רצה עם זאבים

חצי שנה שהאיש שלי עושה לי נעים בנשמה, בלב ובגוף.
חשבנו על תאריך רשמי ולא הצלחנו לקבוע מתי היה היום המדוייק בו הפכנו לזוג.
היתה הפעם הראשונה ש... והפעם הראשונה ש... והפעם הזאת שפתאם...
אז החלטנו על תאריך אקראי למדי, לפני כשבוע, תאריך של חגיגה פרטית לשנינו,
רק שלבן שלי היו תוכניות משלו והחגיגה נדחתה לשבוע הזה.
ושוב, חבוקה בזרועותיו, מצאתי עצמי מודה לאלוהים ולכל כוחות הטבע,
שהעניקו לי אותו במתנה, לאהוב, להיות נאהבת, להתעטף בו כבשמיכת פוך, כבתחבושת לכל הפצעים,
כשביל של עונג שמאיר את חיי בכל יום ויום, מעצים אותם ואותי, מחייה את תשוקותיי, מנשים את שאיפותיי,
מרווה את צמאוני האינטלקטואלי ומחבק את נשמתי ולבי. ושוב, מצאתי את עצמי מזילה דמעה אחרי הסקס, כי כך זה מאז שאני איתו-
עושה אהבה ודומעת. משהו בו ובנו, שמשחרר לי את כל העכבות, הפוזות, הקשיחות, הלוקינג גוד ולרגע, ברגע של אחרי,
כל מה שאני רוצה זה להתכרבל בו ולהרגיש-הכי להרגיש את הכל, עד הסוף, עד העצם, עד הכי בפנוכו של הלב.
ושם, כשאני איתו, אני הכל. האשה והילדה, השולטת והנלקחת, הנותנת, הדעתנית, החברה הכי טובה, המתמסרת וזאת שיודעת לשאול.
תודה על חצי שנה של אהבה. אני נוצרת כל דקה איתך, בתיבת האוצרות של הלב שלי. ואוהבת אותך כל כך.

***

ואתמול, ערב מקסים עם אנשים מקסימים, חברים ישנים וחדשים, מכרים וידידים, מארגנת אלופה ומארח מקסים במיוחד.

ואת, את שפגשתי אחרי שנים של ריחוק ואפילו טינה, אין לך מושג כמה שמחתי לראותך וכמה חשתי הפעם אחרת ואיך בדיוק לפני שבוע נזכרתי בך וחשבתי כמה הכל היה מטופש ולמה אני בכלל שומרת על זה. היה לי כיף לשוחח איתך שוב ואני מאד מקווה שתתחילי לכתוב. אני אהיה הקוראת הראשונה. חיבוק ונשיקה מכאן.