סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רצה עם זאבים

והפעם: מגילת העצמאות שלי
לפני 10 שנים. 13 במאי 2014 בשעה 8:59

היתה לי שנה מטלטלת רגשית. התאהבתי כפי שלא אהבתי גבר מעולם, נשבר לי הלב ברמות שלא חשבתי שארגיש שוב משהו למישהו (ואם משאית היתה דורסת אותי הייתי שרה הללויה), ניסיתי לאהוב שוב בכוח ולא הרגשתי דבר, דיברתי עם עשרות עבדים ואף אחד לא התאים לי, ויתרתי על כל הרעיון ובאתי לצאת מכאן ובשנייה האחרונה הגיע לחיי מר עום ושינה כ"כ הרבה. אני מניחה שלימדתי אותו הרבה על שליטה והתמסרות. הוא לימד אותי את שני השיעורים הכי חשובים כרגע בחיי, ראשית, שהלב שלי יכול להרגיש שוב ולאהוב ושנית, את ההבדל הגדול בין אגו לכבוד עצמי. כשיש אהבת אמת אין מקום לאגו, להפך, ככל שאתה מוותר עליו, אתה יכול להיות נאהב יותר כפי שאתה. אגו נועד להגן עלינו ובמקומות בהם אני מרגישה חזקה, אין לי שום צורך באגו שלי. מדהים כמה הייתי טובה בללמד אחרים את השיעור הזה וגרועה בללמד אותו את עצמי.

כבוד עצמי זה עניין אחר. בשם מילות אהבה ויתרתי בעבר על כבודי העצמי והכנסתי את עצמי למצבי ביטול. הפסקתי לכבד את עצמי כאישה, כאדם וכשולטת. בחודשים האחרונים אני בתהליכי הבראה עם עצמי ולעצמי.

מר עום ואני נפרדנו היום באהבה רבה, מסיבות שלנו. הוא תמיד ישאר יקר ללבי ואני חברה שלו ומתגעגעת אליו כבר ומאמינה שנפגש שוב כאשה וגבר, גבירה ונשלט, בתקופה אחרת, שתתאים לנו יותר לביחד.

ואני, בלי קשר אליו ולקשר היפה שהיה לנו ואולי בעצם בזכותו, ניצלתי את ההזדמנות ואת הצביטה בלב, לנסח לעצמי מחדש מה אני באמת רוצה בחיי. פתאם הבנתי שלא, אני ממש לא רוצה להסתפק יותר ברק עבד. סקס של שליטה תמיד יהיה הסקס הכי מרגש בעיניי, אבל מה שמרגש יותר מהכל ביחסי שליטה עבורי הוא התחושה של ההתמסרות וההשתייכות. מה שאני באמת רוצה זה קשר עם גבר עוצמתי, כריזמטי, אוהב,עוטף, מכיל ויצירתי, שיאהב את השולטת אבל גם את האישה שאני, גם את הילדה שבי, את כל מי שאני ושיתמסר באמת לכל המכלול הזה. גבר שלא יצפה שרק אני אביים לו וארגש אותו, אלא ידע גם לחזר אחריי ולרגש אותי. אחד כזה שיודע להיות הכי גבר מולי והכי עבד וזונה, חור ומתמסר בסקס ובכל שנייה שאסמן לו. אבל לא, אני לא מחפשת אותו עכשיו. לא לפני שאלמד עוד כמה דברים על עצמי, במסע הזה שאני עוברת לאחרונה.

זאת הזדמנות מצויינת לנסח חוזה חדש עם עצמי לגבי חיי והנה אני מנסחת את ההתחייבויות החדשות שלי לעצמי:

אני מתחייבת לעצמי לחיות חיים של אמת.

- להנות מחברויות של אמת, המבוססות על אהבה וכבוד הדדיים. כאלה שנמצאות לצדי בטוב וברע ורואות אותי תמיד, באמת, כפי שאני ובעיניים מפרגנות. 

