יומן מסע

'היום ב- 20:00'

'תבואי בשמלה פשוטה'

'טריקו'

'רק שחור'

'מבד דק'

'בלי חזייה'

שטף של הודעות טקסט ממנו באמצע הישיבה עם הבוס. הפלאפון בכלל נמצא על שקט ואני בישיבה השבועית על הפרויקט הגדול שאני מנהלת. פרויקט הדגל של העמותה. הבטתי רק כדי לראות מה השעה כדי לוודא שאני לא אאחר לפגישה עם חבר הכנסת שנדחתה כבר כל כך הרבה פעמים. הלב שלי החסיר פעימה. איך הוא מצליח לעשות את זה? למשוך את תשומת ליבי גם כשאני ממש מנסה להתרחק. כשאני מנסה להיות הכי מרוכזת שאני יכולה.

'קרין, הכל בסדר?' כנראה שהשהות שלי על הפלאפון החלה להיראות חשודה.

'כן, הכל בסדר, הבטתי לראות שאני לא מאחרת לפגישה הבאה, אני צריכה לעדכן את אוהד שאנחנו נצא בעוד רבע שעה כדי להגיע בזמן'

הוא הנהן בהבנה. ואני מנסה לשוות מראה של רצינות בזמן שהלב שלי פועם בפראות כשאני משיבה לו.

'יש לי ארוחה ב- 20:00 אפשר לדחות ל- 21:30? ואתה יודע שאני לא יכולה להסתובב בחוץ בלי חזייה' אני לוחצת שלח וממתינה לתשובה.

'20:00 אצלי בדירה תורידי את החזייה ליד הדלת' אוקיי, פשרה מסוימת. הוא הולך לקראתי. אני לא  יודעת מה היה עדיף אבל אני שמחה על המחווה הקטנה. אני מרימה את הראש ומביטה שוב במיקי הבוס שלי. אנחנו ממשיכים בשיחה על האסטרטגיה שיש לנקות על מנת לקדם את הפרויקט עכשיו אחרי שתמו הבחירות. אנחנו מסיימים את הפגישה והוא מבקש שאשלח לו מייל עדכון על ההתקדמות בפגישה עם הח"כ וכמובן שאכין את כל הדוחות הכלכליים של הפרויקט, סיכום ישיבה ולוח זמנים מפורט לפרויקט. אני מהנהנת ומבטיחה שאסיים זאת בהקדם. כשאני יוצאת מהמשרד אני נושמת בהקלה שמחה שהיום בערב הוא טס עם הבן זוג שלו לסוף שבוע ארוך במדריד כדי לציין 10 שנות זוגיות, אחרת הוא כבר היה מציק לי על זה מחר על הבוקר ואני לא משוכנעת מה יהיה מצבי אחרי היום בערב. השעה 10:15 אני צריכה להיות בשעה 10:45 ברמת גן בבית קפה האהוב על הח"כ, אני נזכרת פתאום שבכלל לא עדכנתי את אוהד, העוזר שלי, שצריך לצאת. אני מתקשרת אליו ולמזלי מגלה שכמו תמיד הוא היה אחראי והוא מחכה לי בחוץ עם הרכב. אנחנו נוסעים ואני נודדת במחשבות למה שמצפה לי הערב. זוהי הפגישה השלישית שלנו עדיין עומד בנינו העניין עם הוספת פרטנרית נוספת לחוויה שלנו. אני עדיין מנסה לשדל אותו שזה לא בשבילי. לא משוכנעת כמה זמן זה עוד יחזיק. הוא שולט מנוסה, הוא כל כך הרבה זמן בעולם הזה. סף הריגוש שלו כל כך גבוהה שהוא פשוט זקוק לריגושים יותר גדולים אבל אני פשוט רוצה את החוויה הזו רק לעצמי. אני רוצה להיות המרכז של החוויה הזו, להיות מופע של אישה אחת כמו תמיד, כמו בחיים. אם בפני קהל של עשרות ואם בפני קהל של אדם יחיד שמנהל את המופע שאני המרכז שלו. המחשבות שלי נודדות ואוהד יודע שלא כדאי להפריע לי ברגעים כאלה, בדרך כלל המחשבות נודדות ברעיונות גדולים, בעבודה, במחשבות פילוסופיות, אבל בזמן האחרון המחשבות שלי נודדות אך ורק למקום אחד, אליו. אל החוויה שהוא מעביר אותי. אנחנו מגיעים אני מגרשת את המחשבות ומנסה להחזיר את עצמי לפוקוס.

