לגעת בך מרחוק
להזות את דמותך מתוך הריק,
מכאיב בי .מכאיב לי
ועדיין..
אני לא יכול להימנע ולהפסיק,
כי קולך בא אליי בלילה,
קורא לי אליו.אלייך .
לקרוא בשמך,
אות אחר אות
הברה אחר הברה,
וליצור בי את דמותך,
הרה, מחייכת ומוארת,
את לילותיי שובר לנדודי שינה.
קם לתוך המציאות,
בה אני עוד ישן באלכסון
וחיבוק שלך נעדר.
עוד בוקר ריקני בלי גופך לצידי,
שאוכל להתמסר אליו.
רגעים שבהם אני אוסף,
את מיטב הכוחות שבי ,
למצוא אותך.
הרוח בתריסים, מיללת,
אני בוכה איתה
על בדידות, על אהבה שלא כאן,
על שאין לי למי לערוך שולחן,
עם נר,ורד
ומפה רכה.
אני כותב מילים למגירה,
חלקן דוחף לבקבוק
או לכוס משקה,
בתקווה שבשכרוני,
תבואי.. תעירי אותי.
ואם היית פה.. מה היית אומרת?
מה היית מבקשת ממני הפעם?
ומי את?
הגשם מנגן,
הרעמים מתופפים את המנגינה העצובה בעולם,
זאת שבה. הלב נשבר,
לא מאהבה שעזבה.
הלב נשבר מאהבה שעוד לא נמצאה.