- למצוא אהבה שתצליח להכיל את כל המכלול שלי, כפי שאני מכילה אחרים. עם אדם שיתמסר לי רגשית, נפשית ופיזית. אני מתחייבת לעצמי להלחם באגו ולהרשות לעצמי להיות גם אישה וילדה ביחסים האלה ולא רק אמא ושולטת. אני מתחייבת לבדוק אם האהבה הזאת מתקיימת רק במילים או גם במעשים וללכת ממנה אם קיים פער בין המילים למעשים.

- הגוף שלי הוא המקדש שלי לא רק במי שאני מוכנה שיגע בו. אני מחוייבת לשמור על בריאותו ויופיו. לחיות חיים של בריאות, להכניס אליו רק אוכל בריא, שמספק לו אנרגיה טובה של חיות, להתאמן, להנות מכל דקה בה הגוף שלי הופך לחזק יותר, פעיל יותר, מעוצב יותר ושמח יותר.

-אני מתחייבת בפני עצמי לא לעצום עיניים מלראות את המציאות כפי שהיא. לא באהבה, לא בחברויות, לא בגוף ולא במי שאני. 

אני מחוייבות לסלוח לעצמי על טעויות העבר, לאהוב ולכבד את עצמי למרות חוסר המושלמות שלי ולהביט לעתיד באופטימיות ושמחת חיים.

בכבוד רב,

אני

http://media-cache-ec0.pinimg.com/736x/0a/17/51/0a1751263e926f094c906ffba1fa47a1.jpg

נ.ב (שירשם בפרוטוקול יומני האישי).

היום התחלתי ללמוד נונצ'קו בשיעור אומנויות הלחימה. איזה אושר. 

http://mibemall.co.il/Image.ashx?image=power-sport1/nonchko1.jpg&width=380&height=400

לפני 10 שנים. 29 באפריל 2014 בשעה 7:42

מדריכת הכושר שלי, עברה היום כל גבול ושברה כל קו אדום שהצבתי אי פעם - היא הריצה אותי.

אני, אניגמטית דה פירסט, מלכת בטטות הכורסא לדורותיהן של תל אביב והסביבה, רצתי בים.

לא, זה לא נמדד בקילומטרים. זה נמדד בשלושה מקטעים בני דקה באמצע הליכה מהירה, אבל אלה היו שלוש דקות

שנדמו כנצח, כולל מופע זיקוקים פרטי בצד שמאל ושלוש דקות יותר ממה שרצתי בכל חיי הבוגרים.

 

אחרי השיעור הסברתי לה שהיא בזבוז משווע לעולם השליטה ואם היא הצליחה לגרום לי לרוץ היא יכולה בקלות לגרום

לכל עבד לעשות הכל כולל הכל ושאני מוכנה ללמד אותה, בכיף, כולל הדגמות (עליה) איך מצליפים, מחטים וכל דבר אחר.

אבל היא רק הביטה ואמרה לי: "כן, אל מה יצא לי מזה? אני אוהבת גברים חזקים ומכרבלים".

בכל מקרה, זה הרגיש זוועה תוך כדי, אבל ההרגשה אחר כך מדהימה. הצבתי לעצמי מטרה ועשיתי את זה.

אני שוב מלכת העולם של עצמי וזוהי רק ההתחלה ותראו, בסוף אהיה מדריכת זומבה עם ריבועים בבטן וחסר

למי שלא ירקוד אצלי.

והנה שיר הריצה הראשון שלי: 

 

 

לפני 10 שנים. 28 באפריל 2014 בשעה 6:12

אזהרת קריאה: הפוסט קשור ליום השואה. למי שרווה מהסיפורים מומלץ לדלג.

***

הילדה הקטנה אחזה בידם של הוריה. בת שלוש ולא מבינה מה זה מחנה עבודה. למה צריך לעזוב את הבית וליסוע לשם ברכבת הגדולה והמפחידה הזו, הרי כבר יש להם עבודה? הוריה עומדים בתור לעלות לקרון ולפתע מגיע רופא המשפחה. הוא עוצר אותם ואומר: "למה לקחת ילדה למחנה עבודה? אני אשמור עליה. תקבלו אותה חזרו כשתחזרו מהמחנה. לא חבל? בטח אין שם הרבה אוכל". הילדה נפרדת מהוריה. הם נשלחים למשרפות. אי לוויה ראשונה.

