רצה עם זאבים

Rea​(אחרת) - אני לא יכולה להסכים לזה. אולי לכל הנשלטים ( למרות שגם זה לא יכול להיות כי המון אנשים נשלטים גם עוברים צד להשלמת החוויה) אבל לרב הנשלטים יש את היכולת לספוג הכל. הם עוברים לצד המתמודד בלי פחד- ההפח. הפחד הוא כמו סוייטצ' של אדרנלין. כל הטאוריות שנשלטות הן נשים אובדניות שצריכות איפוס זו המצאה של נשים אובדניות וגברים שצריכים איפוס ( אני מדברת על הסופרים, כותבים וכו).
חרדה זה משהו כל כך נפוץ היום. זו תופעה של כלל המדינה. כמו בקופסת שימורים חומר משמר שומר הכל הריקבון.
והצורך שלא יכעסו עליו- זה רצון לראות את השולט מקבל את מינון הרוגע. ולפעמים זה הימלטות מעונש. משחק כזה. לתפוס קצת מנוחה)
לגבי תופעת ההימלטות- כי זה לא מאהבה. כשאדם והב אדם אחר- אין גבול. בלי אהבה זה נהפך לספורט. ושם צריך לפתח שרירים. זה עיניין של עבודה, עבודה, עבודה ( לנין) כתוב מגניב. יום מצוין לנו

אניגמטית​(שולטת) - אני לא מסכימה איתך. הם סופגים כל מה שמענג להם, גם מה
שכואב להם רגשית ופיזית, מענג להם. הם נכנסים לחרדה במקום
בו רוצים מהם מה שאינם רוצים לתת ואז במקום להגיד שזה גבול או לא
עושה להם טוב, הם נכנסים להתקף חרדה. וכמובן שזו הכללה
רוצה לעשות מבחנון קטן לבדוק אותי? תני לעבד שכתיבה איננה
התחביב שלו או שמפחד מביטוי בכתב, משימת כתיבה.
את תראי מהר מאד על מה אני מדברת :-)
זה לא קשור לאהבה, אגב. גם אלה שכן אוהבים לא רואים בעיניים
כשזה מגיע להתקף חרדה. ותאמיני לי שאני יודעת להבדיל בין משחק של להתחמק
מעונש לבין המלטות פחדנית. אגב, לא תאמיני כמה שולטות מגיבות לפוסט הזה בפרטי,
אז בכל מקרה, תודה על התגובה כאן ויום מצויין לך.

אניגמטית​(שולטת) - אגב, שימי לב שדיברתי על נשלטים זכרים. נשלטות שונות לחלוטין.

גולוסקלפרה​(נשלט) - למה הן מגיבות בפרטי? אולי הן חרדות? : )

ובקשר לדוגמא שנתת, אם נשלט יאמר לך שכתיבה היא מבחינתו גבול, תוותרי לו?
אני מניח שהתשובה שלילית. לכן, במקרה כזה, נשלט שיעלם אולי עושה זאת משיקולים פרקטיים ולאו דוקא חרדה. ואולי זה המכנה המשותף לנו - אנחנו פרקטיים וממוקדי מטרה : )

אניגמטית​(שולטת) - אם הוא יגיד לי שכתיבה עושה לו התקף חרדה, אז כן, בהחלט אוותר
לו ואתן לו משימה קשה יותר, אבל כזו שהוא מסוגל לעמוד בה.
אתה לעולם לא יכול לנחש מה אני חושבת ורוצה ולכן זה ממש לא פרקטיות,
סתם פחדנות.

אניגמטית​(שולטת) - ואגב, אני לא דיברתי על עצם ההחלטה להפרד, היא הכי
לגיטימית שיש. דיברתי על חוסר הנימוס שבהתפוגגות
ללא אמירת שלום ופרידה מכובדת. זאת לא פרקטיות.
זאת גסות רוח ואי ראייה של האחר, ילדותיות ואגוצנטריות גם יחד.

