הוא מטושטש מעט, התעורר משינה. כועס. טרוד. הוא מתרחק ממני, אני מבקשת ללכת לשירותים.
״אני לא יודע מה לעשות איתך!״ הוא מסנן.
״את מבינה? רציתי לתת לך לרדת לי בחדר המדרגות ולהעיף אותך ותיראי איפה את? את במיטה שלי! את בכלל מעריכה את זה?" הוא מתרחק ממני וממשיך לומר את מחשבותיו בקול "אני רוצה לזיין אותך אבל מהצד השני את בגדת בי! את מבינה את זה? אני כל כך רוצה להכאיב לך ואני נקרע! מה אני אעשה איתך?״ אני נצמדת אליו בכל הכוח מחבקת אותו בחרדה מכניסה את הראש שלי בשקע הכתף שלו ובוכה שאני מצטערת, ״סליחה... אתה כל כך טוב אליי.. אני כל כך מצטערת.. כל כך מצטערת״ הוא מאמץ אותי אליו בחוזקה.
"שימי את הידיים שלך על הזין שלי" אני מובילה את הידיים אל איבר האיבר הזקור שלו.
"תספרי לי הכל על מה שהיה איתו"
"זאת הייתה פאדיחה מתמשכת" אני משיבה בחוסר נוחות.
"כבר אמרתי לך, כשהידיים שלך על הזין שלי את יכולה להרגיש בטוחה, עכשיו תספרי"
"הוא התקשר אליי ופתאום שם מוכר הופיע על המסך וידעתי שזה הוא, ממש נלחצתי" מה לספר? מה להשמיט, איך מצמצמים את הנזק כמה שיותר. זה כל כך מתיש להתאמץ כל כך.
"התלבטתי אם ללכת אליו בכלל, הלכתי כי חשבתי שזה ישכיח אותך, שאני אבין שאין בך משהו מיוחד" עצרתי מהורהרת, יודעת שלא את זה גיליתי אתמול בערב.
"ומה גילית?"
"שלא, שאתה הכי מיוחד לי" עניתי בכנות, עצובה באופן חלקי שזה מה שנכון לי כרגע, לא בטוחה עדיין מה אני רוצה.
"יפה" הוא משיב מרוצה מאוד.
"מה את הכי אוהבת בי?"
"את הידיים שלך, שנוגעות בי ברכות"
"ומה עוד?"
"את העיניים שלך שמביטות בי מלמעלה ומחשמלות אותי" הפטרתי מחפשת את האיבר הבא שעולה לי, "הזין הזקור שלך שחודר אליי, כפות הרגלים הנעימות שלך כשאני מעסה אותן"
"את עד כדי כך לא אוהבת את הפרצוף שלי שלא הזכרת אותו" הוא אומר בחצי חיוך שמלא בעלבון מסוים. "אני מאוד אוהבת את הפנים שלך, אני פשוט לא רואה אותן מספיק וחשבתי שזה מובן מאליו" אמרתי בטון מרגיע ואוהב. שתקנו כמה רגעים ביחד. זה הרגיש כמו נצח רגוע שאנחנו שטים בו.
"את אפילו לא מתחננת" אמירה שקטה שלו שנאמרת מבין השיניים ומהלומה על הישבן החזירו אותי למציאות, "אני שוקל לזיין אותך למרות שבאת עם כוס לא מגולח ואת אפילו לא מתחננת". הוא כל כך צודק, אני פשוט לא מבינה בדברים האלה, למה בכלל רציתי להתנסות בעולם הזה מלכתחילה? אני לא בנויה לו, אני לא יודעת להתחנן, להקטין את עצמי עד עפר, אני חיה בגישת 'לא רוצה לא צריך' מה פתאום להתחנן?
"אני מודה על מה שאתה נותן לי אדוני, אני לא חשבתי שיש טעם להתחנן, אני לא מצפה ליותר לא מגיע לי" מקווה שהתשובה שלי הצילה אותי, הפה המניפולטיבי שלי לעיתים מציל אותי לרוב חוסר הטקט משתלט ומסבך אותי בצרות. הפעם זה הצליח.
