עיוות בזמן

הגבול של האנשים הוא היכן שהם הניחו מחסום לדמיונם, ליצירתם, לתעוזה הפנימית שלהם.
מי שגבולותיו פרוצים לרווחה,
מי שחי חופשי מכבלים ושלשלאות כובלים,
מי שמנסה לחיות מחוץ לקופסת המוסכמות הממוסגרת,
הוא ורק הוא שקורא דרור לנשמת הרוח הפנימית שלו,
כל האחרים הם הכבלים שיעצרו אותו מלהמריא לעבר החרות. 

כנפיים, נועדו להמריא אל על, לא להישבר לתוך מסגרות סומות באפלת ימיי הביניים.
דביר.