ואני לא שמח.
ואני לא חוגג.
הוא אחרי ניתוח להחלפת מסתם.. והם פספסו אותו , והוא חטף להם שבץ מוחי באמצע.
מיד אחרי.. הוא חטף אירוע לבבי.
והוא מונשם.
אחי ביקש שאבוא .
ואני.. באוטומט המטומטם שלי להגן על אחי.. הסכמתי.
אבא שלי, המתעלל, הפדופיל עומד למות. ואני לא שמח. אני בוכה . כי יום אחד הוא לא שילם על מה שקרה. יום אחד הוא לא ישב על הדברים שהוא עשה. על הנשמות שהוא חצה להן את הלב..
ואני הולך לשבת. ליד האיש הזה. אחרי עשור שלא ראיתי אותו. על ערש דווי. להיות לצידו. כי אחי ביקש. בבקשה שיהיה לי כוח וסבלנות לחכות שאלוהים ייקח אותו. כואב לי... כי אהבתי את האיש הזה. הוא היה הסופר מן שלי כשהייתי קטנה. עד שהבנתי מה הוא עושה.. ואז.. כל מה שידעתי על העולם נשבר ולא חזר להיות הגיוני שוב מעולם.
אבא שלי.. כנראה ימות בימים הקרובים..
אולי אז.. אני אחיה טוב יותר.אני כועסת שהוא גוסס ולא אני הורגת אותו.
אני כועסת שאני הולכת לשבת לצידו.. בתקווה שהוא לא ימות רק כדי שלאחי יהיה קל יותר.
ואני כועסת כי בפנים.. אני מקווה שאיך שהוא יראה או ירגיש אותי הוא יחטוף התקף לב סופי וימות. והכול כואב לי והכול מקפל אותי מכאב... ואין לי עצם אחת בגוף שלא חולה מהכעס הזה.
