יצא לי לקרוא לאחרונה לא מעט על הדינוזאורים, אותם שולטים של פעם כשבדס"מ היה בדס"מ ולא רק מסווה לזיון קל להשגה.
אני מבינה מאיפה זה מגיע, נראה לי, נתחיל מזה שתמיד במבט לאחור הישן והפעם נראים תמיד יותר טוב,
נמשיך בזה ש"מצרך" נדיר או קשה למציאה תמיד יהיה אטרקטיבי יותר.
אז רגע, זה בעצם אומר שפעם לא היו כאלו בכאילו, כוווולם היו אולד פאשן רציניים?
לא נראה לי, תמיד יש הכל מהכל, אולי עכשיו יש יותר בכאילו כי בכל זאת החשיפה והפתיחות שלנו גדולים יותר.
אולי.
בעצם, אני דיי בטוחה בזה, כמו בכל תחום, ברגע שיש יותר חשיפה מתחילה גם זילות מסויימת.
ובכלל מה עם דינוזאוריות, גם הן מצרך מבוקש כאן?
אני מתכוונת לאלו שמגיעות באמת ממקום של התמסרות אמיתית ולא יחסי תן קח ומשא ומתן.
אין כאן פואנטה מיוחדת או מסקנה חד משמעית, בעיקר תהיות ואולי מחשבה שלהיות דינוזאור/ית זה להבין את המהות שמאחורי, בלי משחקים וקישקושים מתישים
ובעיקר להיות.