הרופא יהודי, אבל עובד עבור הממשלה ומוגן. הוא עובר בסתר במחנה, מוציא אנשים חיים מעבר לגדר ומחליף אותם בגופות, שלא יראו שחסר. הוא נעלם לימים מהבית ואת הילדה צריך לשמור. היא קטנה. הוא סוגר עיסקה עם השכנה הנוצריה המסוממת, סמים תמורת השגחה. היא אוהבת את הילדה, מלמדת אותה תפילות נוצריות. הילדה אוהבת את הציורים בספר התפילה ומשננת אותן היטב. יום אחד הנאצים דופקים בדלת, "שמענו שיש כאן ילדה יהודיה". הנוצריה מתקוממת, "מה פתאם, היא שלי, תראו, היא אפילו יודעת את כל אווה מריה". הילדה מתפללת, הנאצים עוזבים. אי לוויה שנייה.

יום אחד הנוצריה לוקחת מנת יתר, היא מתה ממנה והילדה לבד איתה בבית, היא רצה לשכנים להזעיק עזרה. מרב צער היא מפסיקה לאכול, לוקחים אותה למנזר שהוא גם בית חולים זמני. לאט, היא מחלימה. הרופא בא לשחרר אותה ומצליח בשנייה האחרונה לחמוק מהנאצים שבאו להרוג את הילדים היהודים שהתחבאו במנזר. אי לוויה שלישית.

אחרי המלחמה, הרופא עולה לארץ עם בתו החדשה, המאומצת. דודה שלה, שריד אחרון למשפחה, באה לחפש אותה, מתאהבת ברופא, מתחתנת איתו והם מגדלים את הילדה יחד. לא, הם לא חיים באושר. הם חיים בטירוף ובחוקים נוקשים, רדופי זיכרונות ושדים.

הילדה גדלה, אבל לא באמת. משהו בה תמיד נשאר ילדה, ילדה שצריכה את אמא ואבא וחום ואהבה וביטחון. ילדה שמחפשת אמא בכל אישה, גם בבת שלה, אני. 

אני לא מדליקה נרות נשמה, לא צופה כבר בתוכניות המכאיבות. השואה היא לא משהו שהיה ונגמר. הוא משפיע על חיינו כאן ועכשיו, באיך שהמדינה הזאת מעוצבת, באיך שהורינו מעוצבים וכנראה, שגם באיך שאנחנו עוצבנו.

לפני 10 שנים. 27 באפריל 2014 בשעה 9:01

שיעור קארטה, ראשון אחרי החופשה, ראשון אחרי שהתגלתה לי אמת.

אני מדמיינת אותו ואני מעולה בשיעור הזה. מדוייקת מאי פעם. כל צ'ף-קרוס מכוון לאיבר שלו וכל אגרוף שלי מנקה אותי משקר וגורם לו לילל ולהתקפל מכאב. אחרי השיעור אני נקייה, מזוככת ואני שוב חזקה. חוזק כזה שמגיע עם שלווה, סגירת מעגל ושמחה פנימית.

http://media-cache-cd0.pinimg.com/originals/16/8c/5c/168c5c2b69035a562bd4c58aee6b15a5.jpg

השבוע הזה עומד להיות חגיגי מאד עבורי ולא רק. רמז: מתאמנת על התיקתקים.

בין הפותרים נכונה יוגרל ספוילר מ"משחקי הכס". או שלא.

לפני 10 שנים. 23 באפריל 2014 בשעה 19:36

אתה גבר, אין צורך בהוכחות. אני יודעת את זה ובכל זאת, מדי פעם, חשוב לך שאזכור, שאתה לא רק החור שלי, העבד שלי, שאזכור את מי שהיית לפני שהפכתי את עולמך לגן עדן של כאב מהול בעונג.

