מיליארד כוכבים

רגע לפני שאני הולכת לישון, ממש שניה לפני שהעיניים נעצמות, 

אני הולכת לשרותים, מורידה תחתונים ומסניפה את המקום המדוייק 

בו נספג הזרע שלו, הזרע שזלג מחור התחת שלי.

אני ממששת את התחת, בעיקר את המקומות בהם נחת השוט,

מחפשת סימנים פיזיים, עדות מוחשית לסערה השקטה

ואני לא מוצאת, אז אני מעבירה ליקוק קטן על הבד השחור

וחוזרת למיטה עם טעם התשוקה שלו בפה.

וחוץ מזה הרי זה ברור שמחר בבוקר יכאב לי החור:-)

מסמן אותי עם השוט והוא חתיכת בן זונה עוקצני

ולמי בכלל עלה הרעיון שבסוף כל רצועה צריך להיות קשר -

הוא בטח סדיסט מקצועי,

כאילו שהרצועות עצמן לא מספיקות 

ואתה צוחק עלי שאני רגישה 

ואני כל כך רוצה ללמוד לקבל את הכאב 

ולהפסיק לקפוץ כל שניה, לשניה

ואני חושבת לעצמי מה עדיף?

לדעת לספוג את הכאב בהשלמה או להתרגל אליו

ואם אני אתרגל אליו זה יעשה לך טוב ואז תפסיק לצחוק?

אבל בעצם, אומרים שצחוק זה בריא לבריאות

אז אולי בעצם עדיף שלא אתרגל 

כי אתה יודע, בריאות וזה...

אפצ'י.

שולחן מלבני, ידיים ורגליים קשורות לרגליו, הוא בדיוק בגובה הנכון.

אימה משתלטת עלי והנשימות קצרות, העברת שליטה מוחלטת

זה לא שאני לא סומכת אבל זה בלתי ניתן לשליטה וזה כל הסיפור לא?

אז למה אני כל כך מפחדת?

ועם הפחד אני מטפטפת ועם האימה אני מייללת וגונחת ומתחננת

ולמה אני בדיוק מתחננת? הרי אני בדיוק במקום הנכון

המקום אותו ביקשתי לי תמיד.

ואם תתיר אותי מחבליך ותענה לתחנוניי זה כבר לא יהיה אותו המקום?

תמיד זה יהיה אותו המקום.

אני מפחדת.

פחד מזוקק, מחוייך.

פחד טהור עם התרגשות של פעם.

אני אוהבת את הפחד הזה, מאוהבת אפילו

הוא מאיץ את הראש ובו בזמן הוא מאפשר לי להיות במקום שטוב לי

לרגלייך.

שוכבת במיטה, שולחת יד אל חור התחת ומלטפת אותו, הוא קטן ומכווץ 

ואני עוצמת עיניים ומנסה לדמיין איך האצבעות שלך מרחיבות אותו.

2,3,4, כל כף היד.

כל כף היד זה פיסטינג לא?

מנסה לדמיין את הכאב, השריפה.

אתה מריח את הפחד?

אני חושבת שאני מפחדת מהאכזבה יותר מאשר הכאב הצפוי,

וזה יכאב, אוה...אני יודעת שזה יכאב ויהיו שם יללות, אולי גם דמעות

אז אני מתחילה להכין את עצמי נפשית.

נכנסת לכל מיני אתרים וצופה בבלונדיניות או אסייתיות, או כל אחת ששילמו לה מספיק

בכדי שמישהו יבוא וידחוף להם את כל היד לתחת, והבנות האלו מקצועיות,

הן נאנחות בתזמון מושלם ויש להן חיוך מושלם וגם כשהן בוכות לא נמרח להן כלום על הפנים,

ואז אני מבינה שאני טועה ובגדול ואסור לי להשוות כי אולי אני זונה (על מי אני עובדת - כמובן שכן),

אבל אני הזונה שלך וכשאתה תבקע את התחת שלי, את החור שלך לשניים, 

לא יהיו שם מצלמות ותפאורה ולא אנחות מבוימות ודמעות סרק.

רק אני ואתה והאמת.

והאמת היא שאני מחכה ומוכנה לשימושך.

אני שלך.

אסור לי לגמור.

אני כבר על הקצה ואסור לי לגמור ואני יודעת שאם היא תברח לי זה יכאב וזה לא יהיה כאב נעים,

אז אני מתאפקת ומושכת זמן, מקטינה את הלחץ, מוציאה אצבעות

אבל זה לא ממש עוזר לי כשאני רואה איך אתה שולף את החגורה, פותח את הרוכסן

ומזיין לה את הפה.

אתה שולט בתנועות הראש שלה, תופס את השערות.

קדימה, אחורה. קדימה אחורה.

בלי הפסקות, בלי מנוחה, היא מזילה ריר והעיניים דומעות ואני מקנאה קצת.

מזוכיסטית דפוקה.