גולוסקלפרה​(נשלט) - בזה אני מסכים איתך.
מה גם שכמשתמע מדברייך, אם באים ואומרים "תראי, לא מתאים לי הקטע הזה שאת דורשת ממני להתחיל לכתוב פתאום. אני ציפיתי למכות, השפלות. רציתי שתירקי עליי ותרמסי אותי תחת רגלך ואת, את דורשת ממני יותר משאוכל לתת. צר לי אך לא אוכל להיות בקשר עם מי שדרישותיה כל כך מופרכות" - בהרבה מקרים זה דוקא מתקבל בהבנה : )

אניגמטית​(שולטת) - לי זה היה נשמע הזוי, האמת. כי יופי שבאת לקבל משהו מסויים,
אבל אם אתה מצהיר שאתה עבד ושאתה רוצה לשרת אותי ושחלק
מהעונג שלך הוא הסיפוק שלי, אז אם אתה אומר לי שכתיבה גורמת לך לחרדה, זה דבר אחד,
שאני יכולה לקבל, אבל אם תגיד מה שכתבת לעיל, ובמילים אחרות- אותי מגרה א' והב' שלך מופרך בעיניי ולכן לא אבצע אותו ואתפוגג ואז אבוא לסיבוב נוסף, אני אראה לך איפה הדלת ואבקש ממך בנימוס לא לחזור. אתה אמור לתת לשולטת שלך להוביל ואתה אמור לעשות מה שהיא רוצה. ברור שאתה אמור להנות בדרך, אבל אם אתה רוצה לשלוט מלמטה ולהכתיב מה כן ומה לא, אז לך למגרש המשחקים לא אליי. לנשלט מותר לקבוע גבולות וקווים אדומים,
בכל השאר, הוא אמור לציית גם אם לא נוח לו או כיף לו, רק כי היא רוצה ולה זה עושה טוב.
מי שלא מבין את זה, מוטב לו להיכנס לקשר ונילי ולבקש מהאישה שלו לשחק מלכה.

גולוסקלפרה​(נשלט) - זה נכתב בנימה קצת פחות רצינית, אבל תודה שאת לוקחת את דבריי ברצינות.
ובאותה רצינות, התכוונתי שאני מסכים איתך שמוטב להציג את הדברים כהווייתם ולא להיעלם (ולהאלם), מה גם שלפעמים יש הפתעות והסירוב לבצע מטלה תוך הבהרת הסיבות לא מביא לסיום הקשר אלא להבנה יותר טובה בין הצדדים.

עקר הבית​(נשלט) - המשותף לכל הנשלטים זה שכולם שונים זה מזה ,ודומים בדיוק לעצמם

אניגמטית​(שולטת) - אתה טועה, אבל זה בגלל שאתה לא חי עם עבדים
סביבך במשך שנים:-)
וכאמור, לכל כלל וגו'.

Miss Hide - אני לא יודעת אם רמת חרדה גבוהה היא ההסבר או לא, אם זה באמת משותף לכולם או לא, אבל כרגיל - פוסט מעניין ומעורר מחשבה.

שולטות נוטות, משום מה, לעמוד במקום הזה, לתהות ולנסות להבין: מה, לעזאזל, עשיתי לא בסדר? ובכן, אני חושבת שהן יעשו לעצמן (ולנשלטים הללו) טובה גדולה, אם יבינו ש״זו לא אני, זה הוא״ וברגע שיזהו שעומד מולן אחד כזה שעתיד להיעלם תמיד, ימהרו בעצמן לתפוס מרחק. המרחק הזה - סביר להניח שהוא רק ימשוך את הנשלט ויגרום לו להתרפס ולהתחנן, אבל בינינו, גבירותיי, תשאלו את עצמכן אם זה מה שאתן באמת רוצות לעצמכן. ילדון חדל אישים ומבוהל שלא מסוגל להתחייב בשיט? אני מוותרת :)

אניגמטית​(שולטת) - מסכימה איתך לגמרי ותודה על התגובה.
השולטת באמת לא מבינה מה קורה כאן. אותו אחד
שלפני כמה שעות התייחס אליה כאילו היא השמיים והארץ
וגם כל צבאם פתאם מתפוגג ונעלם, ממלכת העולם עבורו
היא הופכת בשנייה לכלום מוחלט, ללא קיימת. עד הסבב הבא.
עם השנים, ככל שמכירים יותר ויותר נשלטים, מתחילים להבין שזו תופעה.
שיש איזה קצר אצל הנשלטים בין הפנטזיה למציאות. בפנטזיה הם באמת מוכנים
לעשות עבורך הכל. במציאות הם לא מסוגלים להתמודד
עם הדרישות שלא עונות להם לפנטזיה או שמתנגשות איתה.
אז במקום לצמח זוג ביצים ולהגיד לך בפנים שלא מתאים, הם בורחים
וכשמבינים למה זה קורה ומה רמת החרדה, אין אפילו על מה לכעוס.

אני בטוחה שיש כמה ספורים שלא עונים להגדרה,
אבל בשנים שאני שולטת, בהחלט כל נשלט ענה להגדרה של חרדתי
ברמה זו או אחרת, גם אלה שממש לא סבלו מתופעת הברחן.

