אור נרות שמספיק לראות מה שמספיק ואני על המיטה על ארבע, גב קעור, עטלפה עיוורת בחושך.
הדלת נפתחת ואני שומעת את החיוך, אני רגועה, הנשימות עמוקות ואני נוכחת.
אני נכנס ורואה מולי חורים.
הלהבות משחקות על הקיר ויש מולי תחת לבן וחורים. מחייך.
הוא עובר לידי ומעביר יד בין השפתיים ועד חור התחת, ככה באגביות.
כמו בודק מה המצב שם, מנגב את האצבעות על הגב ונעלם.
הכלבה רטובה כמו אוקיינוס, שלולית רגועה.
רגועה מידי.
רישרושים, רעשים, רוכסן שנפתח ואין מילים, רק תחושות.
הוא שוב מתקרב אלי והזנבות מלטפים אותי, לוקחת נשימה עמוקה, מתכוננת לצריבה.
הכלבה מתכוננת, הנשימות שלה מהירות יותר, הלב דופק, היא לא יודעת.
משהו קר נדחף לי לכוס, משהו קשה, זה לא הזין שלו, גם לא הדילדו.
הוא מזיין אותי קצת, מכניס ומוציא, מכניס ומוציא ודי.
אני לא מספיקה לגמור ומרגישה איך הוא דוחף לי לתחת את מה שזה לא יהיה.
הכוס של הכלבה פתוח כמו מערת עטלפים והתחת שלה מכווץ.
חור קטן וחור גדול.
החור הקטן מוציא ממני את הסאדיסט ואני דוחף פנימה, פותח דרך.
זה כואב, זה לא מספיק רטוב והנה מתחילות יבבות קטנות והוא נחוש לפתוח.
הוא אוהב סימטריה.
זהו כלבה,
תתחדשי על הזנב.