למרות עברי הצבאי המהולל. כאשר הודיע לי המתוקה שאנו הולכים לסופ"ש במדבר קפצו עלי כל אותם פעמים שסבלתי בבסיסי הדרום.
לא אחת מצאתי את עצמי באמצע המידבר חופר גומה בכדי לא לספוג את רוחות הלילה הקרות, יושב בנגמש לפני תרגיל וחושב איך לבשל את הלוף (יש שיטה מיוחדת לחבר את הקופסאות לאגזוז, יוצא חם ומעושן). או עומד בתחנת האוטובוס לבית, עם זריחה ראשונה ומחפש עקרבים או נחשים. כן הדרום החמים מלא ההרים.
כך עם הרכב היותר גדול וחברה שהצתרפה יצאנו לעבר המסע הדרומי שלנו. מה נגלה ומה ניראה עדיין לא שיערנו בליבינו. הכבישים הנוחים והנוף המיתחלף הזכיר לי שוב את יופיה של מדינתינו. בתים שונים וישובים אזורים חקלאיים ומיפעלים. אכן נתנו את חותמינו בארץ הזו. כאשר הגענו לערד הופתעתי מהבנייה החדשה ושל רבי קומות. העיר כניראה באמת מתפתחת חזק כחלק מהשינוי של צה"ל לדרום. בעצירה במרכז העיר ראינו את המחירים במשרדי מתווחי דירות. המחירים פשוט מצחיקים, נו טוב יחסית לאזור המרכז. העיר ניראתה מסודרת אומנם לא ת"א הדרומית אבל בערך רחובות + - . עשינו את מיבחן הקפה, ניכנסנו לבית קפה מקומי והיזמנו קפה קר. השירות היה מהיר, הקפה טוב. האוכלוסייה שקטה חלקה רוסית והמחיר סביר ביותר.
אז מה חסר?.
תנשום אמרה לי המתוקה. תינשום את האוויר הזה.
נשמתי עמוק, אוויר מדברי, ללא לחות. לא יבש אבל נקי בצורה אחרת.
לאחר שהתאספו שאר באי הסופ"ש המשכנו לכוון החושות שישמשו אותנו לפעילות של הסופ"ש. קצת נסיעה בדרך עפר לא קשה והיגענו לנוף מהמם של ים המלח. התנאים היו סבירים מיקלחות עם מים חמים ושירותים אומנם עם מכסה אסלה מודרני אבל הדחה עם נסורת. שרותים אורגניים. החושה כללה מיזרונים רבים חלונות הניתנים לסגירה וספה נוחה אחת. המיטבח היה מצוייד בכיריים טובות אשר איפשר חימום ובישול האוכל הרב שהבאנו. נו ישראלים שיוצאים למידבר לא יצתידו ל 40 שנה?.
על החוויה שעברנו שם אני לא יכול לספר הרבה. זה היה שילוב של התקדמות התפתחותית תוך כדי שימוש בגוף. אני מקווה שאני לא הורס את ההסבר המדהים של המדריכה שלנו אבל זו השיטה הטיפולית שלה ואני עם כל הספקות התחלתיים שלי של. מה אני אשיג כאן ומה זה יכול לעזור לי חוץ מנופש ומנוחה גילית בעצמי שני אנשים.
את כני – כני הוא הצד הטוב והמקדם שלי, הכנות חסרת הפשרות שלי. מה שבאמת אני רוצה להיות והוא יביא אותי להשגים הבאים שלי.
את אגי – אגי הוא הצד המפריע שלי. האגו שמתבצר, מתנהג כמו ילד. הוא מעליב, שתלטן, גם גורם לניכור ובדידות.
כל אחד מצא בעצמו את המרכיבים המקדמים והמעקבים.
ביצענו תרגילים שונים במשך כל הסופ"ש ואכן תהליך הבנייה היה ניפלא. חיזק ונתן אפשרות להגיע יותר לעומק ולחפש את מה שבאמת חסר או מפריע. בשלב מסויים עזרנו והימחזנו אחד לשני את הנאמר בכדי לשקף בצורה חזותית את מה שנאמר וזה היה מדהים.
בסופו של דבר אומר את האמת, גילית את הדבר שכואב לי ביותר ולא אשתף זאת כאן. זה בגרעין נשמתי וכאשר עזרו לי הבנות הנפלאות פשוט בכיתי. זו הפעם הראשונה שפשוט לא יכולתי להפסיק לבכות. יצאתי מהאוהל פשוט לעמוד מול הרוח המידברית. לספוג את רגש ולהרגיש את הדמעות יוצאות. ממני. זה להבין את האובדן ולהבין את התקווה. שיש עדיין תקווה. כי כל זמן שיש רגש יש תקווה.
הסדנה המשיכה. אני הרגשתי כל כך סחוט ריגשית שפשוט הלכתי לנוח. החלומות היו טובים.
אני שוב חייב להודות למתוקה שהביאה אותי למקום הנפלא ההוא ולאנשים המדהימים שפגשנו.
בעזרתם אני אדם יותר טוב.
ופחד גדול הותרתי מאחוריי.
