...אזהרת טריגר... אונס ופגיעה מינית...
קצת לפני הלוואין,כשכולם מחפשים סרט אימה לצפייה על פיצה ובירה.. אני חושבת על זה שאני אפילו לא יכולה לראות סופים עצובים בסרטים מצוירים או כאלה שאמורים להיות סרטים משפחתיים..
את פנג הלבן ראיתי בגיל שש. לא זוכרת אותו הרבה.. רק זוכרת זאב יפה תואר,עוצמתי,חיה חזקה עם נוכחות שבני האדם מנצלים וגורמים למותו.
כבר אז הבנתי.. הבנתי כמה רוע יש בנו בני האדם, שלא רוחות ושדים מפחידים אותי.גם לא דם. גם לא ראשים כרותים. או ג'וקים על הקירות..כל אלה מצמררים,מגעילים אותי(חוץ מדם,שמרתק אותי)
רוע מציאותי, של בני אדם אמיתיים הוא סרט אימה שבאמת מפחיד אותי.
סרט האימה שלי כולל חמישה בנים, (לא כולל מה שעברתי עם ההוא שאמור היה להיות אבא שלי)אתם יודעים.כמו בשיר "הם לא מהחבר'ה שהולכים לכלא, הם מהחבר'ה שהולכים לקרבי".
סרט האימה שלי כולל אותי מנוצלת לטובת בידור רגעי שלהם. כשאני חבולה,מדממת, וכל איבר בי מרגיש את כובד משקלם... פנג הלבן,זאב אנוס,כאוס ,הכפוי קרב.. נלחם על חייו עובר לי בראש, והיללות שלי נשמעות לתוך הלילה. ואף אחד לא מושיע.קולות הצחוק שלהם מתגברים על היללה החנוקה שלי. הם מרעימים את צחוקם והלגלוג שלהם משפיל וכל חדירה לתוכי,לעומק הבשר שלי מחלישה אותי, עד שאני נכנעת ,מושתקת..ונותרת שם בתוך ערימת חומרי הבניין עם האשפה שהם שפכו עליי..מלאה בהם בכל אחד מהם, נושאת על גופי את הריח ,הטעם והמגע ההרסני שלהם.
כואב לי כאילו פגעה בי משאית.הרגשתי שכל מה שאני רוצה זה למות. להניח להכול.שהכאב יעבור,הבושה, שהקול הזה..שלהם צוחקים ייצא לי מהאוזניים.שהריח והמגע ייצא ממני..
המים החמים במקלחת על הפצעים מחמירים את הכאב,ואני מרגישה שאני גוססת ומתעלפת במקלחת.לבד.
פנג הלבן בורח למותו. ונהייה לאגדה. החוזק שלו, יללת הקרב שלו.. השם שלו, הופך לסיפור על זאב מיתי,בלתי מנוצח שהפסיד רק פעם אחת בקרב.בקרב האחרון על חייו..
אני מתרוממת לבד,אחרי כמה דקות.. שקט מושלם של לפני זריחה. שקט של מוות. רק הקול של המים. נוטפים מעליי ממשיכים להיות בחלל החדר. הרצפה של המקלחת קפואה. אני חוזרת לחדר ..שלי ,שבו שמו אותי לבד ,בפנימייה של השטן.. כי פחדו ממני הבנות...אז הפרידו אותי מהן. כדי שלא אגע בהן באמצע הלילה..שלא אטריד אותן.."כי זה מה שבנות שאוהבות בנות עושות.."
כמה אירוני שזה בדיוק מה שקרה לי.שהלבד שלי,נתן להם לגיטימציה להמשיך...
והקשה התחיל. השנה ההיא,הגרועה בחיי התחילה עם בידוד,ואז אונס קבוצתי...
הלבד שלי. הפך להיות הלבד הגדול בעולם.
בינתיים התבגרתי, ולמרות שהם הרגו אותי..רק לרגע.
חזרתי . והנשיכה שלי, והטלפיים שלי היום..ידועות בחוזקן.
אני את סרט האימה שלי עברתי.אני חיה אותו כל יום בראש.. גם אם לפעמים מממ זה רק לרגע קטן.
ואז אני נזכרת שכבר אז..הייתי זאבה. עוד לפני שזכרתי אותה.הרבה לפני שחזרתי לחבק אותה.
והוא מלווה אותי .התמונה שלו.. היופי שלו.
..
והוא מלווה אותי בקרב
פנג הלבן.
