שושי וייטמן, השכנה שלי מלמעלה נפטרה אתמול בלילה.
אמא שלי התקשרה אליי הבוקר והודיעה לי.אני בדיוק התארגנתי לרדת עם הכלב לטיול .
"אוי נאור. אתה לא מבין, שושי וייטמן מקומה 4 נפטרה אתמול.."
"כן.. עצוב. אהממ אמא,אני אדבר איתך.. אני ומקס יוצאים לטיול"
"היא סבלה הרבה אתה יודע. "
"לא אמא.. האמת, שאין לי מושג. ..אמא..מקס צריך לצאת.. נדבר"
"הילדים שלה, לא דיברו איתה "אמא המשיכה..
ואני בהיתי במקס במבט שמנסה להסביר לו.. תוך כדי שם על הגוש ששוקל 45 ק"ג רתמה ומנסה לשכנע אותו שלא לקחת היום את הפריזבי. הטלפון באוזן.. ןאמא מספרת על שושי.. ואני לא מדבר כמעט אבל גם לא מנתק נותן לה לספר לי..
אני קולט פה חצי מילה על תלונה במשטרה פעם. .. הבת הרווקה שגרה בתל אביב. אולי אני מכיר אותה אמא אומרת.. "אולי ראית בחורה בלונדינית כזאת.. מיוחדת"
"תגדירי מיוחדת.." אני אומר לה ומנסה תוך כדי למנוע ממקס להיכנס לשלולית... מושך את הכלב המגושם ונופל איתו בבוץ.. וזוכה למקלחת ליקוקים ומתפוצץ נצחוק. .
"זה לא מצחיק נאור!!"
"אמא.. לא צחקתי ממה שאמרת אני עם מקס בחוץ. נפלנו בשלולית.. והוא..
"
"אז למה אתה לא אומר???!" היא צועקת בקול רועם...ומנתקת.
ואני לוחש לטלפון..:"אבל.. אמרתי.."
מקס מבחין שהפנים שלי עצובות, וחוזר לנשק את כולי.. הגוש הגדול הזה..
אני זוכר שמצאתי אותו בבסיס בקרטון. בחדר של חבר.. .. איזה כמה חבר'ה חילצו אותו ועוד כמה גורים משכם.
"אתה רוצה אותו?" שאל החבר.
"מה אני אעשה עם כלב. ?"
"לא יודע אחי, כלב.. מה עושים.? תראה איזה חמוד.:
"איזה סוג זה בכלל?"
"סוג חסר מזל" אמר לי החבר.
"מה?פיטבול?"
"כנראה. מעורב בעוד כמה דברים.."
מקס שכב שם. בפנים עצובות. כולו שחור כמו זפת חוץ מכתם אחד לבן במצח ..עשה לי עיניים. .. והלב שלי פתאום עצר.
אני חזרתי באותה שבת עם כלב.
אמא שאלה :"ומה תעשה איתו?:
"זה כלב אמא.. מה עושים איתו?"
"ומי יגדל אותו כשאתה בבסיס?"
"נשארו לי עוד חודשיים אמא.."
מקס בינתיים נכנס לסלון,ובחן את עמידות השטיח והנעליים של אבא שלי..
"נאורי,תראה.."אמא התחילה לדבר.. ובדרך רבה עם מקס על הקרוקס הישנים של אבא, מושכת מהפה של היצור את הנעליים..
"אני מבינה שבא לך חיה. אבל למה כלב? אולי דג?"
"אני אשתחרר ואלך לגור לבד !"עניתי בפנים נעלבות סוחב את מקס ביד בצורת מזוודה. מקס מצידו לא מתנגד.
אמא שלי:"נונו.. אם כלב יעשה אותך מאושר.. תיקח כלב רק אל תכעס על האמא הזקנה שלך . אין לי לב לעמוד בזה"
4 שנים אחרי.. אני בדירה משלי ...יחידת דיור קטנה שמצאתי ככה בין רחוב אלנבי לרחוב העלייה. ומקס .. מקס צמח להיות משהו בין דוב לחייזר,שוקל 45 ק"ג של אושר ונעליים הרוסות..ובינתיים גם שושי וייטמן מתה.
בערב, כשהכול נרגע.. התקשרתי לאמא.
"היי.. ירד מלא גשם.בקושי יכולתי להוציא את מקס .."
"מהרגע שהכלב הזה נכנס לך לחיים,המבט שלך נרגע נונו.. הוא כלב טוב "
"הוא באמת כלב טוב.." לחשתי. ומקס בינתיים לעס כפכף שלי בצד...
"עכשיו אני פנוי לשיחה מאמא. מה רצית לספר לי?"
"שושי וייטמן.היא נפטרה אתמול. והם צריכים מניין. הילדים שלה לא דיברו מזמן איתה. רק בת אחת נשארה בקשר, בלונדינית כזאת. נטע נראה לי"
"למה בעצם?!"
"נונו.. האישה עברה שואה. עברה הכול. למה עכשיו לדבר על זה?"
"נו אמא..."
"הם אומרים שהיא הייתה משוגעת. שהייתה מאכילה אותם בכוח. ששום אוכל לא נזרק. הכול היה נכנס לפה. ירוק. רקוב. הכול.. היא הרביצה להם. הרבה. כל פעם שהם לא אכלו. היא לא הייתה בריאה... אי אפשר להאשים אותה. מסכנה. "
"והאבא:? "
"מת. מזמן. סיפרתי לך. מסכן.. גם הוא לא היה בסדר. היה כמו רוח רפאים..הולך בבניין בלילה. לא מדבר. מילה לא שמעתי אותו מוציא.אף פעם."
"ואאו. אהממ.. אמא. מה אני קשור לכל זה?"
"בוא למניין מאמי. תעשה להם מצווה"
"מתי ?"
"עוד שעה מאמי. נונו .. "
"מי עושה לוויות בלילה. ?"
"נונו.. בשביל האמא הזקנה שלך. לך מאמי.. שביום שלי ה' ייתן ויהיה מניין בלי לבקש"
"...אני לא יודע.."
"לך. אולי תראה את נטע. אמרתי לך היא בלונדינית. אבל מיוחדת כזאת.."
...