עקר הבית​(נשלט) - אני תמיד טועה או שוגה או גם טועה וגם שוגה

אניגמטית​(שולטת) - חחהה, אני מקווה שמענישים אותך על זה כמו שצריך:-)

Josephin​(לא בעסק) - מתחברת לכל מילה שכתבת, זה כל כך נכון :)
המצחיק הוא שהם תמיד חוזרים, כולםללא יוצא מהכלל, ומצפים להמשיך היכן שהפסקנו כאילו לא קרה כלום.

אניגמטית​(שולטת) - נכוןןןן ובדיוק. זה באמת היה נורא מצחיק לולא זה היה כ"כ
עצוב לחלקנו. אם היה לי שקל על כל פעם שניחמתי שולטת שעבד ברח לה,
הייתי יכולה לקנות את פאן סטאף והיה נשאר לי עודף לנעלי עקב של
מיו מיו:-)

עקר הבית​(נשלט) - זה רק מוריד אותנו למקום יותר נמוך , נמוך מים המלח

אניגמטית​(שולטת) - נו? לא נעים לך נמוך?:-)
והאמת? על הנמוך הזה אני מוותרת.
אני עדיין חושבת שיש אי שם עבד שהוא גלדיאטור אמיתי.
אחרת לא הייתי כאן.

Ctrl - כמה שאת צודקת על מה הויכוח בכלל.

אניגמטית​(שולטת) - גם אני חושבת שאני צודקת ועל מה הויכוח בכלל,
לא רק בנושא הזה, בכלל בחיים. אני צודקת :-)

זרה מוכרת - ואולי, יקרה שלי, את פשוט מושכת אליך סוג מסויים של נשלטים חרדתיים

אומרים שאנחנו מושכים אלינו אנשים מסוג מסויים

ואם יש משהו שקשה לפקשש עליך זה שאת מאד טיפולית עם הנשלטים שלך.

אניגמטית​(שולטת) - יקירתי, אם זו הייתי רק אני, הייתי חושבת כמוך, מאחר וכל אחת
מחברותיי השולטות התלוננה על התופעה ושוחחנו על כך לא פעם וחלקן מאד מאד
לא טיפוליות, אני נוטה שלא לקבל את דעתך הפעם, אבל תודה שהגבת.

הכי מלמעלה​(שולטת) - קראתי. ואז קראתי שוב, בעיקר את הדיון שהתפתח כאן.
ואני מסכימה עם רוב דברייך. למעט הסלידה שיש לי מכל הטיה של שורש ב.ר.ח...
הסו קולד בריחות האלה מקורן בעיקר בחוסר יכולת להתמודד, כי בינינו המקום של השליטה, הוא מקום של התמודדות. ולא תמיד קלה. והנטייה להחפצה מצד הנשלט לא בדיוק נעלמת ברגע שלא קל.
לפעמים אני תוהה (בצחוק, כן..) אם ישנו איזה שהוא קורס שכל נשלט עובר לפני שהוא מתחיל להציף שולטות. ושם מלמדים אותם שהדבר הכי חשוב כדי להיות נשלט מנצח הוא לחשוב קודם כל על עצמו. מה אתה רוצה, כמה ואיך - ורק אז למצוא שולטת שתיפול בדיוק למקומות הנכונים בצרכים שלו.. :P
למרות זאת - יש כאן סוג של הכללה. יצא לי להכיר לא מעט נשלטים שעל אף רמות החרדה שהיו להם ובהם - הם הצליחו לא לברוח לאוטומט הזה וכן להבין.
ונודה על האמת, גם כאלה שלא..
כמו תמיד, את נוגעת בנקודות חשובות ונכונות.
את תמיד תענוג יקירה }{

אניגמטית​(שולטת) - מסכימה איתך לגמרי, רק שבעיניי זה לא סו קולד בריחות, זה בדיוק בריחות,
מעצמם לא פחות מאשר מאיתנו.
מעבר לכך, לגבי מה שאמרת על הכללה. מה שאני אמרתי ואת מסכימה זה שהמשותף הוא חרדתיות יתר, רק שאת אומרת שלא כולם נוהגים לפיה, חלקם מצליחים להשתלט על
הפחד ולהתמסר בכל זאת, לפחות לתקופה ואני בהחלט מסכימה. יש נשלטים שבאמת מתאהבים ו/או באמת רוצים להתמסר וגם כאלה שיותר אינטליגנטים ומודעים ואז הם מצליחים להיות בקשר למרות החרדה ולהתגבר עליה לזמן מה. לגבי שאר הדברים שכתבת על קורס הנשלטים ובכלל, צחקתי ונהניתי מכל מילה. תודה מתוקה }{