אני מסיימת את הפגישה עם חבר הכנסת, מבררת עם אוהד מה הייתה ההתרשמות שלו, הוא היה נפעם, הוא הרגיש שבאמת הצלחנו להעביר את המסר לח"כ ושיבח אותי על יכולות השכנוע שלי, 'זה פשוט אומנות מה שעשית שם', אני מסמיקה 'זה שטויות, יש לנו עוד דרך ארוכה, הוא עוד לא לגמרי איתנו'.

'אם זה לא איתנו אז אני לא יודע מה כן' אוהד אומר בהתלהבות.

אני מרוצה ואנחנו נכנסים בחזרה לרכב מקשקשים בדרך למשרד. אוהד הוא בחור נאה, בגילי אולי שנה פחות, מבנה כתפיים רחב, שיער מתולתל שטני בהיר, עיניים כחולות, ופנים מסותתות כמו הפסל של דוד של מיכאלאנג'לו. יש בו משהו שמאוד מושך אותי אבל גם יש משהו שמרגיע, שגורם תחושה של בית וחברות. יצא לי לא פעם ולא פעמיים לפנטז מה הייתי עושה איתו, עכשיו בתקופה האחרונה יצא לי לא פעם ולא פעמיים לדמיין אותו מצטרף אלינו לשלישייה ששנינו נתונים לחסדיו של השולט שלי. אני נאנחת עמוקות כמו אחרונת הזקנות ואנחנו מגיעים למשרד. היום ממשיך בעצלתיים. הבן זוג של מיקי הגיע בסביבות ארבע וכל המשרד שהיה שותף להפתעה עמד על הרגליים ושקק חיים. אני חושבת שמיקי כמעט בכה מהתרגשות, או לפחות עשה את עצמו כי ככה צריך לנהוג מישהו שמארגנים לו הפתעה בסדר גודל כזה. החגיגות נמשכו כחצי שעה והם יצאו לדרכם לשדה התעופה וזה בדיוק היה האות שלי להתחיל את דרכי אל עבר סוף השבוע הארוך שכה הייתי זקוקה לו. נשארתי עוד כחצי שעה ובחמש בדיוק יצאתי מהמשרד מבלי להביט לאחור. בדרך הביתה עברתי בחנויות ברחוב אלנבי כדי למצוא שמלה מהסוג שהוא ביקש. 'שחורה, מטריקו, בד דק'. מצאתי ב- 30 שקלים באחת החנויות ברחוב, בחנות היה גם מבחר מעלף של תחתונים ובחרתי לי שני תחתוני חוטיני תחרה שחורה עם חוט דק שנכנס בין הישבנים. הייתי מרוצה מהרכישה שלי ועשיתי את דרכי הביתה כדי להתארגן.

בשעה עשרה לשמונה אני יורדת מהאוטובוס בתחנה הקרובה לבית שלו. אני מסתכלת בפלאפון, מביטה על השעה, משהו מטריד אותי, אני בודקת את הלו"ז למחר ואז זה קופץ לי. 20:00 בערב ארוחת ערב עם ההורים שלי בברסרי. כל הדם עוזב את הפנים שלי. אני לא מאמינה! מה נסגר איתי! איך שכחתי. אני הבטחתי להם שאני אגיע, אני גם הזמנתי את המקומות. אני לא נושמת. אני לא יודעת מה לעשות. הם בטח כבר בדרך ולהבריז לו זה אומר לאבד אותו. יש לי שניות בודדות להחליט ואני עושה מעשה שלא עשיתי מאז התיכון. אני נכנסת לחדר מדרגות של בניין, מחייגת לאבא שלי ומצמידה את הטלפון לפה.

'קרין?' אני שומעת את קולו של אבא מהצד השני. אני משתעלת ומגייסת את הקול הכי מסכן שלי.

