אני על ארבע, עירום, עם פלאג בתחת וכלובון על הזין. הבגדים בערימה ליד הדלת, הצעצועים פרוסים לידי. אני מרגיש אותה מתקרבת ונעמדת מאחורי, אני לא זז, בקושי נושם, שרק תהיי מרוצה, אלי זה יגדיל את הסיכויים שלי לשחרור.
היא מתכופפת ואני מרגיש אותה נושמת לי על העורף, שלוש ציפורניים חדות עוברות עלי מהעורף עד הגב התחתון, אני מתפתל בהנאה ואפילו גונח מעט, זה משכר. היא מעבירה אותן שוב, חזק יותר הפעם. אני מתפתל, הפעם זה כבר הנאה משולבת עם כאב קטן.
היא מתחילה לתת לי ספנקים, בהתחלה הם עדינים וזה נעים, מהר מאוד זה מתחזק ומתחזק, בשלב מסויים היא הביאה כנראה הביאה כף עץ, היא כל הזמן מכוונת לאותו המקום, אני מרגיש שכל התחת שלי נשרף, זה לא נעים, אין בזה טיפת הנאה, זה סבל טהור, אין כלום חוץ מכאב, הכאב מפקס אותך, שואב כל ננומטר של תודעה כמו חור שחור, היקום כולו נסגר לנקודה אחת, שקט.
היא מפסיקה, ברגע אחד הכל נגמר – ואז זה פשוט חם, שורף, מביך.
"אתה יודע למה עשיתי את זה?"
"לא מיס"
"אתה בטוח שזו התשובה שלך?"
שיט.. אני מרגיש שזו מלכודת, אני לא יודע אם עשיתי משהו שמצדיק עונש, החוקים של המשחק לא ממש ברורים לי בשלב הזה, בינתיים אני שאני בעיקר חוטף. וגם אם אני אתוודה על משהו, אולי זה יהיה בכלל לא קשור, ואז אני אחטוף גם על זה, רק זה חסר לי. איכשהו כל הזמן היא שמה אותי בין הפטיש לסדן, כל בחירה גרועה, ופשוט צריך לבחור, ומרגיש שגם ככה היא כבר תיככנה לי מה אני אבחר בערך 5 צעדים קדימה, לפני שאני בכלל מבין מה הצעד הבא.
"אהמ.. כי את יכולה מיס."
"חמוד," היא מתכופפת קרוב ומביאה לי נשיקה על המצח, "אתה מתחיל להבין איך זה עובד."
"אם כבר מדברים על איך זה עובד, מתי בפעם האחרונה זיינו אותך בתחת?