לטייל לחו"ל עם תאומים בני קצת פחות משנתיים, זה קצת כמו לשחק ברולטה רוסית. או שיהיה משמח, כיפי, מגבש ומרגש, או שזה יהיה הסיפור שאינו נגמר של מכות, צרחות, בכיינות, נזלת-קקי-פיפי-בקבוקים והתחביב הידוע: משיכות בשיער (פיצי) ונשיכות שמשאירות סימן לשבועיים (פיצה).
לפני שנה בערך, ניסינו את החוויה המרגשת הזאת, ליעד קרוב יותר והתוצאה היתה אמא אחת מלאה בקיא (מואה), ילדה אחת חולה ומיבבת וילד אחד נרגש מאד. נשבענו לא לחזור על זה בחיים, אבל למזלנו או לצערנו - תאוות הנסיעות שלנו חזקה מהזיכרון הלא נעים הזה.
היעד: גרמניה וכפר נופש בהולנד. המטרה: לשמח את הקטנטנים ואת עצמנו ולחדש מלאי של פינוקים והדרך: טיולי כוכב מהכפר הקטן והציורי. מתארת לעצמי את הפיצים מתרגשים מטחנת רוח ומפרות באחו, טועמים גבינות חדשות ומשתעשעים בפארקי שעשועים. וזה כשאני אופטימית. את התסריט ההפוך אני מסרבת אפילו לדמיין.
והטיול הזה בא לי הכי בזמן שיש. זמן לניקיון פסח, למחשבות ושקט וגם להמון געגועים לאיש שאני אוהבת. פרידה ראשונה מאז שהכרנו ואני כבר מרגישה את הגעגוע.
לפני 14 שנים. 25 במרץ 2010 בשעה 16:31
