אוסף של רגעים.
זאת מהות החיים.
טובים יותר או פחות.
תמונות שמסודרות במגירות במוח...
טיול עם צ'ואי ולוקאס בחורף בשומרון.. כשהם מנסים להריח ולטעום חלזונות.(טרוריסטים שלי)
לחזור הביתה. מרוסק מהעבודה. לגלות קערית עם פירות שנחתכו שיהיה לי טעים.(את יודעת מי את)
להתעורר אחרי לילה של תשוקה עם מאהבת שנקראה בדרכי.....
קלמנטינות שנקטפו במיוחד בשבילי בזמן טיול עם צ'ואי.
אמא.בבית החולים.מחזיקה לי את היד בזמן שמנקזים לי תפר בבשר החי ותופרים חזרה.. ללא הרדמה כשאני מתפלל לבורא עולם שייקח אותי.,מקלל ,צורח..
חבישות.
רגע הכניסה לניתוח האחרון...
האישה לשעבר.
בכללי.. פרידות.אהבות. אובדן. אהבות.
שואלים אותי.. למה תמיד קשה לי..? סבתא שלי ז"ל הייתה אומרת שזה כי בורא עולם מקשיב לתפילות שלי.לא שומע..מקשיב.
אבל אם הוא מקשיב לתפילות... אז איך קשה לי?!
לא זוכר מי אמר. אבל זו התשובה.
כשביקשתי חכמה, אלוהים נתן לי בעיות לפתור,
כשביקשתי כוח, הוא נתן לי אתגרים לצלוח ולעבור
כשביקשתי אהבה, הוא שם בדרכי אנשים שהייתי צריך ללמוד לאהוב ולראות בהם יופי ובעצמי חמלה,קבלה והכלה וכך גם אהבה.
כשביקשתי כסף ופרנסה, הוא נתן לי עבודה קשה.להתמיד בה על אף כל המכשולים.
וכשביקשתי שקט.. הוא נתן לי את כל הנ"ל.. שיהיה לי ארסנל של כלים ליצור לי שקט מול כל מה שאני עומד מולו.
מעולם לא ביקשתי שיהיה קל יותר. לפחות לא במילים האלה.
ביקשתי לדעת להתמודד עם כאב,רוע , חוסר צדק .אז הוא הציב אותם מולי.
ומציב אותם מולי.
קשה לי. כואב לי. הלב שבור. הגוף שלי ... מלא בסדקים.צלקות. אבל הנפש.. בנויה לתלפיות. חזקה.מוצקה.ועם זאת.. ככל שאני מתחזק ומאמן את שרירי הנפש..(מסתבר שיש כאלה). אני עדין יותר. מכיל יותר. גברי יותר ורגיש הרבה יותר.
הסופש הזה עברתי הרבה רגעים..לבד עם עצמי. בשקט שלי.. והדמעות שלי.
והפעם..כשהתפללתי אליו.. לא ביקשתי כלום. קרצתי לו.. ואמרתי לו תודה.
בורכתי בהמון אהבה סביבי.
גם אם לא רומנטית. אבל אהבה טהורה. שמישהו חושב עליי. ואכפת לו. ורוצה שיהיה לי טוב וקל ושאצמח.
אני מוקף אהבה.
עכשיו רק נשאר למצוא את האחת להכניס בדלת הזאת לתוך העולם הזה שלי. המופרע, הלא פשוט אבל ראבאק כל כך אהוב.
