אתמול במשך היום שמעתי אנשים במשרד מדברים על ההפגנה שמתרחשת בחוץ. אבל עם המיזוג ועומס העבודה לא הקדשתי לכך תשומת לב. בסוף היום הקצר יחסית (יום ראשון) רוב הצוות הוא אנשי חו"ל. הבנתי שעלי להתמודד עם ההגעה לביתי מתוך עיר אשר צועדת להפגנה עממית מול העיריה - כיכר רבין. מצד אחד אני שומע על הבעיות של הצעירים ולא משנה באיזה מקום הם גרים, מיגדר, דת, השכלה וגם צבע עור.
הבעיה שלי היתה פשוטה => להגיע הביתה
ורק אז התחלתי לחשוב...להביע דעה....להפנים משהו.
כתבתי כבר על נושא השקפת העולם – חיובית/שלילית. הפעם אני חושב על נושא שאולי אפשט אותו בתור תקווה.
במהלך היום יום שלי אני מרגיש שיש לי דרך, מטרה וגם ניסיון בכדי להגיע לשם. זה לא דבר שהיה תמיד. זה ניבנה במהלך חיים של קשיים והתגברויות על עולם מפחיד ופסימי שבניתי במחשבותיי. היום אני מרגיש שתמיד אמצא דרך להיסתדר ולהמשיך בדרכי. אני מבין את חסרונותיי ויודע כיצד לעקפם או לעדנם כשצריך.
בעיקר אני משדר רוגע, בטחון ושלווה. זה הנכס האישי שלי למקום עבודתי ולקשר הזוגי שלי. אני יכול רק לקוות שרגש זה, אנרגיה זו שיוצאת ממני ללא מאמץ היא מה שהסביבה קולטת ממני.
אבל אני גם נסחף בעבודתי, עולה ומיתישב במישרדי וכך חולפות שעות רבות של היום.
בסרט ישן - ferris bueller's day off
אומר מתיו ברודריק - הדמות הראשית בקטע הפתיחה
החיים עוברים דיי מהר. אם לא תעצור מידיי פעם ותביט מסביב. אתה עלול לפספס זאת.
לכן צריך להביט מסביב. לראות מה קורה לאנשים אחרים.
אני ניתקל בארוחות הצהריים באנשים כמוני. במשך כל היום עסוקים במישרות המקומבנות שלהם, אך בזמן הארוחה במיסעדות השונות הם נהפכים לפרלמנט תגרני. אשר בטוח ביכולותיו לשנות את המדינה. "רק שיעשו כך" ושהוא "יעשה/יחליט כך".
ואז אני נישען וחושב.....האם זה נכון?. האם פתרונות הם התשובה? ואולי זה פנימי יותר, אישי יותר.
החיים ארוכים ועקב קצב החיים הם ניראים כעוברים מהר.
אנו גולשים בהם ולא מעמיקים. חיים בתזזית ובפחדים.
באם היתה לנו תיקווה, לנקודת אחיזה בטוחה של חיים טובים היינו רואים את העולם אחרת.
לדתיים יש את התורה והרבנים. אנו החילוניים החלפנו זאת במוסדות השילטון והחוק. הבעיה שלב ליבינו אנו לא מאמינים בהנהגה שלהם. לא במי שבחנו ולא במי שניבחר. יותר מידי אכזבות.
אז כאשר אין תקווה לשינוי ויש אמצעי תקשורת אשר מוכנים ללבות כל אייטם למטרת רייטינג מה הפלא שיש הפגנות אלימות שכאילו. פשוט אין תקווה שגורמי השלטון, משטרה וחקיקה יטפלו בעניין כראוי.
ולאותו עניין שהתחיל את ההפגנה. הייתי רוצה שתראו שוב את הקליפ.
אין קול בקליפ. אבל בואו ונתאר שהיתה גם הקלטה קולית של האירוע.
0.00 מתנדב משטרה – חייל, אתה יכול לפנות את האזור יש כאן אירוע מסוכן, תוזיז את האופניים.
0.04 חייל – מדבר בסלולר עמי לא תאמין מה קורה כאן...שוטרים טמבלים בלגאנים.
0.05 חייל – (לסלולר) איזה בן זונה מתנדב דוחף אותי.
0.06 חייל – לך יא מניאק, אתה אפילו לא שוטר.
0.08 מתנדב משטרה – חייל אני מבקש ממך תפנה את האזור, זה לטובתך!
0.09 חייל – למה, מה תעשה?
0.10 מתנדב משטרה – תזוז, זה מסוכן!!!.
0.105 חייל – למה מי אתה?
0.11 – אלימות...........
ומה ההרגשה כרגע?, מי צודק?
עצרו לרגע את הרגשות הלוהטים ושאלו
האם יש לנו את כל המידע?- האם ראוי להפגין?