הוא זיין אותי, נתן לי להיות מלמעלה, הצמיד אותי אליו, התנוחה לא הייתה טובה לנו, אני לא הצלחתי להיות טובה בתנוחה הזו, הוא כעס. הוא רצה שאני אזיין אותו 'כמו חברה שלו' ואני נכשלתי במשימה. "את מבינה רק בדוגי אה כלבה?! קומי" אני קמה, מסובבת את ישבני אליו. הוא חודר בעוצמה שמגיעה לי לכבד, אני נאנקת ופולטת "תודה אדוני" הוא מנחית לי מכה על הישבן, אני מופתעת לא מבינה מה עשיתי והוא כאילו קורא את מחשבותיי ומשיב "כבר חמש דקות שאני מסכים לזיין אותך ואני מחכה שתגידי תודה ואת כלום" אני המומה ומרגישה ננזפת. הוא כל כך צודק, איזו כפיות טובה. איך אני מכפרת על זה? "תודה אדוני, אני כל כך מודה לך... לא מגיע לי בכלל שתזיין אותי" הוא מחדיר את הציפורניים שלו לגב שלי ומושך בציפורניו מלמעלה למטה, שורט מקלף לי את העור. צוחק. "נכון, באמת לא מגיע לך" הוא תופס לי בשיער ומושך כלפי מעלה, הצוואר שלי עומד לצאת מהמקום אבל אני דיי נהנית מהחזה המפואר שלי שבולט והוא דופק אותי. חזק, מחדיר ומוציא ואני כלי קיבול. נהנית מהזין שלו בתוכי, סובלת מהכאב של עוצמת החדירה בשקט ואיכשהו בתוך כל זה עדיין מודה לו על זה שהוא בכלל מסכים לזיין אותי. הוא מתחיל לירוק לי על פי הטבעת, אני כבר יודעת לאן זה מוביל, על כל יריקה שלו אני מודה בלב, יודעת שהרוק המרגיע שלו ירכך את החדירה הקרובה. הוא יוצא ממני, ממקם את איבר המין שלו בפי הטבעת שלי.
"תתחנני שאני אזיין אותך בתחת"
אני ברוטינה שהתחילה להתקבע אצלי "בבקשה אדוני, תזיין אותי בתחת.. בבקשה אני מתחננת" תוהה אם הוא בכלל מאמין לי, אני לא מאמינה לקול הזר מוכר שיוצא לי מהפה. מתחנן בחוסר חשק. אני באמת רוצה אותו בתוכי בכל מקום אבל אני לא יודעת להתחנן עם כוונה. הוא חודר, קוטע את מחשבותיי, מזיין לי את התחת במיטה, אני נאבקת להעלות את הגוף מהכאב, הוא מניח את משקלו ומוריד אותי למטה. התנועה הזו כל כך כואבת, הזרוע החזקה שלי מורידה אותי למטה, הזין העצום שלו נכנס בי מאחור. אני רוצה למות מבפנים וללא יכולת להשפיע ולשנות את המצב כי הגוף הבוגדני והסובל שלי נהנה. רוצה עוד. רוצה את כל הזין שלו בתוכי וזה קורה. הוא כולו בפנים. זה מקל על הזיון. שידפוק אותי ויזיין אותי, שיקרע לי את הצורה. אני רוצה את כולו בפנים, סובלת כואבת ונזקקת. הוא מושך את ציפורניו לאורך גופי חודר בקצב משגע ואני בין כאב לשיכרון חושים.
הוא יוצא החוצה, עובר לעמוד מלפניי, מוריד את הקונדום ומנגב את איברו הזקור. אני עם ראש מושפל מטה מרגישה את התחושה הרגילה של שיער שנמשך מעלה ומוביל אותי אל איבר מקומי, עם הזין שלו בפה. אני מתחילה למצוץ יודעת שאנחנו בישורת האחרונה. עכשיו זה יקרה, אני אמצוץ ואמצוץ עד שהוא יגיע לגמירה ואני אזכה למנה של מרירות סמיכה וחמה בפה שלי. אני לא רוצה לאכזב וזה עולה על תחושת הגועל הצפויה מזרע חם בפה. אני יונקת אותו, הוא מזיין לי את הפה, היד שלי מסייעת, הוא מסביר, דורש להגביר את הקצב, הגוף שלי דואב ודורש ממני לחדול אבל לי אסור. אני לא ברשות עצמי. אני זונה, שפחה, כלבה ואני שלו ואם מה שהוא צריך עכשיו זה שאני אעשה מאמץ ואמצוץ לו אם הוא רוצה לגמור לי בפה אז אין ברירה וזה מה שיקרה עכשיו. הזרע בפה, הוא יוצא וממשיך להשפריץ לי על הפנים. הפעם למזלי לא באזור העיניים. אני מרגישה באוויר צפייה שאלקק את שפתיי ואעשה כמו בסרטי הפורנו אך לא. אני לא מסוגלת. זה יותר מדיי עבורי. טוב לי אבל קשה לי וזה משהו שאני לא מסוגלת לו. הוא מביא נייר, מנקה לי את הפנים, מצמיד אותי אל הירך הנעימה והרכה שלו ואני עוצמת את עיני בעונג. התפייסנו. זמנית. אני רוצה עוד ממנו. אני רוצה שיאמץ אותי לחיקו. אני זקוקה לו.