'כן' אני עונה.

'הכול בסדר מתוקה?' הדאגה משתלטת על קולו המתון של אבי.

'לא אבא, אני לא מרגישה טוב, הקאתי ואני ממש חולה, אני לא אצליח להגיע ואני לא יודעת מה לעשות' אני מייבבת מחדר מדרגות אלמוני וחשוך.

'אוי ילדה שלי, מה יש? אכלת משהו לא טוב?'

'אני לא יודעת אבא אני ממש לא מרגישה טוב' אני כבר ממש עוברת לבכי שהדמעות כבר עומדות לי בעיניים.

'לא נורא מתוקה, זה בסדר תנוחי, אני ואמא נשב לערב ביחד. להביא לך משהו?'

'לא אבא, אני כל כך מצטערת' אני עונה בכנות כל כך אמיתית 'אני רק רוצה לישון ולנוח ושזה יעבור אני אדבר איתכם מחר, ד"ש לאימא'

'טוב מתוקה, אם את צריכה משהו דברי איתנו, אנחנו אוהבים אותך'

'תודה אבא, גם אני אוהבת אתכם' אני מפטירה ובלב חושבת שאני שעד כדי כך אוהבת שאני משקרת להם בפנים ומבריזה להם ברגע האחרון ובשביל מה? רק אלוהים יודע.

אנחנו מנתקים את השיחה.

השעה 19:56 הלב שלי פועם בפרעות. עצב נוראי מציף אותי, דמעות מתחילות לזלוג לי מהעיניים, אני רק רוצה להתקפל ולשבת על המדרגות ולרחם על עצמי, לא יודעת מה לעשות, לא מבינה למה אני נותנת לדחפים שלי לשלוט בי בעוצמה כל כך אכזרית. לא בטוחה אם בא לי בכלל להמשיך במשחק הזה. אולי בכלל כדאי שאסתובב ואחזור הביתה, אולי משכתי את זה יותר מדיי? האור בחדר המדרגות נדלק בפתאומיות, דלת נפתחת במרומי הקומות העליונות, אני שומעת צעדים יורדים במדרגות ונזכרת איפה אני נמצאת. אני מתרוממת במהירות. מביטה במראה של הלובי, מנגבת את הדמעות. גבר צעיר ונאה מופיע במעלה המדרגות הוא עובר על פני, מחייך ואני בעקבותיו יוצאת מהדלת. נכנסת לחדר המדרגות הנכון, הצמוד לבניין שבו הייתי זה עתה. השעה 19:58, אני מזדרזת במדרגות לקומה החמישית, מגיעה לדלת שלו מתנשפת, מסירה את החזייה שלי ומניחה בתיק. על ידית הדלת תלוי כיסוי עיניים ופתק צמוד.

'בשעה 20:00 בדיוק הדלת תפתח,

את תעמדי עם כיסוי עיניים, יחפה, בלי חזייה.

תמתיני בעמידה ישרה עם שתי ידיים מושטות קדימה.

אם הגעת באיחור את יכולה ללכת,

הדלת לא תפתח פעם נוספת.'

אני נושמת לרווחה שהגעתי בזמן, מסירה את נעלי הבובה שלי, מכניסה גם אותם לתיק, בתיק אני מרגישה את הטלפון שלי ומעבירה אותו למצב שקט. אני מסירה את משקפי הראייה שלי ושמה את כיסוי העיניים. האור בחדר המדרגות נכבה. עצב ממלא אותי פעם נוספת. אני ממתינה רק דקה אבל היא נמשכת נצח. אני מתה מפחד ששכן ירד במדרגות או שאולי אחת השותפות שלו תחליט בדיוק עכשיו לצאת מהבית. אני נושמת ממתינה.