ואתה יודע, אני יודעת שאתה רוצה. אין צורך להסתיר כלום יותר. אתה הכי גבר, אבל הגבר הזה חולם להיות לא רק החור שלי, אלא גם הזונה. כן, אני יודעת, אני מרגישה את זה מפעפע בך, איך די במילה הזו שאני אומרת לך, כדי לגרום לפיטמות שלך לפרפר כבתגובה לכאב החד שלי ולזין שלך להזדקר, כאילו לא היה עתה הדבר המיותר בעולם.

הם קוראים לזה 'פורסד בי', אבל אתה הרי יודע, שדבר לא בגדר הכרח כאן, שאתה רוצה שאני אתן לו אותך, שישתמש, בשבילי, איתי, למעני. וכן, קצת נדבר עליך יחד, כאילו לא היית שם בינינו, קצת נלעג ליכולות המציצה שלך, לאיך הישבן שלך נותן פייט כשאני חודרת אליו, בזמן שהוא מרחיב את גרונך בזין שלו.

ואתה לומד, לאט, איך מבקשים. איך תנשק לרגליו ותאמר בגוף שלישי איך הזונה, אתה, מתחננת שישתמש בה. איך תציץ לאחור לראות את פניי המרוצות, הגאות בזונה שלי. כיצד כל תנועה של האגן שלך לאחור, זו שתחדיר אותו עמוק יותר למסתריך, תהיה תנועה של התמסרות לי. פורסד בי? אני לא כופה עליך כלום, נכון חור שלי? זה אתה שכמה להיות הזונה שלי, שאמכור אותך, שאשתמש בך גם כך.

ואחרי שהכל יגמר, אחרי שתבלע את טיפת הזרע האחרונה שלו ותלקק אותה בלשונך ותנגב אותה מישבנך, אחרי שאכאיב לך ואתגרה בך ואשתמש בך ואמכור את גופך ואצבוט את נשמתך, אחרי שאשפיל אותך ואגרום לך לבכות מבושה ומעונג, אבקש ממנו ללכת ולהשאיר אותנו לבד. אחרי הכל, תתכרבל לרגליי ואני אלטף את ראשך ואומר "ששש... זונה טובה...שששש... הכל בסדר. היית זונה טובה. זונה מצטיינת שלי".

  http://media-cache-ec0.pinimg.com/736x/bb/2e/7f/bb2e7fd61ff6567a4a4902ed9961a3c0.jpg

לפני 10 שנים. 12 באפריל 2014 בשעה 20:08

איזה כיף לטייל באמסטרדם ולגלות חנות ספרים באנגלית, מבחר עצום ומסקרן (ווטסון).

ואפילו יותר כיף לגלות שני מדפים מלאים אך ורק ברומנים בנושא שליטה (למרות שחצי מדף מוקדש למהדורות שונות של "50 גוונים" המיותר).

אבל... כמה מאכזב לגלות שכל הספרים עוסקים אך ורק במיילדום.

בכל זאת רכשתי ספר אחד, "יומנה של נשלטת", אולי אגלה כמה רעיונות יצירתיים שאפשר ליישם גם על גבר. אם מישהו קרא ספר פמדום מומלץ, אשמח לקרוא על כך ולחפש לי באמזון.

ואם מישהו מכיר כאן חנות מעניינת לרענון הציוד, אשמח לקבל גם עליה המלצה.

מחר יום ילדים, פארק  וואליבי, "אמא בואי לגלגל הענק" וכאלה. יהיה מענה. מי אמר מחירות לעבדות ולא קיבל?

http://d202m5krfqbpi5.cloudfront.net/books/1366518450l/15744239.jpg

לפני 10 שנים. 10 באפריל 2014 בשעה 19:07

מי הגה את הרעיון המטורף הזה? אני מציעה לשנות את מנהגי החג ובמקום לנקות עדלידא

לפני החג, להכריז על מנהג אלטרנטיבי: כל הזכרים במדינה הופכים לעבדים למשך שבועיים

וכל הנשים לפרעוניות, נוגשות עבדים. שיצאו לחירות, אם עדיין ירצו בכך, אחרי החג.

