מיליארד כוכבים

מה זה נשלטת טוטאלית?

האם אני טוטאלית כאשר יש לי גבולות?

כמו "השפלה" אני חושבת שגם המינוח הזה הוא בעיניי המתבונן, לכל מערכת יחסים יש את הטוטאליות שלה, את המסגרת שלה.

אני קוראת כאן פוסטים על הערצה והו.. מאסטר אעשה הכל! למענך...זו טוטאליות? עד הקצה?

יש לי את הגבולות שלי, אולי חלקם זמניים, חלקם לא.

אין לי את האופציה לסרב, אם באמצע סשן או כשניתנת משימה - לעשות פוס לרגע כי עכשיו לא בא לי או זה לא נוח כן יש את האופציה, תמיד, לתקשר, לדבר, לשתף אבל בזמן המתאים.

אדוני, עכשיו אני יכולה לגמור?

:)

האדומות זורמות ובאמת שזה מאד מחמיא.

הן זורמות עם שלל הצעות, הערות ושלל מלל, רובן אפילו מנומסות, בעצם, אדומות עם הצעות נחשבות למנומסות? 

לפעמים אני מרגישה ממש כמו תחת מארב, נכנסת לאתר ובום.

אני משוייכת. 

יש לי מלונה ואני לא מאמינה בקילור וירטואלי.

יש לי אדון והוא אמיתי.

הוא ממלא אותי, הוא שלי ואני שלו.

אז לכל השולטים המקסימים יותר וגם לאלו שפחות, חבל. חבל על המאמץ, אתם רוצים להחמיא, להגיב, להעיר?

תעשו את זה בגוף הבלוג, בסה"כ אני זונה נחמדה ולפעמים אני גם עונה:)

אני לא עונה לאדומות!

תודה מראש על ההתחשבות.

נהדרים כולכם:)

באמת שזה כאב, אני לא עושה הצגות, לא משחקת משחקים מפגרים.

אתה מבין אדוני, החור של התחת שלי הוא לא כמו הכוס, כזה גמיש.

התחת שלי למעלה והזין שלך חוצה את התחת שלי לשניים.

קריעת תחת.

זה כל כך שורף ואני מאגרפת את הידיים ומייללת. קצת.

ואז יש את השניה שהוא נכנס עד הסוף, שהוא ממלא את כולי, והשניה המדוייקת הזו היא כמו קסם.

הכאב עדיין כואב אבל פחות, החור עכשיו פתוח לרווחה, ועוד כמה מהלומות שלך עם הזין ואני אגמור.

התחת פתוח כמו מנהרה, עכשיו הוא קצת דומה לכוס:)

זה לא קל למצוא אדון, שלא כמו ביחסים ונילים כאן יש יותר מרכיבים אשר צריכים להתאים ואני לא מתכוונת לרשימות מכלת למינהן של מה כן ומה לא, מצד שני אני גם לא שוללת גבולות.

אני גם לא חושבת שצריך להתפשר.

בסופו של יום צריך להנות, הקשר צריך לספק את שני הצדדים. לספק זו לא מילה גסה.

קשר של שליטה חייב! להיות מבוסס על אמון מלא.

אמון שכל מה שהאדון אומר, מבקש (כן, גם לבקש זו לא מילה גסה) לא יפגע בה.

יש כאן סוג של "ניצול", הוא מנצל אותה לגחמותיו, סיפוקו, רצונו.

היא הנשלטת מסופקת (גם) מסיפוק רצונותיו.

סוג של יאן ויאנג.

זה לא קל למצוא אדון, אבל בסוף לכל סיר נמצא המכסה שלו.

אני יושבת על הספה, זו שעליה דפקת לי את הכוס והתחת, זו שעליה הצלפת בי, ומחכה לך.

יושבת ערומה עם רגליים פתוחות ומגלה פתאום כמה שערות סוררות שחמקו מהסכין.

בודקת זמנים, גבולי מאד, ומתחילה לתלוש עם האצבעות את הזונות.

:)

באמצע הלילה התעוררתי והלכתי לבדוק את התחת, מיצירת האומנות שלך נשארו כמה סימנים ורדרדים, ליטפתי אותם - עדיין בולטים.

בבוקר כשקמתי ראיתי שהם החוירו עוד יותר, לפחות אני עדיין מרגישה קצת את הכאב.

כן אדוני, בפעם הבאה יהיה צורך ביותר.

יותר עמוק, בולט, יותר כואב. אולי אביזר אחר. מה אתה אומר? :)

תזהרי במה שאת מבקשת חור, כבר שכחת איך צרחת אתמול? איך התקפלת אחרי כל חבטה?

לא, אני לא נזהרת. 

אני סומכת.

אני חושבת שאף פעם, לא באמת הבנתי עד הסוף את המשמעות של לחטוף ולספוג בשביל אדון.

כלומר, הבנתי את ה"רציונל" היבש שעומד מאחורי זה, אפילו הסכמתי איתו.

התמסרות.

טוטאליות.