Milonga​(שולטת) - ואני חושבת שרוב האנשים פשוט לא יודעים לדבר. וחווים כשלים בתקשורת, כמו כמעט בכל תחום אחר.
הנשלטים ממש לא מיוחדים בזה, לדעתי. רק שאולי - יש להם סוג של לגיטימציה לא להיות חזקים והחלטיים.
כלומר, קל יותר וטבעי יותר לא להתמודד עם הקושי, כשלא ממש מצפים ממך להיות super hero. :)

אניגמטית​(שולטת) - לצערי, אני לא מסכימה אתך. חלק מהאנשים המדוברים הם סופר
אינטליגנטיים ורבליים ובעלי מיומנות תקשורת גבוהות בהרבה מהממוצע.
גם בתקשורת בין אישית. בעלי יכולת פתיחות וחשיפה אישית, לפחות בפני השולטת שלהם.
ויש הבדל בין לא לצפות מהם להיות גיבורי על לבין הציפייה שיתנהגו במינימום כבני אדם מנומסים.
בכלל, לפעמים נדמה לי שנשלטים חושבים ששולטת אמורה לקבל מהם פחות מונילית, הרי
אף גבר שפוי שהיה במערכת יחסים ונילית לא יעלם לאישה בלי לומר לה שלום, אבל איכשהו
במערכת שליטה זה נראה להם לגיטימי. זה לא כשל בתקשורת ולא חוסר יכולת לדבר, זה פשוט
אגוצנטריות וחרדתיות יתר.

Milonga​(שולטת) - טוב, אנחנו לא נסכים כאן, יקירתי.
קורה.

רק תיקון קטן: גם במערכות וניליות יש כאלה שנעלמים, נשבעת לך. :)

בכל מקרה, טוב שכתבת וטוב שהבעת דעה.
}{

אניגמטית​(שולטת) - כן, רק שבמערכות וניליות הם המיעוט הלא שפוי וכאן הם הרוב
ואם השולטות היקרות שכתבו לי בפרטי יפסיקו להתבייש (אני לא מבינה
למה אתן צריכות להתבייש, שהם יתביישו) ויכתבו מה שכתבו לי כאן, תראי את ממדי התופעה.

Goddess Selene - אניגמטית , מסכימה איתך לגמרי! וניסחת זאת בחדות ובבהירות. בעקבות הפוסט שלך אני מוצפת בתובנות.. עדיין לא מתארגנות לי לידי ניסוח .. מקוה בהמשך.. :)

אניגמטית​(שולטת) - תודה מותק, מחכה לך:-)
ותודה שיצאת משם לכאן...

הדורבנים​(נשלט) - אני כמובן לא יכול לדבר בשם כל הנשלטים, אלא רק מה אני מרגיש בעקבות קריאת הפוסט והתגובות. יש פה דיון כפול, בעצם – על חרדות של נשלטים, ועל נטייה של נשלטים לברוח בלי להזהיר או להודיע. אני חש שאלו שני נושאים נפרדים לגמרי. והנה ההסבר, אך אני מזהיר שאהיה כנה, גם אם זה לא ינעם כל-כך לעיניים של שולטות.

אז כך. הייתי בהמון מצבים לא קלים בעבר, אפילו כאלו שהיו למעלה מכוחותיי וחשתי חרדה והייתי בסרטים ורציתי לעזוב ועזבתי וברחתי. אבל באף אחד מהמצבים הללו לא חשבתי לברוח בלי להודיע בגלל. האמת היא שזה לא בגלל שחשבתי על כבודה של השולטת. פשוט במצב כזה אני לא מרגיש שום אינטרס לא להגיד שאני בורח. כי החרדה, הבריחה, והשיחה עם השולטת לאחר מכן הם חלק מהבדס"ם בשבילי. היא עדיין במקום חזק ואני במקום חלש. היא עדיין הלביאה הרודפת ואני האיילה, ולאיילה מותר לנסות לברוח. זה עדיין חלק ממה שמגרה אותי ומעצים את הכל.
למשל, אם מישהי סוחטת אותי (וזה קרה בעבר), ואני מרגיש ממש חרדה. מה שאעשה זה דווקא הפוך מבריחה. אני מעין אאבק בכבלים שלה, אני אעשה לה טיזינג מזלזל. אני אמנם אגיב אליה ואציית לה, אבל כמה שעות מאוחר יותר ממה שהורתה לי; אתן לה להתבשל ולהתעצבן עליי. אראה לה שאני לא נכנע כל-כך מהר. ובזה אגדיל את הריגוש של שנינו. לפעמים זה קורה בצורה ייצרית, חייתית, לא רצונית. ובכל מקרה, הרי היא סוחטת אותי – אז היא לא באמת יכולה להתלונן ש"שברתי את הכלים", נכון? זה מצב דיי כיפי, בעצם.

