מיליארד כוכבים

חלמתי אותך מגיע.

חלמתי מבט עיניים מפשיט, קצת מפחיד, מבט שגורם לי למבוכה. משפילה את עיניי

חלמתי אותי ערומה, נבוכה, כאילו זו הפעם הראשונה, מסתירה זוג שדיים בשלים, מסתירה את עצמי.

חלמתי חושך ושחור שהוא כולו אור, שם אני מרגישה בנוח, באפלה. שם אני משוחררת בתוך המרחב שתייצר לי.

שם אהיה שלך.

הדרך היתה מלאה באבנים וקוצים, לפעמים שכחתי ממך אבל זה היה רק לפעמים,

לפעמים חייכתי עם הזכרון, לפעמים כעסתי. כעסתי הרבה. עלי ועליך,

הערווה שלי גדלה פרא, אני נהייתי פרא. כלבה לא מחונכת במיוחד

כי אין בשביל מי ואין בשביל מה

וחשבתי שנגמלתי ממך וסגרתי את הדלת, טרקתי בזעם

וניסיתי שלא להסתכל לאחור כי אין דרך חזרה ואין מחילה וכעסתי.

לפעמים החיים מובילים אותנו בשבילים שלא צפינו והדלת נפתחה. קצת.

והכנסתי בה רגל, שד אחד לבן ושדה אדומה והצצתי. קצת.

וכמו מגנט עצום אני נמשכת חזרה. אליך.

וכמו כלבה טובה אני אשב למרגלותייך ואחכה.

אחכה שתשרוק לי חזרה למלונה.

למלונה שלך. שלי.

והמילים שלו הולמות בי, מכות בלי רחמים

וזה בסדר כי אין כאן רחמים . מגיע לי.

אין רחמים ואין דרך חזרה.

הבטון התקשה

ועצוב לי מאד.

אני צריכה עכשיו שכואב לי כל כך, דווקא את הכאב,

כאב קטן כמו סם רגעי שיעביר אותו

לא משנה באיזו צורה, לא משנה איפה ובאיזה חור.

מרגישה כמו הר געש לפני התפרצות,

לא רוצה חיבוק או ליטוף ולא מילים יפות

כנס בי בכל הכוח בברוטליות של חיה שהשתחררה מהכלוב

תטלטל אותי כרצונך, תפרק,

תחנוק אותי כדי שאנשום שוב.

מה יותר קשה?

לעמוד זקופה כשהעטינים מחליפים צבע מהסטירות

או להיקשר ואז לחטוף את הסטירות.

מעניין איזו מן הדרכים תגרום לי ליילל יותר מהר...

ובכלל, מה אתה מעדיף?

לשמוע אותי מייללת ולראות איך העיניים מתמלאות דמעות

או שתרצה שאסתום.

כאילו שאני באמת מסוגלת לשלוט בעניין, 

אני יכולה לנסות, להשתדל, להבטיח אלף הבטחות

אבל ברגע האמת, כשאני מסוממת מהתחושות, מטפטפת חרמנות,

באמת שאין לי מושג מה יהיה.

וזה כל הכיף.

לא?

שעת בוקר מאוחרת, אתה בעבודה.

אני מגיעה, יושבת בצד בשקט ומחכה בסבלנות,

אחרי דקות ארוכות אתה משיר אלי מבט ואני מבינה, קמה והולכת אחריך -

הדלת נסגרת.

מפשילה מכנסיים ותחתונים ומתכופפת אל מול הכסא,

שתי חדירות לתוך הכוס, רק כדי להרטיב קצת את הזין

ואז הכיפה שלך נלחצת מול החור המכווץ,

הזין נכנס בכח, מבתק אותי לחצי, מכאיב ולשם שינוי אני שותקת.

נכנס ויוצא במהירות, באלימות - אתה גומר.

מרימה חזרה את התחתונים והמכנסיים

ומסתובבת כדי לנקות לך את הזין.

אתה יוצא בלי לומר מילה, אני נוסעת.

בדרך חזרה מרגישה איך הזרע מטפטף ומרטיב לי את התחתונים ומחייכת.

