"ארוחת ערב ב 17:45, יש פסטה וירקות בתנור. אמבטיה מיד אחר כך. בקבוק ב 19:00, טלויזיה מרגיעה אותה תוך כדי. 19:30 שעת הרדמה". עם המחשבות של העבודה העיקרית שלי, אני יוצאת לכיוונה. כמעט אמא. חושבת כמה טוב שזה רחוק ממני כרגע.
מחליפה טיטול בין הציורים לפלסטלינה וכמובן שפועלת על פי הלו"ז שניתן מראש. מנסה להרדים, יודעת שתכף יגיעו שאר האחים וזו תהפוך למשימה מורכבת יותר.
היא כבר הייתה חצי מנומנמת כשהם הגיעו. הכל מהתחלה. בדיוק מופלא ותזמון מושלם- האבא הגיע. הגוף כבר בער בי ללכת.
אחרי בדיקת מצב קצרה וחסרת כל תגובה מצדם, אני והאבא יושבים על הספה, משוחחים במין נימה הורית שכזו, על דברים הנוגעים לסוף יום. הוא שואל אם אני רוצה קצת לשבת איתו בחוץ, ואני בתגובה מהנהנת וקמה.
דיברנו כבר בפעם הראשונה שהייתי אצלם, על הא ועל דא, ועל קצת יותר מזה. השיחות האלה נקטעות טרם הן מתחילות בגלל הסיבה המאוד מסויימת של נוכחותי שם.
יושבים במרפסת, קריר מעט והילדים משחקים בתוך הבית. נדלקות נורות על העץ ממול, ואני, שתופסת מולו את מקומה של הילדה הקטנה, שואלת בתמימות לדבר האורות. הוא, בנימה אבהית משהו, מספר לי סיפור על פיות שחיות על העץ בשעות ערביים. גם כשאני מתעקשת, הוא לא מוותר. אני נכנעת לילדה ועונה שאני בוחרת להשאר עם הסיפור שלו כרגע (חוץ מזה, מה את שואלת כאלה שאלות טיפשיות? את לא יכולה לנחש שאלה מנורות סולאריות..? יש לך כאלה בבית.).
החיוכים שלי דיי מטופשים והבעות הפנים דורשות כבר מידה מסוימת של בגרות. שתהייה מאולצת, רק שתהייה. אני לא טובה בלזייף, ואני נשארת עם הפרצוף הכי אותנטי שלי. הגוף כבר לא בוער בי ללכת, אני שם ומוכנה להשאר כל אימת שהוא מדבר או צוחק או מחייך או שותק או...
הילדה (האמיתית) תופסת את תשומת לבו, ואני בינתיים חושבת ביני לבין עצמי, איך זה שאני נכנסת לדמות הילדה הקטנה והתמימה (כביכול) שלפי כל הניתוחים, משרתת לי איזה צורך לא ברור בהחזקה (חוץ מהמחשבה על כמה חבל שהיא צריכה אותו דווקא עכשיו באמצע השיחה).
בהמשך, הוא עוד התנצל על שעיכב אותי, ואני נתתי לו להבין שדבר שכזה לא צריך להטריד את מחשבותיו כהוא זה.
כשהלכתי, השתחררה ממני דמות הילדה הקטנה, ובכך פינתה מרחב לאישה שבי. האישה שבי שלא מנוונת מחשבתית. זו שבדיעבד תשאל ׳למה לא אמרתי ככה? למה לא התנהגתי אחרת?׳
בלילה חלמתי עליו... הוא סיפר לי שהוא ואשתו מנהלים מערכת יחסים פתוחה...
לפעמים אני רוצה להיות יותר אישה ופחות ילדה. אבל רק לפעמים. הייתי רוצה שתהיה לי היכולת לשלוט ולהחליף ביניהן. בינתיים אני קצת תקועה ביניהן... קצת בייביסיטר קצת דאדיסיטר.