תאונני כלבונת, דחפי את הויברטור לתחת, תראי לי כמה החור שלי גמיש,

זה כואב? מצוין. את יכולה לבכות, תאונני כלבונת ואל תגמרי, תאונני ותסתכלי על הזונה.

עכשיו היא שעונה על השולחן, ואתה נכנס לחור התחת שלה בבת אחת,

היא מייללת, הזונה מתחננת לגמור 

ואני, אני שם מתחת שותה אותה ואותך,

הזונה גומרת.

אני לא.

אני מחייכת אדוני, יש דברים הרבה יותר מספקים מאורגזמה -

הסיפוק שלך.

דפוק אותה, דפוק אותה אדוני.

זה מזמזם לי בראש בלי הפסקה.

היא על הרצפה, על ארבע, התחת באויר.

דפוק אותה, תזיין אותה אדוני.

הרעש הזה לא מפסיק.

אני רוצה לראות את הבעת הפנים שלה משתנה, איך הפה נפתח בהפתעה 

כשאתה דוחף לה אצבע משומנת לתחת בלי הכנה. בלי לדבר.

אני רוצה לראות איך הכאב שלה מתחלף לעונג כשאתה פותח אותה, מרחיב את הזונה.

אני רוצה לשמוע אותה מייללת, צורחת -

דפוק אותי בבקשה.

אני יושבת על הכורסא, הרגליים פתוחות, פרוסות על הידיות,

אני מאוננת את עצמי עם האצבעות ויש כתם על הבד ואולי הייתי רוצה להיות עכשיו במקומה

ואולי לא. טוב לי ככה,

לצפות מהצד, לראות אותי בה.

היא נכנסת לחדר מבוישת, כניסה של התחלה, אחת כזו שלא יודעים לאן להפנות את המבט ועל מה להסתכל,

תסתכלי עלי אני אומרת, לתוך העיניים. אני מחבקת אותה חזק, מרגישה איך הלב שלה הולם, תרגעי.

כמה שניות של חסד ואני מכסה לה את העיניים, את מבינה, את תרגישי הרבה יותר בלי לראות, זה לטובתך.

תתפשטי, הכל, זונה.

אני מסתובבת סביבה ומלטפת, עיגולים, מעגלים, סביב השדיים, שוקלת כל אחד מהם בידי.

הם יפים השדיים האלו, קטנים כאלו, מעניין אם אני אצליך להכניס לפה את כל השד. 

כן. אם אני מוחצת אותו עם היד, אני בהחלט מסוגלת לשאוב את כולו. טעים לי.

טעים לי והקולות שהיא עושה נעימים לי. נעים לי.

אני עוברת עם הידיים על כל גופה, חופנת את הלחיים העגולות, מלטפת את חור התחת והוא מתכווץ,

אל תדאגי זונה, אני לא הולכת לדחוף לתוכו כלום עכשיו, אולי אח"כ, אולי לא אני, נראה...

תפסקי את הרגליים אני מבקשת בנימוס ועוד לפני שזה קורה כף היד שלי אוחזת לה את הכוס,

ככה אני, קשה לי עם דחיית סיפוקים והכוס הזה רטוב. מאד.

נעים לה, לזונה.

היא מוכנה אדוני.

תרשה לי לטעום בבקשה?

הדלת מאחורי ננעלת וזה הרגע שהמעבר קורה, המעבר בין אני לאני. 

כיסוי עיניים מנטרל לי את חוש הראיה, חושך מוחלט ואור גדול נדלק.

זה הרגע שמלהיות הכל יכולה, כל מהותי מצטמצמת לכמעט כלום.

חפץ, כלי, חור, כלבה לשימוש בעליה. בובה על חוט.

יש משהו כל כך מעיף ב"כלום" הזה, להצליח להתנתק מכל רעש היום יום,

לטוס לירח ובחזרה כשהיד שלו מבקעת את חור התחת,

לצרוח שכואב לי ואני לא יכולה יותר ועדיין לא לזוז,

לשאוג את בקשת הגמירה , להתחנן ולהתפוצץ,

להכיל את כאב ההצלפות, בשבילו, למענו, כי זה מה שהוא צריך,

להיות שם למרגלותיו ולהרגיש כל כך גבוה מעצם הנתינה,

לסמוך עליו בחיי.

יש משהו שמטלטל אותי בלהיות כלום בשבילו, 

כי כלום זה בעצם הכל.

אור.

אתה מאפס אותי בשנייה.

אתה לא צריך לסטור לי, או לתת לי עונש,

מספיקה מילה אחת קטנה גדולה

ואני מיד יורדת לגובה השטיח,

מתחת לרגליך.

אתה איש חכם אדוני, אתה מאתגר אותי ולא מוותר עלי, לא מתייאש,

לא מוותר לי.

ואני, אני נמסה מולך,

חוריי, גופי, נשמתי, כולי שלך,

כל רצוני הוא לרצות אותך.

אני אזחל ואלקק, אכאב, אפתח,

אעשה כל שתדרוש גם כשיהיה לי קשה,

גם כשאבכה.

תודה אדוני על שהסכמת לקחת אותי לך.