יומן מסע

שלום, כאן שביתה!

המיניות שלי החליטה לקחת הפסקה קלה.

לא, אל תתבלבלו, זה לא אומר שהילדה לא קיבלה.

 רק באופן אחר, עם מעט יותר שליטה.

אז צעדתי צעד אחורה, התחלתי לחשוב.

מה יש בעולם הזה שגורם לי כל כך לרעוב.

מה נתנה לי המכה, שלא היה לי קודם?

למה אני עומדת על ארבע מול גבר זר?

ונותנת בכזו קלות שבי יגער

סתירה ועוד סתירה, כאב.

דמעות היסטריות של שחרור

מול גבר שאותי לא אוהב.

מולי גברים שקוראים אותי, שיודעים אותי,

שרוצים לחוות, שרוצים להרגיש,

אבל אני אבודה,

עוד לא בדיוק החלטתי מה אני רוצה.

אני רואה אתכם, בחולשותיכם,

בפגיעותכם,

דווקא מאותו מקום קטן,

דווקא מהמקום שבו אתה משפיל אותי

דווקא מהמקום שאתה מכה אותי,

עוצמת המכה מספרת אותך,

המבט, הליטוף, הכל הכל שלך.

ואתה חושב שאתה שמור, אתה חושב שאתה מסתיר

והאמת הפשוטה שלי הכל כל כך בהיר.

אתה אבוד, אתה לא בשליטה,

אתה זקוק לי לא פחות משאני זקוקה לך.