אני מרגישה משב רוח קל כשהדלת נפתחת. הלב שלי מתמלא באושר לא ברור ושפתיי חתומות וכמהות לבאות. הדממה ממשיכה ואליה מצטרפת העובדה שאני לא רואה דבר. יד אוחזת לפתע בידיי המושטות עוטפת אותן ומצמידה אותן יחד. היד מושכת אותי פנימה ללא קול. אני צועדת. מדמיינת את החדר המוכר שאני נכנסת אליו. הוא מוביל אותי למרכז החדר. מוזיקה נעימה מתנגנת ברקע, אני נשאבת לתוכה, מתאימה את קצב הנשימה שלי אליה. הלב שלי פועם מהתרגשות. החלל של הדירה מרגיש גדול מהרגיל ואני מניחה שהוא פינה את השולחן הקטן שעמד במרכז הסלון. הוא מסדר את ידיי לצידי הגוף ועוזב אותי. הוא מסתובב סביבי. אני מרגישה את הנוכחות שלו. אני שומעת את הצעדים הקרובים סובבים אותי. מלפניי מאחוריי. הוא מסיר את התיק שלי מהכתף שלי ואני שומעת את צעדיו מתרחקים. אני נושמת מצפה. הצעדים מתקרבים שוב. אני מרגישה יד חמה שנוגעת לי בקרסול. מטפסת מעלה מעלה במעלה הרגל שלי, נכנסת מתחת לשמלה הארוכה שאני לובשת. היד נוגעת בי בין ליטוף לאחיזה. הרגל שלי חלקה לגמרי. היד מגיעה את לחיבור התחתונים, המגע מעורר אותי. החושים שלי מתחדדים. הוא עובר לרגל השנייה. הפעם מלמעלה מנקודת החיבור בין התחתונים לירך הימנית, ממשיך במגע המענה. רעד קל עובר בתוכי. הוא בודק אותי. בוחן שאני חלקה, כמו שהוא אוהב. הוא מגיע לקרסול הימנית ומרפה את אחיזתו. הוא מתיישר מאחורי, נוגע לא נוגע בי ואני מתחילה להרגיש את הלחות בין רגליי. הוא צועד שלושה צעדים ונעמד מלפני, מניח את כף ידו על הלחי שלי, אני מתענגת על המגע ומשעינה את ראשי אל כפו המלטפת. הוא ממשיך במגע המפנק ומתחיל לעבור עם האצבע המורה שלו על עצמות הלחיים שלי, מלטף את השפתיים, ממשיך לסנטר. אני כנועה. ללא תנועה נענית רק למגע הממכר שלו. האצבע עוברת על הצוואר שלי, הוא פושט  את כף ידו על הגרון שלי ואוחז, מקרב את פניי אל פניו כך שאני חשה את נשימתו על פניי. נשימתי שלי נעתקת. הוא מרפה את ידו מהצוואר וממשיך עם האצבע המורה אל עבר קו הכתפיים שלי. מלטף, משחיל אבצע מתחת לכתפייה הימנית נוגע לאט, אני דרוכה, לא יודעת מה צופנת לי ההרפתקה האפלה הזו. הוא מוריד את הכתפייה מטה כך שהיא משוחררת מהכתף. הוא חוזר על עצם החזה שלי ועובר לכתפייה השנייה, חוזר על אותה פעולה באיטיות. משחיל את האצבע מתחת לכתפייה ומגלגל אותה במורד הכתף השמאלית ומחזיר את האצבע לטייל אל עבר עצם הבריח שלי. הוא פושט שתי ידיים על עצם הבריח שלי, נוגע. שתי ידיו זוחלות תחת השמלה שלי ושולפות החוצה את החזה שלי. שעומד ניצב עם שתי פטמות ורודות וזקורות שחשובות כעת למשב רוח קל. הוא נושף על הפטמות שלי והן נרעדות כנגד האוויר הקר. אני שומעת את צעדיו מתרחקים ממני ואחרי כמה שניות הוא חוזר. מכה של שוט ניתחת על השד הימני שלי. אני צועקת בבהלה. הוא מושיט אצבע ושם על הפה שלי, מאותת לי להיות בשקט. הוא צועד צעד אחורה, מכה נוספת ניתחת  על השד השמאלי. אני נבהלת אבל לא מוציאה הגה. הוא מעסה לי את השדיים בוחן את העבודה ומתרחק פעם נוספת, הוא ממשיך להצליף בשדיים שלי במיומנות, ימין ושמאל, שמאל וימין, הוא מצליף בי עם הקצה של השוט הצלפות שדוקרות לי בשדיים. אני סובלת מהכאב אבל האיבר שלי מגיב ונעשה רטוב בכל הצלפה. הוא מתרחק פעם נוספת וחוזר ותופס לי בחזה עם שתי ידיו, לוחץ לי את השדיים, צובט בחוזקה, חולב אותי בכאב, אני סובלת מהכאב ולא מעיזה להשמיע אף צליל רק הפה הפעור שלי מסגיר את הסבל. הוא תופס את השד שלי בפה שלו, בולע אותו כמה שהוא יכול, יונק ונושק ובכל יניקה מפעיל לחץ כבד יותר על השד שבידו השנייה. בפה הוא מענג אותי ומלקק וביד הוא מאמלל אותי. הוא עובר לשד השני ונותן את אותו טיפול  עם הפה שגורר אחריו גם טיפול ידני זהה לשד ששוחרר מיניקתו.

