לפעמים צריך לא להירדם כדי להתעורר. לשכוח כדי להיזכר. לאבד כדי להבין. לפעמים צריך למות קצת כדי לחיות.
לפעמים את שוכחת מאיפה מגיעה עוצמה, ולמה זכית ויש לך כל כך הרבה ממנה, כי את יכולה להיות מי שאת באמת.
יש הרבה פנים לעוצמה, בעיקר כשאת נשלטת. זה לא וויתור, זאת לא פשרה. גם את לא, אין אופציה כזאת.
אני לא טובה, אני לא רעה. אבל אני לא סתם, אף פעם.
את חזקה כשיש לך זין ביד, ואת מרגישה כמו מנתחת לב, שפותחת למישהו את בית החזה ומחזיקה את החיים שלו.
כשלמטה זה למעלה, והכאב הוא בית.
כשאפשר לעצום עיניים ולהיכנע, לא למישהו אחר אלא לעצמך. הנה אני ככה, טיפשה ומקולקלת, חלשה ופגיעה, רטובה ומורעבת. בוא לטירוף, בוא לאונן על זה, בוא תפרק אותי לחתיכות ונתקיים מזה לנצח.
אני אדליק לך את האש ואלקק את הגפרור שביד שלך. ואז נבכה ונצעק ובסוף נטפל במה שפצוע עמוק.
בוא לזיין אותי בין ההריסות של מה שהיית ומה שהייתי, כי אין אופציה אחרת. אני כבר בבית. אחרי שתיכנס, תנעל את הדלת.
