גשם.
כל החנויות סגורות בעיר המזורגגת הזאת.
...
הולך בין המרצפות. מלטף לבנים ירושלמיות. אדי הקור שיוצאים מהנשימה שלי רק מעידים על מה שקורה בחוץ.
"מטומטם,מי יוצא בארבע בבוקר , אחרי ערב שבת לטיול במדרחוב בירושלים?!" אני שואל את עצמי. החוץ קפוא. לבוש בשכבות אבל הקור מורגש.
מטייל.. בוחן את המרפסות הישנות, שומע את השירה של הרוח..
מתיישב על ספסל ומנגן אריק איינשטיין וביטלס, כזה יומרני מצידי.לבן כל כך..
"נהיית אשכנזי" שומע את אבא אומר בחצי עלבון,חצי צחוק.. ואמא, אמא אומרת לו "אין כבר אשכנזי,ספרדי,תימני, הוא ישראלי. תן לילד לשיר מה שבא לו.."
סבתא מחכה לי מחר, עם ג'חנון, ורסק וביצה. כשהייתי קטן הייתי שם גם גבינה. היום זה רק חריף,זיתים וחייב..קולה קרה ליד!
עוד מעט שחרית..
אפגוש את אבא כבר בבית הכנסת.
אבל עכשיו..עכשיו אני מנגן עם כפפות..)קשה לנגן עם כפפות( ומודה לאלוהים שיש לי כסף לכפפות בקור הזה..
ואז אני נזכר.. בשיר ההוא של פוליקר.נו. זה עם המשפט
"אם יש אלוהים פה, גם הוא היה קופא.."
שר..עוד ועוד. והשמש מתחילה לעלות.
אני מתקדם לכיוון בית הכנסת. לא שוכח לעבור בבית. להניח את הגיטרה בחדר בארון. ככה..שאף אחד לא ינחש שאולי נגעתי בה. .. בשקט שאף אחד לא יידע.
שיש לי אהבה אסורה.. שאני חושק,ומאוהב...
בעצם יש לי שתיים..
הגיטרה בשבת, ואוהד.
ואת אוהד. ...
כבר נשבר לי להחביא בארון בצד. ובמקום אבנים ירושלמיות.. הייתי רוצה ללטף את אוהד.