עיוות בזמן

כולם מוזמנים... נא להתנהג בהתאם.

אומנם סאדו זה שם המשחק כאן, אבל יש מעבר לו עולם שלם אחר. 

אותי תמצאו שם ליד דוכני מכירות הספרים, אני מוכר שם 3 מהספרים שלי... להתראות.

.
לינק הסבר לאתר הכנס:
http://dorot.sf-f.org.il/#about

ללילה יש אלפי עיניים,

אבל הם לא יכולים לגלות לנו אף לא שקר אחד שראו,

גם לא את האמת.

.
לנשמה אין אף לא עין אחת,

אך היא יכולה לספר לנו את אלפי השקרים שמרחפים סביבנו,

גם את כל האמיתות.
דביר.

שניי ספרים שלי שהומרו במהלך החודש באתר מנדלי לספרים דיגיטליים .
.
גן הנמלים השמחות מהדורה אלקטרונית מוזלת לגיל הרך 3-6
מחירים:
29 ש"ח במהדורה האלקטרונית המוזלת.
58 ספר מודפס. ניתן להזמין באתר או ישירות ממני.
.
עידן האתמול במהדורה האלקטרונית המוזלת נוער ומבוגרים פנטזיה/ בדיוני.
35 ש"ח במהדורה אלקטרונית
84 ש"ח ספר מודפס. ניתן להזמין באתר או ישירות ממני.
.
הלינק (למטה) שייך לאתר הספרים שלי במנדלי בו הם מוצגים ובעתיד יכלול גם את הספרים שאני עורך עתה לקראת מסירתם לעריכה ספרותית והאיורים.
קריאה מהנה.

מאחר ואני לא יודע איך הופכים לינק שלחיצה עליו תעביר ישירות לאתר, לצערי תאלצ/י לעשות העתק/הדבק לגוגל על מנת להיכנס לאתר שלי במנדלי. מצד שני דרך עמוד הבית (הפרופיל) כן ניתן להיכנס ישירות... הלינק השלישי.

.

http://mendele.co.il/?product_author=%D7%93%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%9F

עשרות שנים של דמעות שנים של זיכרון, 
השארת מאחוריך כאשר נפלת בארץ האבדון. 
כמשב אוויר קליל חלפת בשחקים, 
איפה אתה היום רוני? אנחנו לא יודעים. 
. 
אחים לנשק אחים של חיים, 
כאשר צנחת הבטחנו למשפחתך להחזירך בין הראשונים. 
אתה היום בידי צפעונים רצחניים,
ואנחנו אכזבנו אותך, למרות וכך אני מקווה...מאמצינו כנים.
.
אל ייפול רוחך כי לא שכחנו אותך,
אל תרים ידיים כי בלבנו נצרנו שמך.
יש לך כאן אישה, ילדים, משפחה, חברים,
ותאמין לי שהם עושים הכול להחזירך לארץ מכורתך.
.
השנים חולפים וכאילו דבר לא השתנה,
לבנון עדין מופצצת, ואתה בנכר מקורקע.
תזמורת המטוסים התחלפה בינתיים ואפילו הסולן עזב,
אך דור חדש של טייסים ממשיכים מְיֻשֶּׁנֶתך.
.
הגעגועים של ילדיך ומשפחתך אך הולכים וגוברים, 
הם הכאב והתזכורת לכישלון המדינה כולה להחזירך.
ומי ייתן והייתה כאן איתנו היום, 
ופרק אפל במגילת הנעדרים היה נסגר סוף סוף.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לדביר שושן אלא אם צוין אחרת

