נירית לא הצליחה להרדם. היא התהפכה שוב ושוב במיטה הזוגית שלה וחשבה כיצד לטפל בסוחטת ואיך תצליח להוציא ממנה את התמונות, בלי לשלם את המחיר שהיא דורשת. היא עברה בראשה על כל רשימת מכריה, מנסה להזכר במישהו שיכול לעזור לה, אבל לא מצאה אפילו אחד שתוכל לסמוך עליו ולספר לו את כל האמת. בדרך כלל, כשלא הצליחה להרדם, אוננות היתה עוזרת לה, הפעם היא מוטרדת מדי, או שלא? היא נזכרה בתחושה של הביצים הסיניות בתוכה והחלה להתגרות. אם זה רק היה גבר שממלא אותה כך.
אצבעה נשלחה אל בין רגליה והיא החלה לדמיין את האקס שלה. הוא היה חתיך ושרירי. איך שהיא אהבה להתבונן בשרירים שלו נעים, כשהוא זיין אותה. היא פינטזה שהם נפגשים באמצע הרחוב ובלי לדבר הרבה עולים אליה לדירה ואז הוא מצמיד אותה לקיר ומנשק אותה ואז... פתאם שמעה בראשה את הקול של האישה "חור שלי, המהות שלך היא להיות החור שלי". היא נבהלה מעצמה ומיהרה לסלק את האצבע מהדגדגן שלה. מה פתאם הפסיכית נכנסה לה לפנטזיה? זאת לא היא, זאת המילה הזאת, שהיא כל כך שונאת, אבל בכל זאת - עשתה לה משהו? היא חזרה לפנטז עליו, רק שהפעם הוא אמר את המילים, "את חור שלי", כשפישק את רגליה וחדר לתוכה. זה עבד. תוך דקות ספורות היא גמרה. בת זונה הסחטנית הזאת, אפילו על הפנטזיה שלה היא משתלטת.
למחרת הצטלמה לתוכנית חדשה בכיכובה בערוץ הילדים. תוכנית שהביאה את כל כישוריה לידי ביטוי. היא שרה ורקדה, היא שיחקה, השתוללה וידעה כמה היא נראית נפלא כשהיא עושה את כל אלה. בכל תנועה שלה, חשה את הביצים הסיניות שמילאו אותה ולא הצליחה לשכוח לרגע את האישה, גם כשמאד רצתה. כשהגיעה השעה חמישה לאחת, הם היו עדיין בעיצומם של הצילומים והיא ידעה מה עליה לעשות ושמישהו עוקב אחריה. היא ביקשה מהבמאי הפסקת פיפי וניגשה לשירותים עם תיק היד שלה.
שום דבר לא חדר לה לישבן עד לאותו הרגע והיא פחדה. מאד פחדה. לאט כיוונה את הבאט פלאג אל ישבנה והחלה להחדיר אותו לתוכה. זה כאב והחליק מתוכה ודרש ממנה לכווץ את הישבן ומי בעצם ידע? העוקב יראה שנכנסה לשירותים, אבל לא ידע מה עשתה בהם. היא מיהרה לשלוף את הבאט מתוכה, החזירה אותו לשקית ויצאה שוב לסט הצילומים. שתקפוץ לה הפסיכית, היא לא הולכת להכאיב לעצמה בשבילה.
עברה שעה והצוות יצא להפסקה. היא הלכה לחדר המאפרת, לרענן את האיפור שלה, כשהנייד שלה צלצל וקולה של האישה נשמע מצידו השני של הקו: "חור, לא אמרתי לך שאם לא תצייתי לי זה יכאב? הערב תקבלי את העונש הראשון שלך וכדאי מאד שתחזרי לשירותים ותחדירי לתוכך את הבאט פלאג למשך שעה, כי אחרת העונש רק יגדל".
"טוב", ענתה נירית בתדהמה וכעס.
"התשובה הנכונה היא 'טוב גבירתי'", ענתה חניתה והוסיפה "והרגע זכית בעונש השני שלך להיום. הסברתי לך שאם תשכחי מה אני עבורך ואיך לקרוא לי בנימוס, זה יעלה לך ביוקר. ועכשיו, קדימה חור, לכי לשירותים ועשי את מה שציוויתי עלייך".
נירית ניגשה לשירותים, מרגישה מובסת לרגע. היא כיוונה שוב את הבאט פלאג לתוכה, פלטה אנקת כאב כשחדר אליה, החזירה את תחתוניה למקומם וניסתה שפרצופה לא ישקף את העובדה שהרקטום שלה מכווץ על חפץ זר ומכאיב. מאיפה לעזעזל הזונה יודעת שהיא לא החדירה אותו קודם? היא שתלה מצלמות גם בשירותים או שאולי הספיקה להכיר כבר את אופיה?
והערב? מה יהיה הערב? הפסיכית יודעת הכל והפסיכית תעניש אותה. איך היא תתחמק מזה? מה יהיה העונש? מה האישה הזאת עוד מתכוונת לעשות לה? איך היא מעזה להתנהג אליה כך, היא, הטאלנט החדש של תמי הפקות, היורשת הבלתי מעורערת של מיכל ינאי ויעל בר זוהר ואפילו של רינת גבאי. היא תראה לה מה זה. האישה הזאת תצטער על הרגע בו נולדה. היא עדיין לא יודעת איך, אבל זה יקרה ובקרוב. נירית היתה רגילה להשיג את כל מה שרצתה.
לפני 14 שנים. 29 באפריל 2010 בשעה 5:56
