יקירתי,
קיבלתי אותך במתנה לפני כשנה, מחבר יקר
ומאז אינך מפסיקה להיות כזאת - מתנה יקרה בחיי.
אני אוהבת בך הכל:
את הנשמה הזכה והיפה שלך,
את היושר הנפלא שלך,
את הכנות החותכת שלך,
את כושר הביטוי המדהים, הרהוט והחד שלך,
את האופטימיות הנצחית שלך ואת הקלילות בה את מביטה במצבים קשים,
אני אפילו אוהבת את הדרך בה את מקללת בעצבים,
באוצר מילים עדין כשל ילדה בת שש.
את מקסימה, מותק
וזכיתי בך בענק.
כל כך הרבה עברנו יחד השנה,
למרות המרחק וכל המשברים
ואני רוצה לאחל לך מזל-טוב הכי ענק שיש
ושתדעי שאני כאן לא מפסיקה להחזיק לך אצבעות,
להגשמת כל המשאלות הכי כמוסות.
ואת יודעת שפעם, אי-פעם, לא ידוע מתי, למה וכמה,
את ואני יהיה גם יותר.
אז יאללה, תתקרבי לך כבר מאי שם,
כי הגעגוע כאן גדול ואני רוצה לחגוג לך לא רק במילים.
ועד אז-מיליון נשיקות וחיבוקים.
לפני 14 שנים. 22 במאי 2010 בשעה 17:23