אז. כחלק מהעובדה שאני תקוע.ה בבית ללא מעש. לפני הניתוח ובטיפולים..התחלתי לכתוב בחזרה.
הפעם סיפורים קצרים . על הכול.. מפוסט טראומה ועד אהבה והכול יחד. בתקווה להפוך את זה לספר.
.
זה הסיפור הראשון. אשמח לתגובות:
הילד.
"והוא עמד שם. בפתח הבית.
ויריתי בו." ככה התחילה השיחה שלנו. כשנכנסתי בדלת רק כדי למצוא אותו מגולגל בשתן של עצמו, מחזיק בקבוק וויסקי ורועד.
"אני יודע מה תגידי.. זאת מלחמה יוני. וזה לא שירית בילד ברחוב. היית שם .בפנים. הרסתם בית של מחבל יוני.הגנת על המדינה יוני. אתה גיבור יוני.
אני לא גיבור מיקי. אני חרא."
..
"בוא נרים אותך למקלחת גבר שלי. בוא"
"מיקי?"
"אה נשמה שלי?"
"למה את כל כך טובה אליי?"
"מה הברירות שלי?"
"מיקי. תברחי ממני. תעזבי אותי. אני חרא"
"יוני. בוא יפה שלי.. כנס למקלחת."
אני מצליחה להתניע את האיש שלי לפעולה. הוא מתפשט מהבגדים ספוגי השתן. אני זורקת אותם לאשפה הם מסריחים מכמה ימים של זיעה,זרע.שתן.. הכול יחד.
"מיקייי" נשמעת פתאום צעקה מבעד לרעש המים הזורמים. אני רצה למקלחת.
האיש שלי בוכה.. מקופל בפינה כמו ילד מפוחד.
"נפלת?!"
"נפלתי מזמן מיקי. אבל לא .. תעזרי לי מיקי.. תעזרי לי.."
בוהה. בו. שבורת לב,הגבר הגדול שלי.אין לי מושג איך אני מרימה 100 קילו עכשיו.מכל הבחינות 100 קילו של שריר וכאב.
"יוני.אתה חייב לעזור לי. בוא ביחד"
"מיקי..אני לא יכול.."
"אתה יכול הכול..אתה הגבר שלי.אתה זוכר?!"
"למה את אוהבת אותי מיקי..יריתי בו!!"
"יוני..בוא. קום. "
"מיקי..."
ארבעים דקות. ארבעים דקות של בכי בלתי נשלט. והגבר שלי זרוק במקלחת כמו סחבה. הגבר שלי ...
כשהוא מסדיר נשימה, הוא יוצא מהמקלחת. אני שמה עליו מגבת . אני מייבשת אותו. מובילה אותו לספה. מדליקה מצוירים .על שקט. ריק ומורטי. ככה כדי שיהיה סתם משהו ברקע.
הוא מראה לי תמונה,שאמא שלו שלחה לו. בטלפון ומתאפק לא לשבור אותו.. היא צירפה הודעה.
" יוניצ'קה. תראה.. מצאתי תמונה מ2006. מלחמת לבנון השנייה. תראה איזה רזה וחתיך היית. חייל טרי. איך יפה לך מדים"
"מיקי. הרגתי ילד בן 6. הוא האדם הראשון שהרגתי "
"אני יודעת, סיפרת לי.. ותומר נהרג באותו בית.יום לפני"
"אז מה מיקי?? הם יהרגו את שלנו. אנחנו את שלהם?!מתי זה ייגמר ..?"
"אתה לא יכול להשוות יוני.. זה. אחרת. הם שמו תחמושת שם. הם נתנו לילד חגורת נפץ. הם שמו אותה עליו. זה היה אתה או הוא .אתה וכולם. או הוא. לבד עם ההורים שלו שהשאירו אותו שם"
"הם לא רצו להשאיר מיקי. הכריחו אותם להשאיר . "
"יוני.. תומר היה אומר לך שעשיתם נכון. שכל הדבר המכוער והנורא הזה הוא עדיין היה הדבר הנכון לעשות" שתיקה רועמת. פתאום הוא מניח ראש עליי. אני מלטפת את התלתלים החומים שלו. משחקת בהם. ואז הוא אומר לי: "מיקי.. אני אוהב אותך. בואי נתחתן"
"מה?"
"בואי נתחתן..."
אני מגחכת. ומנשקת בשובבות."טמבל.. מנסה להבריח אותי כל הזמן ואז מציע לי נישואין. ככה עירום אחרי מקלחת . עם הזין בחוץ? "
"מיקי.אני רציני" הוא מסתובב אליי..
פתאום סערת רגשות שוב עולה בו,:"מיקי. אני אעשה לך ילדים.אני אתן לך הכול.. את יודעת.."
"היי. היי. תנשום.. מה זה עכשיו. מה יש?"
"זה לא טוב..?...
"יוני.בוא. נלך לישון. תחשוב על מה שאתה אומר. כשתהייה רגוע.."
"מיקי. אני רציני. בבקשה תגידי לי כן..אני אתלבש. רגע.. אני אשים מכנסיים. תחתון. נלך. נצא למסעדה.אציע לך כמו שצריך"
"יוני!!!" אני שואגת עליו.. הוא נעמד מולי ספק נעלב ספק נבהל ..:"מה מיקי?,מה"
"אני לא יכולה יותר איתך!"
"מה..?!"
"מה מה יוני.. רגע אחד אני מוצאת אותך אחרי 3 ימים שאתה לא עונה לטלפון.. מסריח ,גמור,בוכה. חשבתי שמתת לי. שעשית משהו לעצמך.. ש.. ש. ."
אני פורצת בבכי... הוא מחבק אותי. אני מורידה לו את הידיים ממני...
"..די. די.. תעוף ממני!!עכשיו.. אתה רוצה להתחתן... ..אתה רכבת הרים. ודי. מפחיד לי. אני רוצה לרדת.."
"מיקי.."
"אני אוהבת אותך. הלב שלי גמור. מכור אליך.. אבל.."
"תישארי מיקי.תישארי. אני אחפש עוד עזרה. אני אקח תרופות...הכול מיקי. "
"ואיך אתחרה במאהבת הבלתי מעורערת שלך?"
"מאהבת?"
"צה"ל.יוני. צה"ל... אתה עדיין שם. ואני.. אלוהים יודע כמה אני נלחמת להיות איתך..כאן..".