הוא ישב על הספה, נשען אחורה עם רגליים מפושקות.
אני בין רגליו, על שש, מפסיקה, על דעת עצמי, לבצע פעולות על פי דרישה, ומניחה לחי על הירך שלו.
הוא מסתכל עליי ואני עליו.... פוקד עליי להמשיך. אני ממשיכה כי זה מחרמן אותו.
זה לא נגמרררר. זה לא מה שרצית. זה לא מה שתכננת. לא. למה את מפחדת לומר לו ׳לא׳?
הוא בכלל יקשיב לי? ואם יקשיב- האם יתאכזב?
למה בכלל אכפת לך מה הוא חושב. או יחשוב. זה לא נעים לך.
את לא עושה את זה מתוך רצון. זה לא אמיתי. זה לא מגיע לו.
את זה את לא רוצה. ככה את לא אוהבת. ככה את לא רוצה.
לעזאזל למה את שותקת. דיי, תדברי כשלא טוב לך. זה המבחן שלך...
מפסיקה שוב. מניחה סנטר על האצבעות המשולבות של שתי ידיי ונשענת על הבטן התחתונה שלו.
נשענת ומסתכלת עליו מלמטה עם עיני העגל שלי ואפקט שטוח שאימצתי באהבה לרגע זה.
-"מה יש? את לא אוהבת את זה?"
-"לא"
-"את יכולה גם ללכת"
מה הוא אמיתי שהוא אמר לך את זה עכשיו...???
אני כזו גרועה.. איך הוא מוותר עליי בכזו קלות?
ממשיכה להסתכל.. שותקת.
-"החלטת?"
-"עוד לא..."
- "יש לך דקה להחליט"
תלכי. תלכי. תלכי. תלכי. תלכי. תלכי. תלכי. תלכי. תלכי. תלכי. תלכי. תלכי.
פשוט קומי עכשיו, תתלבשי ותלכי. ככה. פריסטייל. בלי יותר מדיי הסברים. אל תגידי מילה.
לא בא לי על דרמות. וגם מה.. אשאיר אותו ככה חרמן?
איך אראה בעיניו אם אבחר ללכת? מה הוא יחשוב עליי?
שהוא בזבז את הזמן על כלום? שאני נשלטת גרועה!
הוא עוד בא לאסוף אותי אליו. לא אהיה כפויה טובה.
אבל את לא נשלטת גרועה. את פשוט לא נמצאת שם מהסיבות הנכונות. מהמניעים הנכונים.
רצית משהו אחד וקרה משהו לגמרי אחר.
זוכרת שאנחנו עובדות על זה? לומר את מה שלא מתאים לך, בלי להסריט את עצמך לגבי המחשבות של הצד השני?
לעשות מ-ה ש-ט-ו-ב ל-ך ! בלי ביקורת עצמית. בלי שפיטה. להיות אמיתית עם עצמך.
וואו.. כמה זמן עבר? יש לי רק דקה להחליט. נראה לך שעברה?
יש מצב... מוזר שהוא לא אומר שום דבר ונותן לי יותר מדקה.
כל כך מתחשב מצידו שהוא נותן לי לבחור.
לא עברה דקה ובכל זאת, אם את צריכה יותר מזה- את תקחי יותר מזה.
מי הוא שיחליט לך כמה זמן את צריכה בשביל לבחור. קחי כמה זמן שאת רק רוצה.
אל תלחצי. תעשי בחירה שנכונה לך. שבריאה לך. אל תתנצלי על כל שבריר שנייה מעבר.
תהיי אמיתית.
-"בחרתי ללכת..."
-"טוב".
קמה. מתלבשת.
מעניין מה הוא חושב עליי...
גאה בך על היותך אמיתית ילדונת...