הוא מסיים את עבודת היניקה. מתרחק ממני מעט וצועד שלושה צעדים מסביבי, הוא נעמד מאחורי, תופס את שדיי, מצמיד אותי אליו בכל הכוח מושך את השדיים מעלה. אני מרגישה בישבני את איברו הזקור, המתמלא בכלי דם. בפעולה בלתי רצונית הישבן שלי מנסה להיצמד אליו יותר.

'את אוהבת את זה אה?' הוא לוחש לי באוזן

'ככה את אוהבת את זה אה כלבה? שאת לא רואה כלום שאני יכול לעשות בך מה שאני רוצה' הוא לוחש ובקולו נשמעת שביעות רצונו מהמצב.

אני מהנהנת בשתיקה. רוצה שימשיך.

הוא מושך את השמלה שלי בכוח למטה, מותיר אותי בתחתוני החוטיני השחורים, אני עומדת, חסרת חוש ראייה, נתונה לחסדיו. הוא עדיין לבוש ממשיך להיות צמוד אליי, מכניס את ידו לתוך התחתון שלי.

'איזו כלבה רטובה את. את מתה עליי אה?' הוא שואל ואני לא יודעת אם הוא מצפה לתשובה.

'כן' אני לוחשת. צביטה אדירה מורגשת באיברי. אני נאנקת 'ששש... היום את לא מדברת, אני לא רוצה לשמוע ממך אפילו ציוץ, את החפץ שלי, הכלבה שלי, את לא מוציאה הגה מהפה שלך, ברור?' הוא לוחש אבל עדיין עוצמתי וסמכותי. אני מהנהנת מנסה לעכל את הכאב שחדש שזה עתה חוויתי. הוא מתרחק ממני וחוזר אחרי כמה רגעים. הוא לוקח את הידיים שלי ומצמיד אותן מלפנים, הוא כורך סביב ידיי אזיקים ומתרחק פעם נוספת. לא רחוק ממני אני שומעת רשרוש של שרשרת ברזל, אני שומעת את הקול ממקום גבוה יותר. הוא חוזר אליי. מושך את ידיי למעלה ומחבר אותן כך שהן משוכות מעל ראשי. הוא מתרחק פעם נוספת ואני שומעת קול של שרשרת ברזל, הידיים שלי נמתחות כלפיי מעלה ואני משערת שהוא מותח אותי באמצעות השרשרת להיות תלויה וניצבת במרכז החדר. לא זכרתי שנתקלתי בוו מהתקרה קודם לכן אבל המצב בו אני נתונה כעת, ידיים משוכות למעלה, רגליים שנוגעות ברצפה רק עם קצות האצבעות לא הותירו ספק בליבי על הימצאותו של וו כזה בחדר. הידיים המשוכות מעלה מבליטות לי את החזה, אני מנסה למצוא יציבות וזה דורש ממני מאמץ רב. הוא מתקרב אליי מאחור מלטף אותי מלמעלה למטה, בוחן כל נקודה בגוף שלי. הוא בודק את גופי המתוח, את עמוד השדרה שלי. הוא נצמד אליי מאחור ומכניס לי אצבע לפה, אחריה אצבע שנייה והוא מתחיל לזיין לי את הפה עם האצבעות שלו. הוא מכניס אצבע שלישית ומפשק לי את השפתיים. אני מבינה שבמצב הנוכחי הזין שלו לא יוכל להיכנס פנימה ואני תוהה מה הולך להיות הדבר שעבורו שפתיי מפושקות כעת. הוא מכניס לי כדור לפה ובעקבותיו כדור נוסף, הכדורים מברזל קר ומחוברים בחוט.