כניעה.

מילים גדולות.

הבנתי אותן ולא ממש הבנתי.

היום אני חושבת שמה שעושה את ההבדל בין רק להבין אותן לבין באמת להבין את המשמעות הוא רגש.

להרגיש.

היום אני מרגישה שלא רק שאני מסוגלת להכיל את הכאב, אני רוצה אותו בשביל אדוני.

כי זה מה שהוא רוצה.

פשוט כל כך.

אני נכנסת לחדר, מתפשטת, שמה את כיסוי העיניים ומחכה, הוא נכנס לחדר ואני לא לא ממש יודעת מה לעשות עם עצמי וזה נראה כאילו הוא משתהה בכוונה,

אני שומעת דברים יוצאים מהתיק, הרבה דברים. הוא לוקח את הזמן בכוונה, הוא מודע, מאד מודע לחוסר שקט שאני נמצאת בו, אפשר להריח את הפחד באויר,

אני מריחה כשהוא מתקרב אלי, כלבה עם חוש ריח, ויוצאת לי איזו שטות מהפה. הסטירה הראשונה מגיעה ועכשיו אני דואגת לסתום.

מה את רוצה, כלבה?

שתיקח אותי אדוני.

מה את רוצה, כלבה?

למצוץ לך אדוני.

התגעגעתי.

וסוף סוף הזין המופלא שלו בפה שלי ויש שם תשוקה וזה טעים, גם אליו התגעגעתי.

אני לא יודעת כמה זמן עובר אבל עכשיו אני על ארבע והוא מזיין לי את הכוס, לא מספיק כדי שאגמור, רק כדי להרטיב אותו ואני יודעת מה יגיע עכשיו

וחיכיתי לזה כל כך ואני מפחדת. הוא דוחף בכח את הזין שלו לחור התחת שלי וזה כל כך כואב לי, אני מנסה להרגע ורק נלחצת יותר, מייללת יותר, והמרושע הזה

רק דוחף אותו יותר עמוק, יותר בכח, והחור שם כל כך מכווץ ואני מתחננת לשפורפרת סיכוך והוא רק צוחק, הוא כולו בפנים ואני נדפקת חזק, אני חור

עם מטרה אחת. חור למילוי, לגמירה של אדוני.

עבר לי בראש שאולי, אחרי שהחור שלי יספק אותו הוא ירגע ואולי יוותר לי קצת. כמה טעיתי.

שקט.

שקט שמופר בכל פעם שאני חוטפת עם אלוהים יודע מה, בהתחלה חשבתי שזו אולי החגורה שלו. זה לא. זה מרגיש הרבה יותר גרוע.

הוא מנחית את זה על התחת שלי, ואני סופרת בלב ומנסה לנחש מתי הוא ירגע, אני מנסה לנחש איפה זה ינחת וזה כל פעם מפתיע אותי מחדש,

הוא מתחרע על התחת שלי ואני קופצת ומתקפלת ומייללת וחוזרת חזרה לתנוחה שלי.

כלבה ממושמעת שאני.

המרושע מאד משועשע מכל הקפיצות שלי ונראה שזה רק מדרבן אותו להצליף בי עוד, הוא צוחק ואומר שזה אפילו לא ממש חזק.

איך זה לא חזק אדוני? זה כל כך כואב לי. הכל בוער.

הוא הבטיח שאשלם והוא מקיים.

הרבה אח"כ הוא מאשר לי לאונן ולגמור על הרגל שלו. פעמיים. וזה מרגיש לי כל כך טוב, כל כך שלם, זה לא מביך אותי, זה מרגיש כל כך במקום.

התחת שלי מכוסה בסימנים עכשיו, נראה כמו אזור מלחמה, שתי וערב של תבליטים בצבע אדום על לבן ואני מחייכת.

בדיוק כמו שחשבתי.

והפרפרים כבר קופצים מצד לצד ולא נותנים לי מנוחה והמילים הולכות ובאות וגורמות לי לטפטף והצחוק הרועם, המתגלגל נמצא עמוק בפנים ואני מחכה ומחייכת ויודעת שזה השביל.

לא מגיע לי, אני יודעת.

לא מגיע לי ואני גם יודעת שאני אחטוף. חזק. התחת שלי יבער ויצרוב, אני לא אוכל לשבת עליו זמן מה בלי ריפוד ושלא נדבר על החור תחת כי הוא בכלל יסבול, הוא יקבל לתוכו אצבע ועוד, הוא יורחב עד שאצרח ככה שאזכור בכל רגע של מי הוא.

אבל יום אחרי אני גם יודעת שאלטף כל סימן וסימן, שאסתכל מול המראה ואחייך כי חובות צריך לשלם ואני מוכנה, כי אני רוצה.

למה? לא מתוך מזוכיזם אלא מתוך השלמה של מי שאני ושל מי אני. 

אני מכינה את עצמי נפשית, אני מנסה אבל אני יודעת שברגע האמת זה בטח לא ממש יעזור לי.

מגיע לי אדוני.