השנייה הראשונה שבה האצבע חודרת בברוטליות לחור התחת תמיד מפתיעה אותי מחדש,

זה לא שאני לא יודעת שזה יגיע ועדיין, המהירות בה זה נעשה, הבוטות, בלי שימון מקדים -

זה תמיד משאיר אותי חסרת נשימה, ואז כשהיא כבר משחקת בפנים, אני מרפה את השרירים

ונותנת לעצמי את החופש להנות מהתחושות הקוטביות.

אהבה ושנאה.

אחרי זה כשאני מונחת על השולחן, אני שומעת את כפפות הלטקס והלב שלי מתחיל לדהור,

אני מפחדת מכאב ואולי אני גם מפחדת להרגיש, להשתחרר.

מאד מהר החור נפתח אם מרצון ואם לא, שלוש אצבעות קודחות בי פנימה והחוצה ואני מייללת

ומתחננת וכואב לי וטוב לי ויש בי אלף תחושות שאני לא מסוגלת להכיל ואני נושמת עמוק

ומזכירה לעצמי כל הזמן לנשום ולהרגע כי אחרת יכאב עוד יותר וזה בכלל לא נתון לשיקולי

וזה בכלל לא החור שלי.

מתישהוא אני גומרת, ככה מהתחת בלי לגעת בכלל בעצמי וזו גמירה שונה ומטורפת,

כאילו 1000 חיצי עונג פוגעים בי בו זמנית ואז אני מניחה את הראש על שולחן הטיפולים

כמו בובת סמרטוטים משומשת. כלי משחק.

אחרי זה תצחק ותגיד שאני הכלבה האנאלית שלך ובכלל 3 אצבעות זה כלום

ואני מסוגלת להרבה יותר ואני, אני מאושרת שבכלל יש לך כזו סבלנות אלי 

כשלפעמים לי אין לעצמי.

כולם מזיינים, דופקים חזק, תשכבי על הגב, על ארבע, תפתחי, תזחלי

תוכניות מגירה, עשה ואל תעשה, רשימות מכלת.

לשבור, לפרק, לבנות, לצמוח, לאהוב.

אהבה בדסמית, אהבה רומנטית.

מחכה לחתיך עם הקוביות, עם שיער, בלי שיער

שיהיה לו קול עבה ושיצחק ויהיה רגיש ושלא יהיה רגיש

שיקח בלי לשאול אבל שישאל ויתחשב,

שישלח פרחים אבל לא בשבת וכשיורדות הדמעות שירחם ויפסיק,

שולט צעצוע, נשלט במסווה.

50 גוונים של פנטזיה זולה בלי הרבה רציונל,

להתפשר או לא להתפשר,

שליטה מלמטה במסווה, טיזינג זול, 

צריך לשחק אותה, לא לצאת פראיירית.

תסתכלי על עצמך במראה השחורה

כן, זו עם הכיסוי שלא רואים בה כלום,

תסתכלי על עצמך פנימה 

ותביני לבד למה את לבד.

(ולא, אני לא פנויה. משוייכת לגמרי)

אינטונציית הדיבור משתנה, גם הווקאליות.

שקט.

רגיעה.

בטחון.

קוראת כאן נשלטות, שולטים, שולטות, נשלטים ויש כאן כל כך הרבה כאב ואכזבה,

התרסקויות, הרבה חיפוש אחרי השלם ואולי לפעמים בלי לדעת בכלל מהו השלם.

מערכות יחסים נבנות ביום ומתפרקות לאחר יומיים,

קולרים, סטטוסים, שיוך וסיסמאות, 

מגדלי קלפים מתנדדנדים ברוח, הרבה רוח, הרבה צלצולים, רעש.

שמה את האוזניות ויש לי שקט,

צפה בים המלוח בין כל המדוזות ושובלי הריר

וכלום לא נוגע בי,

עטופה בבועה.

דממה.

הזין שלך מונח לי בפה כמו מוצץ לתינוק,

מרגיע ומנחם אחרי הכאב,

אחרי שחפרת בחור התחת שלך,

אחרי שהצלפת בי ועוררת את כל קשת התחושות

אחרי שגמרתי, אחרי שגמרת.

הוא מונח לי בפה נמצץ ונדחף,

משכיח את הסערה לפני זו שתפרוץ עוד רגע שוב

והוא טעים כמו ארטיק ביום שרב, כמו גלידה עם קצפת

והוא שלי.

גם.