לפעמים אני חושבת שיש לי התמכרות לגברים. אני כל כך רעבה כל הזמן שאם היה לי זין, הוא היה במצב של זקפה תמידית. אני עוברת ברחוב, רואה גבר לטעמי ועומד לי. אני מחכה בתור ללייזר עם אותו סיפור ושוב עומד לי. אני בדואר, בקולנוע, במסעדה, בבר, במלון, במעלית, בחו"ל... אני עם חברות, עם חבר, עם משפחה, לבד... זה לא משחרר.
לולא הייתה בי הילדה שבי (או שמא מדובר על הגבולות שלי) הייתי בטח מפלרטטת בכל מפגש כזה (או כמו שסבתא שלי הייתה מכנה זאת הייתי- ׳ממזרתה׳ לא קטנה. אך כמובן שזה נאמר בהקשרים שאינם מיניים). לעיתים, בשביל הכייף, רק בשביל לראות מה יוליד הפלרטוט, אני מרשה לעצמי. מרשה לעצמי לצחוק, להעיר הערה, להאיר הארה, להתערב בשיחה, להסתכל לגבר שמולי בעיניים ולא להסיט מבט. לבחון תגובות, שלי, שלהם, להתאמן עליהם. אולי יום אחד תתממש הפנטזיה של זיון נטול* בבר. מעולם לא איפשרתי לעצמי חוויה כזו.
לענייננו אנו, בענייני ההתמכרות שלי. טייפקאסט האבא המבוגר, בעל המעמד והסמכות, הוא החביב עליי ביותר. כבר הזכרתי בפוסט קודם שגברים מבוגרים הם הקאפ אוף טי שלי :). יש להם ידע והם בעלי ניסיון שבא לי להרגיש בכל רמ"ח איבריי.
אז ההתמכרות היא עניין של תפיסה. אני יכולה בקלות לאבחן את עצמי כ"לוקה בהפרעת התמכרות למין" ואף, לא פעם, עברתי על הסימפטומים ומצאתי את עצמי מזדהה עם חלקם.
אבל, אני גם יודעת שהחברה מעורבת במה שאני יודעת. החברה הדפוקה שלנו שמכניסה את כל מה שחורג מהנורמות המקובלות אל תוך תבניות. תבניות של סטייה. מתוך עבודתי בשטח עם אוכלוסיות כאלה ואחרות, יכולה לומר, סמוכה ובטוחה, שכולנו על הרצף.
עם הזמן הבנתי, שאלו הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו. הכל תלוי- תלוי תרבות, תלוי חברה, תלוי זמן ובין היתר-תלוי בן זוג. הפסקתי לעשות לעצמי פתולוגיזציות והתחלתי לקבל את עובדת היותי חרמנית ברמה החורגת מזו של האדם הממוצע. אני בסך הכל בן אדם שרוצה להתנסות בחוויות מיניות הזויות יותר והזויות פחות. וכן, אני צריכה לפעמים לגמור 3 פעמים ביום (הגיל עושה את שלו...), עם גבר או לבד... לאונן מול פורנו. להפוך את זה לטקס של לפני השינה. כי ככה אני אוהבת.
זה מה שיפה בעולם, יש אנשים שיותר ויש כאלה שפחות. יש לי גבולות, אני לא עוברת על חוקי מדינה. יש לי גבולות מוסריים שיצרתי אני לעצמי עם הזמן. ככה טוב לכולם. הסביבה שלי לא נפגעת ואני לא מסתובבת חרמנית בעולם הזה [או שתמיד אהיה חרמנית ? 😄 ]
* נטול הכנה מראש, נטול מחוייבות, נטול שיח, נטול ההודעה או הטלפון של יום למחרת, נטול זיוני שכל בקיצור.