'תמצצי אותם'

אני משחקת בלשוני בכדורים ומרגישה כמו במשחק בו צריך להעביר את הכדורים מבלי שיגעו זה בזה. אני ממשיכה ככה כמה רגעים וברקע המוזיקה מתחלפת למוזיקה גותית של ימי הביניים. אני מנסה להבין את המתרחש סביבי. אני כבר לא שומעת את הצעדים שלו, ואני במצב של חוסר אונים מוחלט. כל שנייה הופכת לנצח.

'תוציאי את הכדורים' הוא פוקד ומקרב את ידו אל פי. הכדורים הרטובים נמצאים ביד שלו ואני תוהה על תפקידם במשחק החושך שלנו.

'תפשקי רגליים'

אני מתאמצת ומפשקת בקושי רב, מרגישה את הכדורים בין הרגליים שלי, הוא מקרב אותם לאיבר שלי ומחדיר אותם אחד אחד פנימה, ממקם אותם בעומק. הוא מתקרב לאוזני ולוחש

'שלא יפלו לך'

הוא מתרחק פעם נוספת, המוזיקה מתעצמת והופכת לחשוכה יותר. שוט ארוך מעור נוחת באלכסון על הגב שלי וגורם לגוף שלי להישלח קדימה, אני מטלטלת עם ידיים מתוחות, כואבת את המכה אבל מתענגת בטירוף מהכדורים שנוכחים בתוך הגוף שלי. הגוף שלי כולו צמרמורת מבולבל ואינו יודע להגיב לחוויה הפיזית שהוא חווה כרגע. אני מתייצבת בחזרה, ומכה נוספת נוחתת על גבי. שוב כאב בלתי סביר בגב ופרץ של עונג בלתי מוסבר שמאיים להביא אותי לשיא חדש. אני לא יודעת האם לכעוס על הגוף שלי שהוא בוגד בי או שמא להיכנע לעונג החדש הזה. עונג שמהול בכאב וללמוד להכיר צדדים חדשים בתוכי. הצלפות נמשכות והן בקצב המוזיקה, הצלפות סימטריות, כל פעם הוא ממתין שאתייצב ומנחית את המכה. אני מרגישה כמו פושעת שמקבלת עונש בטירה מהאביר הראשי. בין כל הצלפה להצלפה השוט מלטף אותי. ליטוף הצלפה, ליטוף הצלפה. אני מרגישה את האביר שלי צועד מאחורי בוחן את עבודתו. אני חשה שעוד מכה אחת ולא אהיה מסוגלת יותר, אני מתייצבת וממתינה למכה הבאה. אני מרגישה משהו שמתקרב אליי, גופי מתכווץ מחשש ממהלומה נוספת אבל המהלומה לא באה. במקום זה הוא מתקרב אליי, חשוף, עירום. צמוד אליי מאחור. עם איברו הזקור. קורא את מחשבותיי פעם נוספת, מרגיש את גופי כאילו היה שלו. שולח ידיים מלטפות קדימה, מענג את שדיי, יורד אל הטבור, מוביל את היד שלו אל הדגדגן שלי, הוא מושך את הכדורים עם החוט ונותן להם ליפול על הרצפה. רעש הברזל המהדהד כל כך עוצמתי בחושך שבו אני נמצאת. אני מגורה לאין שיעור והגב שלי כואב ושתי התחושות הללו נלחמות זו בזו על הבכורה.

