שינוי

המושג 'סטיה' הוא בעצם מטרייה שמקפלת בתוכה את כל הפחדים שלנו. היא משקפת משהו שלא מקובל עלינו כחברה ואין לה משמעות אחת קבועה. בעבר, בעולם המערבי, ההגדרה של סטייה נשענה בעיקר על ערכים קתוליים מסורתיים שראו בכל מיניות שאיננה בין גבר לאישה נשואים למטרות ילודה[1].
כשהפסיכיאטריה המוקדמת החלה לקטלג התנהגויות, היא פשוט לקחה נורמות מוסריות שמושרשות באותן תפיסות ומתוכן הסיקה מה בריא ומה חולה - בלי לבדוק זאת בצורה שיטתית, אלא בעיקר בהסתמך על תיאורי מקרה פרטניים שלרוב נלקחו במסגרת מוסדות ענישה / פסיכאטריה. ריכרד פון-קראפט אבינג, שטבע את המושגים 'סאדיזם ומאזוכיזם' בקטלוג שלו 'פסיכופתיה סקסואליס' תפס גם אוננות והומוסקסואליות כסטיות ואף גרס כי המונוגמיה היא הוכחה לעליונות של האומות הנוצריות[2].

אז בעצם, כשמישהו קורא לבדסמ סטייה, הוא מנסה להגיד אולי שזה לא מוסרי בעיניו, או שזה חולני ופוגעני בעיניו ואולי הוא גם בכלל חושב שזה נדיר סטטיסטית. אני אתייחס להנחות האלו בפוסטים הבאים, אבל אגיד שכיום ספרי האבחנות קובעים משהו אחר - שבעיקרון אם הדברים נעשים בהסכמה, לא גורמים למצוקה ולא פוגעים בצורה משמעותית בתפקוד - זה לא נחשב פתולוגי (או לא נחשב סטיה בשפה הרפואית).
ה-ICD-11 מתייחס למעשה רק לסאדיזם בכפיה כהפרעה[3]. בעוד ה-DSM-5 מגדיר באופן יותר מורכב. עדיין הוא רואה בסאדיזם ומאזוכיזם בהסכמה ובלי סיכון ופגיעה כמשהו שונה וקורא לזה 'פאראפיליה' בעוד שאם זה לא בהסכמה וכולי, זה יחשב להפרעה פאריפילית.[4]

אבל השאלה אם ספר שיוצא כל כמה שנים הוא מה שצריך להגדיר לנו בהכרח מה אנחנו מקבלים אלינו כחברה, או אפילו מה נתפס בריא נפשית. נראה לי שיש פה שאלה יותר ערכית. מתי זה אמור להפריע לנו או להדאיג אותנו כשמישהו אחר מפנטז או עושה את מה שהוא עושה, מול מי בעצם אנחנו מתביישים ומחפשים אישור ומה ההשלכות של הגדרה כזאת או אחרת על אחרים. ובעצם מי בכלל הגדיר את הדברים כך ועל מה הסתמך.

ואם זה לא חולה, אז מאיפה בעצם זה נובע, למה המח שלנו אוהב לשחק עם כאב או השפלה, ולמה שמישהו ירצה למסור מעצמו שליטה לאדם אחר? על השאלות האחרונות אני מנסה לענות בהרצאה שלי '50 גוונים שנחקור - הפסיכולוגיה של שליטה, כאב ועונג'.

לפרטים והרשמה להרצאה: 

מקורות:
1. Pozzi, L. (2021). The Catholic Church and modern sexual knowledge, 1850-1950 (pp. 1949-1971). London: Palgrave Macmillan.‏

2. , Krafft-Ebing, R., & Chaddock, C. G. (1892). Psychopathia Sexualis. F.A. Davis Co.

3. World Health Organization. (2019). International classification of diseases for mortality and morbidity statistics (11th Revision).

4. American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.).