"
אני רואה דם
רק רואה דם
בכל מקום דם
אני רואה
הדמעות דם
אז כמה עוד דם
נמשיך לראות כאן
אני שואל.."(היהודים)
הלב על השולחן
בקבוק גראנטס מרוקן,
גם אני.
אני רוצה אותך מת פה .
רוצה אותך עם הלב שלך פתוח
להחליף את האבנים בחלקים בריאים.לעזאזל הייתי נותן לך משלי ,
אם הייתי יודע שהיד שלך לא תיגע בעוד אחת.
אני לא חושב שנשברתי ככה מזמן,
אבל גם אני יודע,לבכות כמו ילדה כשאני מרגיש כנוע.
אני שיכור בחמש לפנות ערב,
אני רעב לדם שלך. אני רעב להבין אותך.
בחיים לא אבין,
איך לוקחים נשמה של ילדה הופכים אותה למים ,
הופכים אותה ליין.
לוויסקי סוג זין.
הכול מציף. הריח שלך מקיף. הטעם שלך . ואני שותה להעביר אותך.
למחוק אותך.
הרחתי לפני כמה ימים אבקה לבנה שניקתה לי תאים,
היא רוקנה זיכרונות שחורים ממך שחוזרים עכשיו בגלים.
אני זועם.
אני שובר אצבעות בניסיון לשבור קיר.
אני שובר את הלב שלי . לא להרגיש כלום יותר. לא אותך. לא אהבה. . לא רוצה להתאהב יותר. לא. רוצה ..
רוצה למחוק רגשות.
עוד שוט.
..
לא רוצה גברים.
לא רוצה נשים.
רוצה להרוג אנשים.
אותך.
"אני כל הזמן בוכה,לא צריך סיבות. בשאר הזמן אני לומד מטעויות. אני שומר עמוק בפנים מתחת לעיניים.. אני שם זין"
אין הגיון. לא מחפש הגיון כבר. בחיים שלי מעולם הוא לא היה קיים.
הכתיבה, כמו הרגש. בכאוס.
לא רוצה לאהוב. לא רוצה לשנוא.
לא רוצה להבין.
לא רוצה לדעת מה זה אומר שאני בפוסט טראומה מורכבת.
עוד שוט...
הג'ק הגיע ואני מנוחם. רק לרגע מיוחם.
ואז בוכה.
ואז כועס.
ואני שונא ככה. שונא שאני נשבר. אני יודע לקום.. אבל שונא להרגיש.
שונא את הלב שלי.
שונא לחשוב.
שונא שהכול אצלי כל כך גדול. כל רגש כמו אלפי מונים שסופרים פעימות. שסופרים כמה פעמים אני מאבד נשימה.
כל רגש.. כמו מחטים. או אש... אין שום דבר אפור. הכול שחור. הכול לבן.. .. והנה. גם ג'ק מרוקן.