ובאותה הזדמנות, אני טסה לאמסטרדם הלילה עד אחרי החג.

שיהיה חג חרוסת, בלי מרור, בלי ביצים קשות (מדי) ועם יד חזקה וזרוע נטויה. ושמח. בטח ששמח.

 

עבדים היינו, עבדים. עתה בני חורין, בני חורין. ע ב ד י םםםם

http://media-cache-ec0.pinimg.com/736x/3d/ce/92/3dce92e562a1f3531e3f0a0e56a1a6db.jpg

 

לפני 10 שנים. 5 באפריל 2014 בשעה 13:17

אבאל'ה, שלוש שנים בלעדיך. נראה כאילו מעולם לא היית כאן וחיבקת אותי חזק.

מעולם לא הדקת את השמיכות לגופי, חזק-חזק, שארגיש בטוחה ומוגנת.

מעולם לא סיפרת לי שאני הילדה הכי נפלאה בעולם ושאתה אוהב אותי עד השמיים וחזרה.

ובכל זאת, אתה איתי, אבאל'ה, בכל פעם כשעצוב לי, בכל פעם כשלבד, בכל מכשול שאני עוברת, אני שומעת את קולך מהדהד "את יכולה, את יכולה כל מה שמישהו אחר יכול ויותר".

אתה בנשמה שלי, בכל ליל סדר שאני לא חוגגת איתך, בכל חג שאינך כאן איתי, בכל יום הולדת שלך ושלי. אתה בכל ספר שאני קוראת, זורח בחיוך של הבן שלי, בריצה שלו, שזהה לשלך, בעיניים האוהבות של הבת שלי, בנרות שדולקים על שולחן השבת, בדמעה שלי שזולגת עכשיו. אני מקווה, שהיכן שאתה נמצא, גם אני קצת איתך. תודה. 

(בלי תגובות בבקשה).

לפני 10 שנים. 4 באפריל 2014 בשעה 18:41

לספר לך איך דיברתי איתו,

איך הוא יודע לחרמן אותי עם המילים שלו,

ללחוץ על הכפתורים שגורמים לי לרצות אותו כך,

שיענג אותי, מתחתיי, לרגליי, בין רגליי.

לספר לך איך גמרתי איתו. חזק, עוצמתי,

כי הוא יודע. טוב ממך, לגעת בי.

לספר לך ולצחוק מה"את בת זונה, גבירתי. אני שונא אותך. אני אוהב אותך".

לספר לך ולדעת, שעכשיו תרוץ לאונן ולא תגמור. כי אסור לך. לא בלי רשות.

ואני? לא מרשה. לא אחרי שגמרתי. איתו.

לספר לך כי אני אוהבת שאתה כך: מתפתל, מגורה, סובל. שלי.

 

http://media-cache-cd0.pinimg.com/736x/46/6e/96/466e9627fb0deba094e756070be86cd1.jpg

לפני 10 שנים. 3 באפריל 2014 בשעה 14:16

קצת ידע כללי לא הזיק מעולם 😄 דברים שאני אוהבת לראות ולעשות :

http://femdom-fetish-tube.com/video/6127/

 

http://www.xhamster.com/movies/2599531/mistress_madeline_.the_prostate_milking_queen.html

 

http://www.xvideos.com/video162601/shy_love_and_eddy_strap_on

 

 https://3.bp.blogspot.com/-V7A3_ePx-bU/UR37FDLzlTI/AAAAAAAACjw/R-ui09NVVkM/s320/strap+1.gif

 https://1.bp.blogspot.com/-HTVKZ4Ku_rY/UYPp-DrvEYI/AAAAAAAAAMI/1q7zSuQw8-g/s1600/41.jpg

https://3.bp.blogspot.com/-ZL2IF9BpVGk/UlX90msZO1I/AAAAAAAAAbo/sweBy3mU2xQ/s1600/bad-boy-belt-whipping.jpg

 ושיר אחד, יודע למה? כי זה יהיה מביך ומשפיל לך לרקוד אותו עבורי.