הוא ממשיך ללטף אותי, פיו נמצא על הצוואר שלי, מנשק ואני מתענגת על מגע שפתיו, הוא עובר לכתף ומחליף את הנשיקה לנשיכה, חזקה, כואבת הוא משחק לי בראש בין כאב לעונג, הוא מרים את הראש ומניח לי יד על המצח, משעין אותי כנגדו, מדביק אותי אליו. אני מרגישה את האיבר שלו בין רגליי ואת ביד המכוונת שלו, הוא חודר אליי בעוצמה ומשהה את איברו בתוכי מספר רגעים. הוא יוצא באיטיות וממלא אותי פעם נוספת עד הסוף, הוא ממשיך ככה עוד שלוש פעמים ואני רוצה לצעוק מעונג. אני לא מעיזה חוששת מהעונש שאני עלולה לקבל. הוא מתחיל להניע אותי אליו בקצב המוזיקה, אני תלויה בין התקרה לרצפה מתנועעת כאילו אין עוד כוח משיכה מלבד הכוח משיכה שיש לו עליי. הוא מזיין אותי ואני רוצה לצרוח הוא דופק אותי בעוצמה ואני רוצה להתפוצץ עליו.

'את רוצה לגמור?'

'אה כלבה? את רוצה לגמור?' הוא צועק בלחישה באוזני.

אני מנענעת בראשי לחיוב

'עוד לא כלבה רעבה. אני צריך אותך עוד ערנית' אני לא נושמת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

הוא מסובב אותי אליו, משנה זווית וחודר אליי פעם נוספת, הוא מרים את רגליי שיעטפו אותו ויחבקו אותו.

'אנחנו נגמור ביחד, היום את תגמרי כמה פעמים אבל תמשכי את זה בשבילי עוד קצת?'

אני מהנהנת, מודה לאל על התשובה שלו. השיר מטפס ועולה במקצבים, אני לא מכירה אותו אבל מתענגת מהצלילים, אני מתחילה להבין שלשיר יש שיא, שיא שהאדון שלי רוצה שנגיע אליו, שיא משולש, שלי, שלו ושל השיר. הוא ממשיך להטיח את גופי בגופו בפראות בקצב שלא הכרתי, מניע בתוכי את האיבר שלו בזוויות שלא ידעתי שקיימות. העובי של הזין שלו ממלא אותי ונוגע בכל דופן אפשרית, אני מתרכזת בכל דבר אפשרי כעת רק כדי לא לגמור. הפסנתר דופק בזעם מהרמקולים, עולה ועולה ואני עולה איתו השהייה, דפיקה, השהייה, דפיקה, הזין שלו הכי עמוק שניתן,

'עכשיו' הוא פוקד

ואני שומעת את השיא של השיר ומרגישה את השיא של הזיון שלנו כפי שמעולם לא הרגשתי שיא ואני מתפוצצת סביבו באורגזמה מטורפת, הנוזלים שלי עוטפים אותו והוא מתרוקן בתוכי, שופך עוד ועוד ועוד  ומצמיד אותי אליו והוא הדבר היחידי ששומר עליי אני מעולפת על הכתף שלו רפויה, מתמסרת לעלטה ולתחושות העונג שמציפות אותי. הוא מחבק אותי דקות ארוכות, עדיין בתוכי, הראש שלו מעט מתרחק ממני והוא מרים לי את הראש מהסנטר, הוא רוכן ומנשק אותי וממלא את הפה שלי בלשון שלו וחודר לי לתוך הפה בעוצמה כה חזקה, יונק לי את הלשון בלהט. הוא מוציא את לשונו ממני, אני מחייכת אליו וחוזרת להיות מעולפת על הכתף שלו. הוא אוחז בי ביד אחת ועם היד השנייה משחרר אותי מהוו ידיי נשמטות ועוטפות את ראשו אני עוטפת אותו כמו גור. הוא מרים אותי ומניח אותי בעדינות על המיטה שלו שכובה על הצד. הוא משחרר את ידיי מהאזיקים ומתיישב לצידי, הוא אוחז בפרקיי הידיים שלי ומושך אותן במשחה. הוא מעסה אותן בעדינות מרגיעה ואני מתענגת מההתמסרות. הוא נושק לי על המצח ואני נופלת לשינה תוך כדי התמסרות למגע שלו.

המשך יבוא...