אז מתי כן אני ארגיש צורך לא להרים טלפון ולהעלם? במקרה ההפוך בדיוק: כשנמאס לי. שזה מרגיש לי סתמי ומשעמם. שהשולטת לא מנסה אפילו להבין אותי ועסוקה בשלה. או כשהיא לא מחרמנת אותי. כשהיא לא יפה מספיק. ברוב הפעמים, גם אז ארים טלפון, ואגיד לה משהו בעדינות. אבל זה נורא לא נעים. אז אני מבין אחרים שבוחרים שלא לעשות את זה ולהעלם.
שהרי, גם אתן, שולטות יקרות: אם מישהו, נשלט, היה אתכן ואתן כבר לא מעוניינות בו, האם תרימו טלפון אליו ותגידו: "אתה לא מגניב לי יותר"? או שפשוט תיעלמו? סביר שתיעלמו, נכון? אז מה, שאני אתחיל לבכות עכשיו "אוי, השולטות פויה, מחפיצות אותנו! הן לא מתייחסות אלינו כאל בני אדם"?

לא. במצב כזה אני פשוט מתבאס שאני לא מספיק טוב בשבילה, ואח"כ עוברים הלאה. אבל חשוב להבין שבמצב כזה, אין קשר להחפצה, או לאי ראיית האדם. זה פשוט נורא לא נעים להרים טלפון למישהי ולהגיד לה "את לא בשבילי יותר". צריך להבין את זה.

אניגמטית​(שולטת) - זה מאד פחדני בעיניי, לא להתקשר ולא משנה מה הסיבות שלך.

Goddess Selene -
אניגמטית, זה יותר סוג של התאדות בעיני, סוג של ספייס אמורפי לא מוגדר ובעיקר לא מחייב שבו הנשלט לא בהכרח במודע ,מפתח טקטיקה בה הוא מסיר מעצמו כל אחריות ומרשה לעצמו להעלם או להופיע שוב, כמו שאמרת, בבסיס התופעה קיים הפחד הבסיסי שלו לא להיות נאהב. אז מה לדעתך דפוס הפעולה שאנחנו כשולטות יכולות לנקוט במצבים האלה?

אניגמטית​(שולטת) - לדעתי מי שבוחר להעלם במקום להתמודד לא ראוי להזדמנות נוספת, זאת רק שאלה של זמן עד שהוא יפעל שוב באותה צורה ולמה לך?

Goddess Selene - fog יפה שאתה מגיב. נקודת מבטם של הנשלטים נראית לי חשובה ומעניינת בהקשר לפוסט הזה של אניגמטית.

Goddess Selene - צודקת. שוב, מסכימה איתך לגמרי. אניגמטית.

אניגמטית​(שולטת) - שמחה לשמוע:-)

יואב39 - :)

תמיד כיף לקרא אותך. גם כשלא מסכים לחלק מהתובנות, מה גם ש... לכל זן יש הדפקטים שלו (ובקלות יכולתי לפתוח פוסט דומה על מכנה משותף מעצבן של שולטות).

מעבר לכך, הדברים שכתבת, אולי נכונים לסוג מסויים של יחסים. ( הרי אין דין יחסי שליטה של סשנים, כדין יחסי שליטה -זוגיות למשל וכו)

ובלי קשר לבדס'מ (ואולי גם עם), יכול להעיד על עצמי (בהקשר הנושא שהעלית), שלא אוהב להיות בערפל או להשאיר את הצד השני במצב זה.
הפעמים היחידות שאגיב כך (גם בעולם הונילי), הן כשמרגיש פגוע כתוצאה מזילזול מהצד השני. אגיב כך כי משמעות הזילזול הינה שממילא לא רואים אותי ממטר...אז למה לטרוח?

בכל מקרה, תודה על פוסט מעניין זה:)

אניגמטית​(שולטת) - יואבי, יש שולטות עם דפקטים? אני לא מאמינה!
העלית כאן השערה מזעזעת, כמעט כמו 'המלך הוא עירום' :-)
ולא אמרתי שכל הנשלטים הם ברחנים, רק שכולם חרדתיים ואולי
אצלך החרדה מתבטאת בהתנהגות שונה, נגיד ביטול פגישות או
משהו דומה, מצד שני, אולי לא:-)
בכל מקרה, כיף שאתה כאן.

Aציבעוני​(אחר) - בהחלט נכון