אז אתמול הלכנו לחתונה. קרובים של המתוקה. אחד מהמקומות היותר יוקרתיים.
שנינו היכנו את עצמינו לאירוע. אני כמו כל גבר, בהגעה מוקדמת מהעבודה. מקלחת מהירה והחלפת בגדים. המתוקה.....עוד מהבוקר - מכון כושר, טיפול שיער הכולל גוונים ותיספורת. אחר קניות של ביגוד חדש. אפשר לומר היא ממש היצליחה לשלב עם התיספורת, נעליים מהסופ"ש והעגילים מחו"ל להופעה אלגנטית וסקסית ביותר. הכנתי צק ארבע סיפרתי ויצאנו.
כאשר היגענו השאלה הראשונה שלי היתה....של מי החתונה?
של הXXXXברים והXXXXXמנים = אשכנזים משני הצדדים.
אה....אההה...את בטוחה?
כן זאת הכתובת.
אכן לא טעינו קבלת הפנים היתה רגילה, מצולמת ועם תיבת הצ'קים בין שומרי האוצר. אבל המקום...והעיצוב. מה לומר....אני מניח שהגשש פעם אמרו "אולמי בונבון". נו בסדר אני דיי רגיל למקומות מעוצבים ואירועים שכאילו אבל כאן...זה היה פשוט מעבר לקצה בחוסר טעם.
ואכשיו נעבור לאוכל. כמובן איך אפשר לתאר חתונה ללא ביקורת מסעדות. את תאור החופה והשימלה המדהימה של הכלה. הריקוד המיוחד של הזוג. למי זה מזיז העיקר האוכל והכמויות. אפשר לומר בפשטות שהאביסו אותנו בכל סוג של אוכל. מנות הוגשו לשולחנות. בפינות האולם היו אזורי הגשה עצמית. העוזרי שף היסתובבו והימליצו על מנות מיוחדות ושילובי שיותאמו לכל סועד. אכן היה טעים מיוחד ומרשים אבל וממש אבל ואולי זה שוב הראש השואתי שלי, מידיי פעם היגנבתי מבט לעמדת הפינוי של הצלוחת וכמויות האוכל שעבר טעימה קטנה אחת ואחר ניזרק. בנשימה עמוקה אני חושב עכשיו על מהות העולם הזה שמראה הצלחה בביזבוז. כך האוכל המשיך להגיע כשעברנו את חצות והמנה העיקרית עדיין לא התקרבה (מפני שהיינו עדיין בראשונות ואפציות הגשה) פשוט ניכנענו והיפסקנו לאכול/לטעום. זה דיי היפתיע את עוזר ההגשה "ומה על הסטק?" "יש גם אופציה של XXXXX לעיקרית". אווייש מחשבות של מונטי פייטון והמערכון עם השמן מהסרת משמעות החיים עלו לי בראש. דייי. מספיק.
הדבר העיקרי של החתונה הזו היה במוסיקה המזרחית הפועמת בעוצמה חסרת פשרות בכל אולם החתונות. היה ממש קשה לדבר בינינו אפילו שהשולחן שלנו היה יחסית פינתי ורחוק מעמדת התקליטן. הצעירים אשר מנות כ 80% מבאי החתונה פשוט צעקו ורקדו. עשו שמח לחתן וכלה. לא שאני זר למוסיקה רועשת. עשיתי את שלי בקונצרטים של להקות רוק, במועדוני ריקודים ופאבים דחוסי אדם. אבל הפעם כניראה שבאתי עם ציפייה ליותר עידון, מוסיקה של להקה? זמר מוכר? ואולי שירי ארץ ישראל? זה זר כל כך לבקש?.
במקום זאת קיבלנו געש מזרחי של אייל גולן ועומר אדם. לקראת שעה 11 רוב ה"מבוגרים" עזבו. התקליטן היתחיל להעיז יותר בהכנסת שירים מיוחדים.
זו הפעם הראשונה שאני שומע את הגירסה "תל אביב" – עומר אדם בסיגנון "עומד לי עומד לי, עומד ולא נופל לי" אפשר לנחש את שאר מילות השיר.
השתיייה החריפה, הלחץ באוזניים, נחיתת הסטק שנידחתה לשעה מאוחרת יותר, עקב בקשת הקהל הצעיר והמבט העייף אצל המתוקה גרם להחלטת = ויברח יעקוב....
אחרי 10 דקות נסיעה המתוקה אמרה "תקשיב לשקט"
אכן...מדהים
שקט...וקול טינטון/ציפצוף באוזן ימין.
לסיכום - אני ממש מאחל להם בהצלחה, צעירים ויפים. יש להם מעמד/עבודה/דירה כל מה שניתן לחלום. אני רק מקווה שיש להם גם חברים של אמת שיעריכו את כל האירוע הבומבסטי שהופק למענם.