רצה עם זאבים

חניתה גידרון היתה מנשות העסקים המובילות במדינה. כסף ישן שהיא שילשה עם השנים. היא התגוררה באחוזה מפוארת בבני ציוץ, היאכטה שלה עגנה בנמל הרצליה ואף אחד מהעשירון העליון, עמו התחככה כדרך הטבע, לא ידע שיש לה תחביבים סודיים, שבינם לבין צער בעלי חיים, הקשר מקרי בהחלט.

לפני למעלה משנה החלה להבחין בנירית טל והחליטה לשחק במשחק חביב מול עצמה - כמה זמן יקח לה להפוך אותה לשפחה שלה. היא אהבה לשחק ונירית היתה אחד מהמשחקים היקרים שלה. היא השקיעה לא מעט כסף וזמן בתשלום לבלשים פרטיים, באיסוף אינפורמציות פנימיות ובלהיות חייבת טובה לכמה אנשים, כדי להגיע לרגע הזה וכמה שהיא התענגה עליו.

"לא רע בכלל, חור שלי, עכשיו הורידי את הידיים ותני לי לראות את כולך. חור לא מתבייש מגבירתו. חור גאה להציג את עצמו בפני גבירתו ומתגאה בכך שהוא שימושי. תראי לי את התחת הקטן שלך, חור שלי", אמרה ואפילו החיוך לא הצליח להסתיר את החום שפשט בגופה.

נירית לא יכלה להתאפק יותר: "תגידי, את פסיכית או שאת על איזה משהו חזק? מה זה הקטע הזה עם החור? מה את רוצה מהחיים שלי יה פסיכית? את יודעת מה יקרה אם אפנה למשטרה?"

חניתה חייכה שוב. "אני יודעת בדיוק. חצי ממשטרת ישראל בכיס הקטן שלי והחצי השני בדרך לשם. אף אחד לא יאמין לזנזונת קטנה שמשתמשת בקוק, על פניי. ועכשיו, מספיק לקשקש, יש לך עוד כל כך הרבה מה ללמוד על איך להיות חור טוב. תוציאי את המתנה השנייה, שבשקית הבינונית".

לנירית היתה קליטה מהירה. היא שמעה את הדברים, הבחינה בקול הסמכותי והבטוח בעצמו והבינה שחניתה דוברת אמת. בחשש פתחה את השקית השנייה, עדיין זועמת ומאמינה שיש דרך החוצה. בשקית חיכו לה ביצים סיניות. היא לא היתה כל כך תמימה שלא ידעה מה הן וכעת חששה ממה שהפסיכית תדרוש ממנה לעשות.

"נחזור למקום בו הפסקנו קודם, לא חשבת ששכחתי, נכון חור? הסתובבי והראי לי את ישבנך הענוג".

נירית הסתובבה בזעם והראתה את ישבנה, "מרוצה?", שאלה בהתרסה.

"לא חור שלי. אני עוד רחוקה מלהיות מרוצה ממך. אתחיל להיות מרוצה כשתהיי שימושית. בנתיים אני רק בודקת את הצעצוע שלי. התחת שלך בהחלט יהיה שימושי לי. ועכשיו תחדירי לעצמך את הביצים הסיניות ועמדי בפישוק, ידיים שלובות מאחורי העורף".

נירית צייתה. היא תמשיך להעמיד פנים שהיא משתפת פעולה, עד שתוציא מהזונה את התמונות. היא החדירה לעצמה את הביצים הסיניות לכוס ונעמדה כפי שצוותה, מעמידה פני אדישה, אבל התחושה של הביצים היתה מוזרה. מלאה, כמעט נעימה.

"מצויין חור. כך חור אמור להראות ולהרגיש. צייתן, מלא ומצפה להוראות הבאות. את תתקדמי בסולם הדרגות לאט. אנחנו נתחיל בללמד אותך להיות חור טוב. חור שמבין שכל מה שהוא רוצה זה להתמלא על ידי גבירתו ולהיות שימושי לה. זה לא שהכוס שלך יהיה החור שלי, זאת את שתהיי החור שלי. כולך, המהות שלך. הכוס שלך, הפה שלך, התחת שלך, הראש שלך - הכל יתופעל כדי להיות חור טוב. כשתצטייני כחור, אעלה אותך לדרגת זנזונת, אבל יש לך עוד כל כך הרבה ללמוד עד שתגיעי לדרגה הגבוהה הזאת. בנתיים-רק חור. מעכשיו, צעצוע, את הולכת לעבודה עם הביצים בתוכך ועם הקולר שהענקתי לך ואת תזכרי כל דקה ביממה, מי את ומה את עבורי. ברור חור?"

"כן", ענתה נירית בעצבים.

"התשובה הנכונה היא 'כן גבירתי'", אמרה חניתה "ובפעם הבאה שתשכחי זאת, תענשי ותאמיני לי - את לא רוצה לטעום מהעונשים שלי. אני אוהבת לאלף ואני מאמינה באילוף בשיטת המקל והגזר. המקל יכאב מאד, אני מבטיחה. ועכשיו, חור, תפתחי את המתנה השלישית שלי. תראי כמה אני מפנקת אותך, שלוש מתנות ביום אחד".

"את ממש מלאך", אמרה נירית ופתחה ברעד את החבילה השלישית. בפנים חיכה לה באט פלאג. היא קיוותה שזה לא מה שהיא חושבת שזה, אבל חניתה לא אהבה לבזבז זמן.

"החור שלי צריך להכין את כל החורים שלו עבורי. מהיום את מתחילה להתאמן, כדי שלא אצטרך להתאמץ מדי כשאחליט להשתמש לך בתחת. מעכשיו ובמשך שבוע, כל יום בדיוק בשעה אחת, תחדירי לעצמך את הבאט פלאג לישבן ותהיי איתו במשך שעה ולא מעניין אותי אם זה באמצע צילומי תוכנית או ביום הולדת לתינוק בן שנה וחור? אל תחשבי לרגע שאת יכולה לרמות. עוקבים אחרייך בשבילי ואם לא אהיה מרוצה, את תסבלי מאד. ברור חור?"

נירית היססה לרגע ואז ענתה: "כן, גבירתי". היא שנאה לומר זאת, היא שנאה את האישה הזאת, היא שנאה לציית לה, היא תיעבה כל מילה שלה, אבל משום מה היא חשה לפתע את הכוס שלה מתכווץ על הביצים הסיניות ורטיבות מוזרה נוזלת במורד ירכיה.

"מספיק לך להיום, חור. מחר חכי לי בדיוק בשעה שמונה בערב. הנהג שלך יבוא לאסוף אותך אליי וחור? כל השיחה שלנו צולמה ותועדה, ממש לא כדאי לך לא להיות מוכנה ואל תטרחי להתלבש יותר מדי, הבגדים לא ישארו עלייך יותר מדי זמן. חלומות פז יקירתי".

נירית לא אמרה אפילו שלום, כשהתנתקה מהסקייפ וסגרה את המחשב בזעם.