   לפעמים עצם הנתינה שלנו לאחר היא הקבלה עצמה ולא הכרת התודה שבאה בעקבותיה, ואיכותה היא בדיוק באי הכרה מהצד המקבל.
עצם הרצון להכרה הופך את הנתינה לסוג של תמורה והנתינה הופכת לשכר מכר ולא נתינה נקייה מהפנימיות.
   דרך אגב, זה קורה גם אצלי, אבל אני לא מצפה לתמורה ולכן גם לא מתאכזב.
לכן, התודה הנדירה שאני כן זוכה לה לפעמים מאנשים, ערכה גבוהה יותר עשרות מונים וייחודיותה רבה יותר.
   לו היו כולם מודים ומכירים בנתינה עם הזמן היא הייתה הופכת אצלנו למובן מאליו וערכיותה אפסית.
דביר
נ.ב.
אני כול יום שם קערת מים על אדן חלון המטבח וצלוחית עמוקה עם אורז לציפורים, הם באים כבר בהמוניהם, משפחות שלמות כולל הגוזלים.
   דרורים, יונים, עורבים, היו יונקי דבש ועוד שאני לא מכיר את מינם.
הם לא אומרים לי תודה, נהפוך הוא, כאשר אני נגש לחלון להביט בהם הם פורחים בבהלה.
   אז התחלתי לסגור אותו שלא להבהילם.
הכרת התודה שלי מהם מעצם בואם לשתות ולאכול, מהציוצים, מהעובדה שאני עוזר לאחר גם אם הוא לא מודע לאותה העזרה.
   עזרה היא לא רק המעשה, היא גם התחושה הפנימית שלך שעשית את הדבר הנכון עבורך, לנשמתך, להיותך אדם ואנושי.
עזרה ללא תמורה הוא הערך הנעלה ביותר לדעתי שהאחד יכול לתת מעצמו לאחר.

תשובה שלי לחברי הממשלה וכנסת ישראל על העליה במשכורותיהם:

כמו עלה הניסחף ברוח שאיבד שורשיו,

נע ונד בעולם לחפש נעורי,

זיכרונות של אז שאבדו בכאב,

אט, אט נעלמים לאופק זוהר בלב.

הימים שרים את הלל האביב,

כמים חיים הזורמים בעומקי ערוצים,

חדוות  היקום נעורה בדמי,

היום אני כבר מבין עד כמה רדומים היו חיי.

יש את היום ויש את החלומות,

אך הכבלים אוסרים את קרסולי ולא מרפים,

רחוק אלך עבור מראות האהבה,

אזיקי לא מאפשרים להגשים תקוות הנשמה.

יושב בארצו יודע אהבה,

מקום מגוריו במדינתו ארץ נוכרייה,

מביט ממרפסת חדרי הלב בכמיהה,

בבוא היום יפעם עם בחירת ליבו מלכה. 

דביר

הגבול של האנשים הוא היכן שהם הניחו מחסום לדמיונם, ליצירתם, לתעוזה הפנימית שלהם.
מי שגבולותיו פרוצים לרווחה,
מי שחי חופשי מכבלים ושלשלאות כובלים,
מי שמנסה לחיות מחוץ לקופסת המוסכמות הממוסגרת,
הוא ורק הוא שקורא דרור לנשמת הרוח הפנימית שלו,
כל האחרים הם הכבלים שיעצרו אותו מלהמריא לעבר החרות. 

כנפיים, נועדו להמריא אל על, לא להישבר לתוך מסגרות סומות באפלת ימיי הביניים.
דביר. 

שלחו לי בפיסבוק הזמנה לדיקור סיני, לתא הדואר.  
האמת, זה מפתה.
דיקור, ועוד מסיני שבא במיוחד בשבילי. 
אבל אז חשבתי על זה קצת יותר לעומק והגעתי למסקנה שאני מוותר.
למה לי לחכות לאיזה סיני שידקור אותי בתשלום כאשר כול מה שאני צריך לעשות זה לנסוע לשטחים ולקבל אותו בחינם.
סירבתי, בנימוס. 
הבעיה שאין לי רכב, מישהו מתנדב לקחת אותי לשטחים לקבל דיקור?
אני בטוח שאם הוא יבקש יפה הם יתנדבו לדקור גם אותו.
דביר.