עיוות בזמן

עשרות שנים של דמעות שנים של זיכרון, 
השארת מאחוריך כאשר נפלת בארץ האבדון. 
כמשב אוויר קליל חלפת בשחקים, 
איפה אתה היום רוני? אנחנו לא יודעים. 
. 
אחים לנשק אחים של חיים, 
כאשר צנחת הבטחנו למשפחתך להחזירך בין הראשונים. 
אתה היום בידי צפעונים רצחניים,
ואנחנו אכזבנו אותך, למרות וכך אני מקווה...מאמצינו כנים.
.
אל ייפול רוחך כי לא שכחנו אותך,
אל תרים ידיים כי בלבנו נצרנו שמך.
יש לך כאן אישה, ילדים, משפחה, חברים,
ותאמין לי שהם עושים הכול להחזירך לארץ מכורתך.
.
השנים חולפים וכאילו דבר לא השתנה,
לבנון עדין מופצצת, ואתה בנכר מקורקע.
תזמורת המטוסים התחלפה בינתיים ואפילו הסולן עזב,
אך דור חדש של טייסים ממשיכים מְיֻשֶּׁנֶתך.
.
הגעגועים של ילדיך ומשפחתך אך הולכים וגוברים, 
הם הכאב והתזכורת לכישלון המדינה כולה להחזירך.
ומי ייתן והייתה כאן איתנו היום, 
ופרק אפל במגילת הנעדרים היה נסגר סוף סוף.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לדביר שושן אלא אם צוין אחרת